לאחרונה ארגן נשיא אוקראינה, ויקטור יושצ'נקו, קמפיין להנצחתו של סימון פטליורה, השליט של מזרח ומרכז אוקראינה בשנים 1919-1920, שתחת שלטונו נרצחו כ- 300 אלף אנשים, ומתוכם כ-50 אלף יהודים. פטליורה לא זכה לתמיכה של רוב תושבי אוקראינה והובס על ידי הצבא האדום בשנת 1920. לפני כשלוש שנים הכריז יושצ'נקו, על הכרה באנשי OUN-UPA – (ארגון הלאומנים האוקראינים – צבא המורדים האוקראיני), כגיבורים לאומיים של אוקראינה. השלטון באוקראינה והלאומנים טוענים שהארגונים הלאומניים נלחמו למען העצמאות של אוקראינה ונגד "שני הכובשים" – ברה"מ וגרמניה הנאצית. בפועל, מאז הופעתם לחמו הלאומנים האוקראינים למען האינטרסים של המעצמות המערביות ושל בעלי ההון הזרים שרצו להשתלט על אוקראינה – ארץ בעלת משאבים רבים כמו קרקע חקלאית פוריה, פחם, ברזל ועוד. בזמן מלחמת העולם השנייה הם שתפו פעולה עם גרמניה הנאצית והיו מעורבים ברצח ועינויים של מאות אלפי אוקראינים, רוסים, יהודים, פולנים ואחרים. הרוב הגדול של הלאומנים היו מגליציה ולכן מתנגדיהם קוראים לתפיסתם לאומנות גליציאנית ולא אוקראינית. מאז נפילת ברה"מ, הלאומנים האוקראינים הפכו לגיבורים לאומיים בחלק המערבי של אוקראינה, שבו הם פעלו בעיקר, (פרט למחוז זאקארפאטיה, המחוז המערבי ביותר של המדינה). לעומת זאת, במזרח אוקראינה ובמחוז זאקארפאטיה התושבים רואים בהם משתפי פעולה עם הנאצים ובוגדים בעמם.
הנה ההיסטוריה של התנועה הלאומנית באוקראינה: לפני מלחמת העולם הראשונה החלק המזרחי והמרכזי של אוקראינה של היום היה שייך לאימפריה הרוסית והחלק המערבי שלה היה שייך לאימפריה האוסטרו-הונגרית, ותושביו נקראו רוסינים (Rutenians). בשנות ה-60 של המאה ה-19 החל באזור גליציה (המחוזות לבוב, טרנופול ואיבנו-פרנקובסק) פילוג בקרב הרוסינים: אלה שהיו מזוהים עם האימפריה הרוסית ועם תרבותה נקראו מוסקבופילים, ואלה שפעלו למען יצירה של השפה האוקראינית הספרותית, שהיא השפה העצמאית מהשפה הרוסית נקראו אוקראינופילים. לאימפריה האוסטרית היה חלום להשתלט על מרכז ומזרח אוקראינה, העשירה במשאבים טבעיים (שהיו למעשה בידי האימפריה הרוסית, כפי שנאמר למעלה). לצורך זה החלה האימפריה האוסטרית לתמוך באוקראינופילים ולטפח בקרבם את התפיסה, שאוקראינה כבושה על ידי רוסיה ושאוסטריה נלחמת למען שחרור של אוקראינה. לא היה מדובר כאן בעצמאות של אוקראינה, אלא בסיפוח אוקראינה לידי אוסטריה. לצורך זה התחילו לטפח שם את "הלאום האוקראיני" ולחנך את הרוסינים על פי המסורת של הקוזקים שנלחמו נגד הכיבוש הפולני באוקראינה במאה ה-17. האוסטרים הקימו גדודים צבאיים אוקראיניים במסגרת הצבא האוסטרי. הם לבשו מדים מיוחדים ונקראו "סצ'ביה סטרלצי".
הרוסינים שסירבו להפוך לאוקראינים נרדפו: בשנת 1910 נסגרו כל הארגונים הרוסיניים בבוקובינה, היום זה מחוז צ'רנובצי. בזמן מלחמת העולם הראשונה הכניסו את 20 אלף המוסקבופילים מגליציה למחנה ריכוז טאלרגוף שבאוסטריה (מחנה הריכוז הראשון באירופה) ורבים מהם מצאו שם את מותם. רוסינים רבים הוצאו להורג בטענה ששיתפו פעולה עם האימפריה הרוסית בזמן המלחמה. ברצח של מוסקבופילים השתתפו גם הלאומנים האוקראיניים, שטופחו על ידי האוסטרים.
מלחמת העולם הראשונה הסתיימה בפירוקה של האימפריה האוסטרית: גליציה עברה לידי פולין, בוקובינה לידי רומניה, וזאקארפטיה לידי צ'כוסלובקיה, שבה אפשרו לרוסינים לשמור על תרבותם. הקומוניסטים במחוזות האלה ראו את עצמם כאוקראינים ורצו להתאחד עם אוקראינה שהייתה אחת הרפובליקות של ברה"מ. גם לאחר פירוק האימפריה, הרעיון של הלאומנות המערב אוקראינית לא נעלם. בעלי הון מארצות רבות רצו להשתלט על המשאבים של אוקראינה, ולכן הם התחילו לטפח את הלאומנות הזאת. קצין אוסטרי, בשם ריכארד (ריקו) יארי, שהיה מפקד של חיל הפרשים האוקראיניים של הצבא האוסטרי, בא לגרמניה והתיידד עם הכוחות הנציונל-סוציאליסטיים שם. בשיתוף עם הצבא הגרמני הקים יארי את הארגון הצבאי האוקראיני, שבראשו הועמד קצין אוסטרי לשעבר ממוצא אוקראיני, יבגני קונובאלץ. בשנת 1929 הוא הפך לראש ההתאחדות בשם ארגון הלאומנים האוקראינים – OUN. הארגון פעל בעיקר בגליציה ועסק בפעילות חבלנית נגד פולין שגליציה היתה שייכת לה, ונגד ברה"מ (ארגן פעולות טרור בשטח ברה"מ שליד גליציה) שלטענתם דיכאה את האוקראינים. בפועל תושבי אוקראינה הסובייטית היו אזרחי ברה"מ לכל דבר.
אנשי הארגון הבולטים היו סטפן בנדרה ורומן שוחביץ'. בשנת 1929 הם למדו בבית ספר של שרותי הביון של איטליה הפשיסטית. הם הצטרפו לארגון ונלחמו נגד שלטונות פולין. הם הפכו לראשי הארגון בגליציה. הארגון עסק ברצח מתנגדים ונציגי השלטון הפולני. הפולנים ניסו לדכא את הארגון. בשנת 1934 ארגן OUN את הרצח של שר הפנים הפולני ברוניסלב פראטסקי. בנדרה ושוחביץ' נתפסו. בית המשפט בוורשה גזר על בנדרה גזר דין מוות, שהומר למאסר עולם. שוחביץ' קיבל ארבע שנות מאסר, שוחרר בעקבות החנינה ועזב לגרמניה שם הוא הפך לקפטן בצבא. לאחר כיבוש פולין על יד גרמניה שוחרר גם בנדרה. לאחר הריגתו של קונובלץ על ידי שרותי הביון של ברה"מ בשנת 1938 החל המאבק על ראשות OUN. בשנת 1940 התחיל מאבק מזוין בין אנשי בנדרה לבין אנשי מלניק והארגון התפלג ל (OUN (B בראשות בנדרה ו -(OUN (M בראשות מלניק. לפחות מסוף שנות השלושים OUN פעל לא רק נגד פולין וברה"מ אלא גם נגד היהודים, בטענה שהיהודים מהווים משענת נאמנה ל"משטר הבולשביקי במוסקבה, שהוא האויב הגדול ביותר של האוקראינים". לכן תמך הארגון בחיסול יהודים.
בעקבות הסכם מינכן בשנת 1938, היטלר השתלט על צ'כוסלובקיה והפך את המחוז זאקארפאטיה ל"אוטונומיה" אוקראינית בראשות הלאומן האוקראיני המקומי אבגוסטין וולושין. במרס 1939 הונגריה כבשה את המחוז וחיסלה את התנועה הלאומנית האוקראינית שם עד כדי כך שהלאומנות האוקראינית לא הצליחה להרים ראש שם עד היום. בעקבות הסכם ריבנטרופ – מולוטוב בשנת 1939 הפכו המחוזות המאוכלסות באוקראינים שבפולין לחלק מאוקראינה הסובייטית והם וולין, רובנו, לבוב, טרנופול וסטניסלאב (היום איבנו-פרנקובסק). בסוף יוני 1940 האזור בוקובינה, שהיה בידי רומניה, צורף לאוקראינה. OUN עשה שרות מודיעין במחוזות האלה בשביל גרמניה, וסייע בכך להכנותיה להתקפה על ברה"מ. כאשר הצבא הגרמני פלש לפולין, OUN נלחם נגד צבא פולין וכך סייע לנאצים בכיבוש פולין.
ב 22.6.1941 גרמניה הנאצית תקפה את ברית המועצות וכבר בימים הראשונים של המלחמה, שני ארגוני OUN ובטליון של הצבא הגרמני בשם "נאחטיגאל", שהיה מורכב מאוקראינים ושרומן שוחביץ' היה מפקדו, התחילו לרצוח באכזריות את היהודים והפולנים. ב- 30.6.1941, כאשר הגרמנים כבשו את העיר לבוב, בטליון "נאחטיגאל" השתתף ברצח של למעלה מ- 3,000 יהודי העיר. נרצחו גם היהודים שנמלטו מן העיר.
ב- 5.7.1941 הקבוצה בראשות איש (OUN (M מאזור בוקובינה פיוטר ווינובסקי רצחה כ-120 יהודים בכפר מילבו. מאוחר יותר היא השתתפה ברצח יהודים בעיר צ'רנובצי (טשרנוביץ) ובערים אחרות.
על פי הנתונים של החוקר הישראלי אהרון וייס, רק במערב אוקראינה רצחו הלאומנים כ- 28 אלף יהודים. בקיץ 1941 הקים השלטון של הכיבוש הנאצי גדודי משטרה המורכבים מלאומנים אוקראינים. הגדודים האלה נלחמו בפרטיזנים בבלורוסיה והשתתפו ברצח המוני של היהודים. הם השתתפו ברצח המוני בירייה של יהודי קייב, עיר הבירה של אוקראינה, בבאבי יאר וברצח המוני בירייה של ילדים יהודים בעיר בלאיה צרקוב, שליד קייב. המטה של עוצבת האבטחה ה-444 של הצבא הגרמני דיווח ב- 20.10.1941 שהבעיה היהודית בדרום אוקראינה נפתרה סופית ושהמשטרה האוקראינית מילאה את חובותיה כראוי.
(OUN (B ו (OUN (M ביקשו מהגרמנים שיתנו להם להקים שלטון עצמי, והתחייבו לכך שבתמורה הכוחות המזוינים של צבא אוקראינה יעזרו להיטלר להקים את "הסדר החדש" באירופה ובכל העולם. בנדרה רצה להכריז על עצמאות של אוקראינה ורצה שאוקראינה תהיה גרורה של גרמניה, כמו רומניה, הונגריה, ועוד. אבל הגרמנים לא נענו להצעה, כיוון שבאותו זמן הם הצליחו לכבוש חלקים גדולים של ברה"מ והתפתחות המלחמה נראתה מעודדת ביותר מבחינתם. בתנאים אלה היטלר לא ראה חשיבות גדולה ב OUN. לכן, למרות הנאמנות הגדולה כלפי הכיבוש הנאצי מצד הלאומנים, הוא סירב להעניק לאוקראינים שלטון עצמי (בין היתר כחלק מההשקפה ש…האוקראינים שייכים לגזע נחות). גרמניה החליטה להחזיק את אוקראינה תחת כיבוש צבאי גרמני ישיר. בתגובה לכך החליטו אנשי OUN לעבור, וקודם כל באופן מוצהר, להתנגדות לשלטון הגרמני. את חלק מהלאומנים הוציאו הגרמנים להורג בירייה. סטפן בנדרה ואנדרי מלניק נשלחו למחנה ריכוז זאקסנהאוזן שבגרמניה שבו הם הוחזקו בתנאים טובים ושוחררו בשנת 1944, כאשר הצבא האדום שחרר את רוב שטח ברה"מ מן הכיבוש הגרמני. אבל גם המעבר לעימות עם גרמניה לא שינה את היחס של הארגון כלפי בני עמים אחרים. הארגון קרא להקמת אוקראינה עצמאית ללא יהודים, פולנים וגרמנים. את הפולנים והגרמנים הארגון קרא לגרש ואת היהודים והקומוניסטים לחסל! עם זאת, בתחילת 1942 הפסיקו הלאומנים האוקראינים את התעמולה האנטישמית כדי לקבל תמיכה של דעת הקהל העולמית בהם.
באוקטובר 1942 הוקם הארגון UPA (צבא המורדים האוקראיני) על בסיס של כוחות מזוינים של (OUN (B, בראשות סטפן בנדרה. חיילים ומפקדים מהבטליון האוקראיני ערקו והצטרפו ל UPA והמפקד שלו רומן שוחביץ' הפך לרמטכ"ל שלו. באופן רשמי UPA הכריז מלחמה למען עצמאות של אוקראינה נגד הגרמנים ונגד הסובייטים, אך בפועל הארגון קרא לא להלחם בגרמנים באופן פעיל, וקיבל נשק מגרמניה כדי להלחם בפרטיזנים סובייטים. כיוון שבאופן רשמי הארגון התנגד לכיבוש הגרמני, המפקד של גדוד הפרטיזנים הסובייטים המקומיים יאן נאלפקה ניסה לנהל איתו משא ומתן. UPA ענה לו שינהל איתו משא ומתן רק בתנאי שהוא יגרש את היהודים מן הגדוד שלו. היו רוסים ואוקראינים מזרחיים שחשבו שהארגון נלחם בנאצים בעקבות הצהרותיו והם הצטרפו אליו. רבים מהם נרצחו על ידי אנשי UPA. חלקם הצליחו להימלט ולהצטרף לפרטיזנים הסובייטים. הארגון המשיך להלחם בפרטיזנים שנלחמו בכיבוש הגרמני, אבל כבר תחת הסיסמאות הלאומניות האוקראיניות. כתוצאה מכך החליטה גרמניה הנאצית לפרק את הבטליון, שנלחם אז בשטח של בלורוסיה, ולשלוח את אנשיו למקום מגוריהם באוקראינה, כדי לשרת במשטרה מקומית. שוטרים רבים הצטרפו ל UPA.
(OUN (M נהרס לקראת שנת 1943 גם על ידי הגרמנים וגם על ידי (OUN (B. רוב אנשי הארגון עברו ל (OUN (B.
בסוף שנת 1942 הצבא האדום ניהל את המתקפה באזור סטלינגרד והתגברה הפעילות של הפרטיזנים הסובייטים והפולנים באזור וולין-פולסיה, גבול פולין-אוקראינה. הפרטיזנים האוקראינים הסובייטים בראשות הגנרל סידור קובפאק רצו להגיע להרי הקרפטים שבמערב אוקראינה, שגובלים בפולין, רומניה וסלובקיה, ולנהל שם מלחמה פרטיזנית גדולה נגד הכיבוש הנאצי, כפי שזה הצליח בבלורוסיה. שם אפשר היה להתאחד עם הפרטיזנים של הארצות האלה, לחבל בתנועת הרכבות של הצבא הגרמני באזור, להיכנס לרומניה כדי לחבל בהפקה ובזיקוק הנפט שם ולהפוך את האזור לאזור פרטיזני ענק. דווקא בזמן הזה, UPA יצא להלחם בפרטיזנים הסובייטים והפולנים באזור וולין-פולסיה והצליח לעכב את התנועה של הפרטיזנים הסובייטים לאזור קרפטים. כך גרם הארגון בדחיקת הקץ של המלחמה כשבכל יום שבו היא התנהלה נרצחו אנשים רבים. במאי 1943 הגרמנים העלו על סדר היום את פרשת הרצח של הקצינים הפולנים ביער קטין והברית הפוליטית בין ברה"מ והממשלה הפולנית הגולה נהרס. כתוצאה מכך היה כבר בלתי אפשרי להפוך את האזור לאזור פרטיזני ענק.
באוגוסט 1943, הוחלט בוועידת חרום ה-3 של (OUN (B שצריך להעניק שוויון זכויות לבני כל עמים באוקראינה. למרות שהופסקה כל התעמולה האנטישמית בכתב, התעמולה הזאת נמשכה בעל פה. בשנים 1944-1943 UPA ביצעה טבח של למעלה מ- 150 אלף פולנים במחוז וולין, שגובל עם פולין. הארגון שרף כפרים שלמים עם תושביהם, ואנשים רבים נרצחו לאחר שעברו עינויים קשים. בזמן הטבח הזה קרא הארגון להשמיד גם יהודים וקומוניסטים. כמו כן נרצחו על ידי הארגון גם כ- 40 אלף אוקראינים, שהתנגדו לטבח של התושבים הפולנים, מאות יהודים שנמלטו מגטו טוצ'ין ואנשים בני עמים שונים שתמכו בשלטון הסובייטי או שסייעו לפרטיזנים. בשנת 1944, לפני כניסת הצבא האדום למערב אוקראינה, אנשי UPA עינו ורצחו אלפי אנשים שהיו שבויים סובייטים בשבי הגרמני, שהצליחו לברוח מהשבי ולהתיישב בכפרים באזור. חלקם היו אוקראינים ממזרח אוקראינה.
בתקופה האחרונה טוענים הלאומנים האוקראינים הנוכחיים ש-OUN-UPA נלחם למען העצמאות של אוקראינה ונגד "שני הכובשים" – הגרמנים והסובייטים. לטענתם הארגון הציל יהודים מההשמדה על ידי הגרמנים. למשל מפקד של שרות הבטחון של OUN ניקולאי לבד כתב בזכרונותיו שרוב הרופאים של הארגון היו יהודים. בפועל הארגון גייס מקרב היהודים רק בעלי מקצועות חשובים כמו רופאים, חייטים וכד' במחוז וולין. הסיבה לכך הייתה שהמחוז היה מפגר מבחינה כלכלית. רוב תושביו היו איכרים, שליש מהתושבים לא ידעו קרוא וכתוב והיו בו מעט מאוד בעלי מלאכה ורופאים. לכן הארגון קרא לגייס מומחים יהודים ולהחזיקם תחת השגחה של האוקראינים. את היהודים הלא מומחים הם חיסלו מייד. ואילו את היהודים המומחים הם רצחו כאשר ראו שהצבא האדום מתקרב. ביניהם היו שני רופאים – ד"ר סטברופולסקי וד"ר קאלפוס. שני הרופאים האלה טיפלו בפצועים של UPA וחשבו שהארגון לא יפגע בהם, אך כאמור, בסוף גם הם נרצחו. ביחד איתם עבד רופא שיניים יהודי שהספיק לברוח ולהצטרף לחיילי הצבא האדום המתקרבים וסיפר על מה שקרה.
בשנת 1945 הפך זאקארפאטיה לחלק מאוקראינה הסובייטית. תושבי המחוז רואים את עצמם כרוסינים ומסרבים לעבור אוקראיניזציה עד היום. בזמן המלחמה השתתפו הרוסינים מהמחוז בהקמת הצבא הצ'כוסלובקי ובשחרור צ'כוסלובקיה מידי הנאצים. בברה"מ הפכו אותם לאוקראינים, בניגוד לרצונם של רובם. אבל הם שמחו כאשר הפכו לחלק מרוסיה הגדולה, המולדת ההיסטורית של הרוסינים. היום תושבי המחוז דורשים משלטונות אוקראינה להכיר בהם כרוסינים ולהעניק להם אוטונומיה לאומית, אך המשטר האוקראיני הנוכחי מסרב לדרישתם.
לאחר מלחמת העולם השנייה המשיך UPA לפעול במערב אוקראינה, פרט למחוז זאקארפטיה, וכתוצאה מפעילותו נרצחו ועונו עשרות אלפי אזרחים, בהם תושבי המקום שסירבו לתמוך בלאומנים והעדיפו להיות אזרחי ברה"מ. נרצחו גם מורים ומומחים אחרים ממזרח אוקראינה, שבאו לפתח את האזור ולשקם אותו מההרס שגרמה המלחמה. בין ההרוגים היו ילדים רבים. המפורסם מבין הנרצחים באותה התקופה היה הסופר האוקראיני יארוסלב גאלאן, שכתב על פשעי הארגון.
UPA קיבל תמיכה משרותי ביון של האימפריאליזם של ארה"ב ומערב אירופה, שתמכו בו בטענה ש"הם נלחמים בכיבוש הסובייטי ולמען החרות של אוקראינה". כך רצה המערב להשפיע מדינית וכלכלית על האזור. הפעם הלאומנים נלחמו למען האינטרסים של האימפריאליזם האמריקאי והבריטי. בתחילת 1948 הצבא האדום, בשיתוף עם האוכלוסיה המקומית, הצליח למגר את הארגון, שהתפרק לקבוצות קטנות. נוכח היחלשותו הניכרת של UPA איבד המערב בהדרגה את העניין בהמשך התמיכה בו. בשנות ה- 50 הצליחו כוחות הבטחון של ברה"מ למגר סופית את פעולות הטרור של הארגון. רומן שוחביץ' נהרג בלבוב בשנת 1950 במהלך אחד הקרבות האחרונים שניהלו שרידי כוחותיו בלבוב עם יחידות של המשרד לבטחון פנים של ברה"מ. בנדרה נהרג במינכן בשנת 1959.
לאחר נפילת ברה"מ בשנת 1991 הפכה אוקראינה למדינה עצמאית. רוב המשק האוקראיני הופרט. השליטה על חלק ניכר של כלכלת המדינה עברה לידי בעלי הון מקומיים וזרים. רוב האזרחים באוקראינה הפכו לעניים. חלק גדול מהתעשייה נהרסה. רבים מתושבי מזרח אוקראינה עובדים בענפים כמו פחם וברזל, שהיום הופרטו. בעלי מכרות מעדיפים לא להשקיע כסף בבטיחות, ולכן לעתים קרובות מתרחשים בהם פיצוצים וכורים נהרגים. במערב אוקראינה, בעקבות ההרס של התעשייה והחקלאות, אנשים רבים נוסעים לאיחוד האירופי ועובדים שם בבניין, בחקלאות ובעבודות בלתי מקצועיות אחרות. כיוון שהשלטון הסובייטי לא נתן לעשירים להתעשר על חשבון הפועלים, הוא נחשב לעוין בעיני המשטר הנוכחי, שהחליט למצוא גיבורים חדשים לעם האוקראיני.
הנשיא הראשון של אוקראינה לאחר פירוק ברה"מ היה לאוניד קראבצ'וק, שלפני כן היה מזכיר המפלגה הקומוניסטית האוקראינית לענייני אידיאולוגיה. בשנת 1992 הוא היה שותף בארגון המצעד של אנשי OUN-UPA במרכז העיר קייב, בירת המדינה. במחוזות לבוב, טרנופול ואיבנו-פרנקובסק שבגליציה, הרשויות המקומיות הפכו את הלאומנים לגיבורים לאומיים. בערים ובכפרים באזור נבנו אנדרטאות ל UPA והוצבו פסלים של מנהיגיה בנדרה ושוחביץ'. רחובות רבים נושאים את שמותיהם. בשנת 2007 נחנך פסל של בנדרה בעיר לבוב, והמשטרה שומרת עליו יום ולילה. הפסלים שלו שהוקמו בשנות ה-90 פוצצו על ידי מתנגדיו, כנראה מהקהילה הפולנית שבעיר. בעיר צ'רנובצי (טשרנוביץ) נבנתה אנדרטה ל (OUN (M מבוקובינה בצורת פסל של המלאך עם חנית ומגן. כפי שנאמר למעלה הקבוצה הזאת ברשות פיוטר ווינובסקי השתתפה ברצח יהודים במחוז ובמקומות אחרים. בלבוב ואיבנו-פרנקובסק הרשויות עורכות אירועים שמשבחים לא רק את אנשי UPA, אלא גם את אנשי העוצבה ה-14 של Waffen SS , העוצבה האוקראינית ה-1, המכונה "גליצ'ינה" שהוקמה באפריל 1943 ושגם היא ביצעה פשעי מלחמה נגד רוסים, יהודים, פולנים, אוקראינים ועוד. שם אפשר לראות מודעות לכבוד הארגון. אנשי הארגון צועדים במצעדי אנשי UPA כקבוצה נפרדת, עם הסמל המיוחד שלה.
בשנת 2004 נבחר ויקטור יושצ'נקו לנשיא אוקראינה. הוא החליט להפוך את אנשי UPA לגיבורים הלאומיים של אוקראינה ולהשוות את זכויותיהם עם הזכויות של הווטרנים של הצבא האדום. בניגוד ללטביה ואסטוניה, באוקראינה לא רואים בווטרנים של הצבא האדום אויבים וכובשים ולא רודפים אותם. לפני שנה ב-9 במאי בחגיגת הניצחון על גרמניה הנאצית אמר הנשיא בנאום חגיגי שהוא מודה ללוחמים שהביסו את גרמניה הנאצית ומיד התחיל להגיד את השמות של הגיבורים. לצד השמות של המפקדים של הצבא האדום הוא קרא את השמות של ראשי UPA, בהם בנדרה ושוחביץ', שבפועל נלחמו בצד המובס. הוא אמר שמטרתו להביא לאחדות בעם ולפיוס בין שני צדדים הלוחמים. כלומר הוא משווה בין מרצחים המוניים לבין אלה ששחררו את אוקראינה מהם.
בתחילת אוקטובר 2007 הורה נשיא אוקראינה יושצ'נקו לחגוג את שנת ה-65 שנים ליסוד UPA והעניק לאחד ממנהיגיו, רומן שוחביץ', את התואר גיבור אוקראינה. בין אלה שמשבחים היום את הארגון נמצאים כיום סופרים, משוררים ובמאים שבעבר כתבו ספרים ויצרו סרטים על פשעי UPA. גם ההיסטוריונים של SBU– שרותי הביון של אוקראינה, מנסים להפוך את הלאומנים לגיבורים, למרות ש SBU הוא ארגון יורש של KGB באוקראינה שהוקם על ידי ברה"מ, שנלחם בגבורה בלאומנים. כנראה אנשים משרתים את מי שנותן להם להתפרנס!
ב-14.10.2007 נערך בקייב מצעד של אנשי UPA ותומכיהם הצעירים. הקומוניסטים, אנשי שמאל ואנטי פשיסטים אחרים ארגנו הפגנת נגד והיו עימותים עם המשטרה. הקהילות היהודית, הרוסית, והפולנית של אוקראינה גינו את הפיכת אנשי הארגון לגיבורי אוקראינה על ידי הנשיא, וקראו לזה ניסיון רהביליטציה של הפשיזם. גם טומי לפיד, שהיה אז מנהל מוזיאון השואה "יד ושם" גינה את הצעד הזה. בתגובה להחלטת הנשיא הוקמו אנדרטאות לקורבנות של UPA בלוגנסק, סימפירופול ובערים אחרות במזרח אוקראינה.
הלאומנות האוקראינית קיימת לא רק במערב. בעיר חרקוב שבמזרח המדינה הוקם ארגון לאומני בשם "פטריוט של אוקראינה". הקימו אותו סטודנטים שבאו מהמערב כדי ללמוד שם. הלאומנים אומרים שברצונם לבצע אוקראיניזציה במזרח המדינה, גם במקומות שבהם הרוסים מהווים רוב גדול, כמו בחצי האי קרים. בתגובה לכך מתחזקת הלאומנות הרוסית, פורצים עימותים בין הלאומנים וזה רק מגביר את השנאה בין העמים שחיים באוקראינה. בעקבות המצעדים של UPA, הגזענות שנובעת מן האידיאולוגיה שלה הולכת וגדלה: הניאו נאצים הצעירים תוקפים בסכינים ובמקלות שחורי עור, הודים, סינים ואחרים. עד כה נהרגו עשרות אנשים בתקיפות אלה. כמה לאומנים שנתפסו אמרו למשטרה שהכירו אחד את השני במצעד, ומיד יצאו לתקוף את הזרים. במערב אוקראינה הלאומנות התחזקה עד כדי כך, שהמפלגה בשם "החרות" בראשות אולג טיאגניבוק קיבלה בבחירות מקומיות במחוז טרנופול 34% מקולות הבוחרים. טיגניבוק משבח בגלוי את UPA ואת עוצבת SS "גליצ'ינה" ומדבר בגלוי נגד היהודים והרוסים, וטוען שמי ששולט באוקראינה זה המאפיה הרוסית והיהודית. תושבי מערב אוקראינה, שמצבם הכלכלי-חברתי קשה מאוד, התאכזבו מהנשיא הנוכחי יושצ'נקו וכעת תומכים במי שמבטיח להם חיים טובים יותר ומאשים את בני העמים האחרים בצרות של עמם. למרות המצב הזה, אני רוצה לסיים את המאמר באווירה אופטימית. במשך מאות שנים היו באוקראינה אנשים שנלחמו נגד בעלי האחוזות ובעלי הון, ולמען הזכויות של הפועלים והאיכרים באזור. אני מקווה שאנשים כמוהם יעלו לשלטון, ישליכו את המשטר שמשרת את בעלי ההון המקומיים והזרים לפח אשפה של ההיסטוריה ויקימו משטר דמוקרטי אמיתי שמשרת את כל תושבי אוקראינה!
שמעון קורנפלד