ב- 5.6.1967 פתחה ממשלת ישראל בראשותו של לוי אשכול ועם שר הביטחון משה דיין במלחמה שכונתה "מלחמת ששת הימים", ושנמשכת למעשה עד ימים אלה. במהלך המלחמה נכבשו חצי האי סיני המצרי, רמת הגולן הסורית והגדה המערבית ורצועת עזה. ביום פרוץ המלחמה התכנסה הכנסת אחר הצהרים לישיבה שנועדה לאשר הצעות חוק למימון המלחמה, ושהפכה למעשה לדיון עקרוני על המלחמה.
חברי כנסת מכל הסיעות (לרבות מפ"ם) פרט לסיעת המפלגה הקומוניסטית הישראלית, שהייתה היחידה שהצביעה נגד תקציבי המלחמה ונגד המלחמה, תמכו בהתלהבות במלחמה והצביעו בעד הצעות החוק למימונה. גם ח"כ שמואל מיקוניס, מזכ"ל מק"י לשעבר, הביעה תמיכה מלאה במלחמה והצביע בעד הצעות החוק שנועדו למימונה. מיקוניס זכה לשבחים נלהבים מנציגי המערך, גח"ל, המפד"ל וסיעות רבות נוספות על עמדתו זו. כשעלה לדוכן מאיר וילנר כדי לשאת את דברו השתררה באולם הכנסת דומיה כללית. בתחילה אפשרו לו לדבר ללא הפרעות, אך כעבור זמן קצר נאומו הופסק בהתפרצויות היסטריות של ח"כים מסיעות המערך, גח"ל ואחרות, שביקשו להשתיק את הקול היחיד שדיבר נגד המלחמה. החבר מאיר וילנר מדוכן הנואמים, והחבר תופיק טובי ממקומו במליאה, השיבו והדפו שוב ושוב את ההפרעות והצעקות עד שסיים מאיר וילנר את דבריו.
להלן דבריו של מאיר וילנר בדיון בכנסת ביום פריצת המלחמה ב- 5.6.1967.
חברי הכנסת,
הכל חרדים ומלאי דאגה. חרדים לבאות, חרדים לעתיד.
ממשלת אשכול, אשר צרפה אליה את משה דיין מרפ"י כשר הביטחון ואת מנחם בגין, ראש "חרות", כשר בממשלה, פתחה היום במלחמה נגד מצרים. הממשלה החדשה אפילו עוד לא אושרה על-ידי הכנסת וכבר החליטה על פתיחת מלחמה, ועתה באה להטיל על העם מסי-מלחמה מיוחדים.
המלחמה עלולה להביא אסון על מדינת ישראל. שום אויב לא יכול היה להביא נזק כה רב לישראל כמו הממשלה הנוכחית. אתם אומרים שזוהי ממשלת ליכוד לאומי". אנו אומרים לעם: זוהי ממשלת מלחמה אנטי-לאומית.
מי שפותח במלחמה אינו יכול לדעת כיצד היא תיגמר. זאת מוכיח הניסיון העצמי של ישראל. לכן אומרים אנו מתוך אחריות היסטורית עליונה: למען בטחון ישראל ועתידה כמדינה עצמאית מוכרת על-ידי עמי האזור: תופסק המלחמה, יוחזר צה"ל מייד אל קווי שביתת הנשק!
המלחמה לא תפתור כל שאלה שנויה במחלוקת בין ישראל ומדינות ערב. המלחמה רק תסבך את ישראל עוד יותר ותגרום לה נזק בל-ישוער באזור ובזירה הבינלאומית.
לישראל הזכות לחופש השייט, אך חופש השייט לא יושג במלחמה אלא בדרכי שלום והסכם עם המדינות הנוגעות בדבר. את כל השאלות השנויות במחלוקת בין ישראל ומדינות ערב יש לפתור אך ורק בדרכי שלום על בסיס הכרה הדדית בזכויות הלאומיות החוקיות של עם ישראל ושל העם הערבי הפלסטיני.
רק האימפריאליסטים האמריקאים והבריטים מעוניינים במלחמה כדי לשמור על זכויות הנפט ועל בסיסיהם הצבאיים באזורנו על חשבון דם בנינו ובנותינו.
כאן פרצו קריאות ביניים בלתי-פוסקות והיסטריות מצדדים שונים. נשמעו צעקות ואיומים בנוסח פאשיסטי מובהק.
תופיק טובי: המלחמה שפתחתם בה היום היא מעשה תוקפני ומחפיר. המלחמה לא תפתור שום בעיה, היא תביא רק נזק לישראל.
מאיר וילנר: אסור היה לכן לפתוח במלחמה. זוהי מלחמה נגד האינטרסים הלאומיים האמיתיים של ישראל. תנו לדבר!
קריאות הביניים והצעקות נמשכות ומתגברות. היו"ר, קדיש לוז, מנסה להשתיק את המפריעים, חברי כנסת מהמערך, גח"ל, רפ"י ואחרים.
תופיק טובי: לא תוכלו להשתיק את דבר המפלגה הקומוניסטית, דבר הקומוניסטים היהודים והערבים, כי זהו דבר השלום והוא יגבר על צעקותיכם!
מאיר וילנר: אין לכם אומץ ושכל אפילו לשמוע את הדעה הנגדית. מה, אתם כבר רוצים לחסל את הכנסת?!
תופיק טובי: אתם הרפתקנים. תצטרכו לסגת כמו ב- 1956.
וההפרעות נמשכות ובקושי עלה בידי היו"ר להשליט סדר.
מאיר וילנר (ממשיך בנאומו): עם ישראל לא יפיק כל תועלת מהמלחמה. עם ישראל מעוניין בשלום.
אחד החוקים המוצעים למימון המלחמה נקרא "מלווה עצמאות", אך אין למלחמה הנוכחית ולדאגה לעצמאות ישראל ולא-כלום. מבחינת אופיה אין להשוות את המלחמה הנוכחית עם מלחמת העצמאות, אלא עם מלחמת סיני ב- 1956. שני חוקי מסים "חוק היטל ביטחון" ו"חוק מלווה ביטחון", אולם אלה הם חוקים נגד ביטחונה של ישראל, באשר המלחמה לא תגביר את בטחונה של ישראל, אלא תזיק לביטחונה, לסיכויי השלום עם מדינות ערב ולמעמדה הבינלאומי של ישראל.
אנו מציעים להחזיר את החוקים האלה לממשלה, כפי שאנו מציעים להחזיר את בנינו ובנותינו מן המלחמה אל קווי שביתת הנשק, אל חיי שלום ויצירה.
מתוך רגש אחריות לאומית אנו מזהירים מפני המשכת המלחמה ומציעים לכנסת להורות לממשלה:
להפסיק את המלחמה, להחזיר את צה"ל אל קווי שביתת-הנשק, להחזיר את השלום על כנו!
כאשר גמר ח"כ מאיר וילנר את דבריו וחזר למקומו, חודשו הצעקות מצד ספסלי גח"ל, רפ"י ונמערך. הושמעו קריאות נגד ברה"מ והטפה "ללמוד ממיקוניס"…