הודעת הפורום הקומוניסטי הישראלי (9/3/2023)

הפורום הקומוניסטי הישראלי קורא להגברת המאבק הציבורי נגד ממשלת נתניהו-בן גביר, שהוקמה ב-29.12.22, לאחר שבבחירות האחרונות, שהתקיימו ב-1.11.2022, זכה הליכוד ביחד עם המפלגות החרדיות ועם בלוק מפלגות הימין הקיצוני בראשות סמוטריץ' ובן גביר ב- 64 מנדטים (מ-120). זאת במידה רבה נוכח הפיצול ברשימת המשותפת (הליכתה לבחירות בנפרד של בל"ד שלא עברה את אחוז החסימה), וכן כיוון שמפלגת מרצ לא עברה את אחוז החסימה, ובכך הלכו לאיבוד קולות ששווים כשבעה מנדטים של מתנגדי הקואליציה הימנית הקיצונית.

הממשלה הזו היא הימנית ביותר, האנטי דמוקרטית ביותר, האנטי-ערבית ביותר והאנטי-פועלית שהיתה אי פעם. כוחות שנחשבו בשולי הימין הקיצוני עד לא מכבר קיבלו בה תפקידים בכירים ביותר כמו השר לבטחון לאומי ומשרד האוצר. מתבצעת הסתערות כוללת על שארית החירויות הדמוקרטיות, שנועדה להקמת משטר אוטוריטרי, ללא כל מגבלות לראשות המבצעת. בתנאים של ישראל, משטר כזה עלול להידרדר במהירות למשטר בעל סממנים פאשיסטיים מובהקים.

מייד עם הקמתה החלה הממשלה בשורה של הליכי חקיקה ריאקציוניים, ובראשם מה שמכונה "הרפורמה במערכת המשפט", שמטרתה הכפפתה המוחלטת של מערכת זו לשלטון, שגם יוכל לבחור את השופטים וגם לבטל כל פסיקה של בית המשפט ברוב רגיל מינימלי של 61 חברי כנסת. אחת המטרות של רפורמה זו והצעדים האנטי דמוקרטיים הנוספים היא להביא להוצאתם מהמערכת הפוליטית של המפלגות המרכזיות באוכלוסיה הערבית, שעד כה נמנעה על ידי בג"ץ, ובכך להבטיח לליכוד ושותפיו הימניים הקיצוניים את השלטון לתקופה ממושכת ביותר. אם צעד זה יבוצע, זה יהיה מהלך משמעותי בקירובה של ישראל, גם בתחומי הקו הירוק, למדינת אפרטהייד מובהקת.

בנוסף נעשים צעדים להביא להחלשתה הניכרת של התקשורת הביקורתית, במקביל לחיזוקם של כלי התקשורת המשמשים כשופרות של בנימין נתניהו וממשלתו. בין היתר הדבר בא לביטוי באיום לסגור את תאגיד השידור הציבורי וכן בפגיעה במועצת הרשות השנייה האחראית על חלק משמעותי של ניהול ופיקוח התקשורת כיום.

הממשלה הנוכחית הציבה לעצמה את המטרה לפגוע בזכויות העובדים ובמיוחד בזכותם להתאגד ולהיאבק, לרבות באמצעות שביתות. הנהגת ההסתדרות הבטיחה בהצהרות כי תתנגד לכל מהלך שיפגע בזכות ההתארגנות של העובדים ובחופש השביתה, וכן בשכרם ובזכויותיהם הסוציאליות. יש לקוות כי תקיים בפועל את הבטחותיה בנושאים אלה, ולא תסתפק בפירורי תוספות לשכר (הנפרסות לשנים רבות), שאינם מפצים באופן ממשי את ציבור העובדים ואת השכבות החלשות על ההתייקרויות העצומות בתקופה האחרונה. מצערת העובדה שהנהגת ההסתדרות אינה מוכנה ליטול חלק במאבקים הגורליים להגנת שארית החירויות הדמוקרטיות, בכל הנושאים שאינם קשורים ישירות לענייני העובדים והאיגוד המקצועי. בסופו של דבר פגיעה אנושה בדמוקרטיה תביא גם לפגיעה בזכויות העובדים ובחופש התארגנותם.

ממשלת הימין הקיצונית הספיקה בתקופה קצרה לנקוט בשורה של פעולות צבאיות  בשטחים הכבושים ומעבר לגבולות, ונשמעות יותר ויותר איומים כלפי מדינות קרובות ורחוקות וכלפי האוכלוסיה הפלסטינית בשטחים הכבושים. בתגובה לפעולות הצבאיות של ישראל בשטחים, שהביאו למספר רב של קרבנות, ננקטו פעולות תגובה מצד בודדים, על רקע הייאוש וחוסר התקווה, של פגיעה באזרחים ישראלים בירושלים ובסביבתה ובמקומות נוספים. אנו מגנים הרג אזרחים חפים מפשע. בו זמנית אנו תובעים את הפסקת ההרג בשטחים הכבושים, וכן את הפסקת פעולות הענישה הקולקטיבית נגד אזרחים בירושלים המזרחית ובכל רחבי השטחים הכבושים. פעולות אלה מגבירות רק את הזעם והייאוש ובסופו של דבר רק יוליכו להגברה נוספת של מעגלי שפיכות הדמים.

אנו מוקיעים את הפוגרום הנפשע שביצעו מתנחלים פאשיסטיים בכפר חווארה, ואת העובדה שכוחות הבטחון אפשרו את ביצועו. שריפת בתים מאוכלסים ושל רכוש התושבים באופן שנעשה, מזכירה תקופות אפלות ביותר בהיסטוריה של העם היהודי ושל האנושות.

הוכח כבר אינסוף שנים כי הדרך של כוח ועוד כוח אינה מביאה לרגיעה, אלא להיפך. הפתרון לעצירת שפיכות הדמים יבוא רק בהסדר מדיני, שבמרכזו יושם קץ לכיבוש באמצעות נסיגה מהשטחים הכבושים והקמת מדינה פלסטינית עצמאית בגדה המערבית וברצועת עזה, לרבות מזרח ירושלים, בצד מדינת ישראל בגבולות יוני 67'.

הוכח בתקופה האחרונה כי אין כל יסוד לטענה כאילו הנושא הפלסטיני ירד כמעט לחלוטין מסדר היום האזורי והבינלאומי. להפך, הוא עלה לאחרונה בצורה בולטת ביותר. שום הסכמים עם מדינות ערביות כלשהן לא יוכלו להסיר את העניין הפלסטיני מסדר היום ומהיות הצורך בפתרונו התנאי הממשי העיקרי להפסקת מעגל הדמים באזור ולהשגת שלום כולל ואמיתי, שיכובד על ידי העמים והקהילה הבינלאומית.

הפורום הקומוניסטי מברך על קיומה של תנועת המחאה ההמונית  והרב גוונית העצומה וחסרת התקדים בהיקפה נגד הצעדים האנטי דמוקרטיים של הממשלה, הכוללת הפגנות בהשתתפות מאות אלפי איש בת"א, בירושלים וביישובים רבים נוספים ברחבי הארץ. חלק ממשתתפיהן שותף לראשונה במחאות ציבוריות מסוג זה. זאת בנוסף להפגנות ופרסומי מחאה שונים מצד אינסוף קבוצות אוכלוסיה ובהם ארגוני עובדים, אנשי הייטק, כלכלנים, משפטנים, אנשי חינוך, אנשי המערכת הרפואית, תלמידים וסטודנטים, יוצאי מערכות הבטחון ורבים רבים אחרים. לחלק מהמחאות היו שותפים גם אנשים ממפלגת השלטון, כמו למשל מספר ראשי ערים מהליכוד שהודיעו כי יתנגדו לכפיית מערכות חינוך חדשות על יישוביהם.

אנו רואים חשיבות בהשתתפותה של האוכלוסיה הערבית במחאה, ומצרים על כך שחלק מאנשי תנועת המחאה אינם שותפים לדעה זו. אנו מצרים על כך שהם אינם קושרים בין פשעי הכיבוש לבין ההידרדרות בתוך ישראל (פרט לפעילי "הגוש נגד הכיבוש" המתקיים בעקביות בתוך הפגנות המחאה המרכזיות), וקוראים לא להפסיק את המאבק נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, וכן נגד אפלייתה של האוכלוסיה הערבית בישראל והתוכניות לפגיעה נוספת בה בתחומים רבים.

עם זאת אנו קוראים שלא להחרים את תנועת המחאה ההמונית והרחבה, אלא ליטול בה חלק ולנסות להשפיע ככל שניתן על תכניה.

אנו סבורים כי לחד"ש יש תפקיד חשוב בהשתתפות במאבקים ובהשפעה עליהם, במיוחד בקרב האוכלוסיה הערבית וכן בקרב הכוחות הדמוקרטיים היהודיים.