פוסטים·פרסומי הפורום

ההתנכלות לתושבי דהמש (ספטמבר, 2010)

תושבי דהמש לא משלמים ארנונה. למה? כי שום עירייה לא רוצה שישלמו.

דהמש הוא עוד אחד מעשרות היישובים הבלתי מוכרים בישראל. הכפרים הלא מוכרים מצויים ברובם בנגב, חלקם בגליל, ודהמש הוא אולי היחיד הנמצא במרכז הארץ, סמוך לנקודת הגבול בין שלוש רשויות מקומיות: הערים רמלה ולוד והמועצה האזורית עמק לוד.

בדהמש אין שירותים מוניציפליים ואפילו לא כביש סלול אחד. בחורף הדרך הראשית בכפר מוצפת, והילדים משרכים דרכם לבית הספר ובחזרה כשמים מגיעים עד לברכיהם.

פרט לכך דהמש הוא כפר לכל דבר. חיים בו 70 משפחות הכוללות כ-600 נפש. הכפר קיים עוד לפני שנת 1948, ולאחר הנאכבה נוספו לתושביו פליטים מיישובים שונים ברחבי הארץ.

תושבי דהמש חטאו שני חטאים בלתי נסלחים: האחד: העזו לחיות בכפר לא מוכר; האחר: שהאדמה שעליה הם חיים מוגדרת כ"קרקע חקלאית".

עבור השלטונות מהוות עובדות אלה תירוץ למחיקת הכפר הוותיק מעל פני האדמה. במקום לשנות את ייעוד הקרקע, כפי שנעשה ביישובים יהודיים רבים – הופכים את התושבים לעבריינים בעל כורחם.

מאחורי הרצון למחות את דהמש מעל פני האדמה עומדים גזענות ואינטרסים נדל"ניים. ערך הקרקע עשוי לעלות פלאים עם יהיה פנוי ל"פרויקט יזמות" למען האלפיון העליון.

זה שנים נאבקים התושבים באיומי ההריסה, שמדי פעם מתעוררים לחיים…

ב-2007 הסכים בית המשפט להקפיא צווי הריסה על 13 מבתי הכפר, בתנאי שתושבי הכפר יגישו לוועדת התכנון המחוזית של רמלה תוכנית מתאר אשר תסדיר את המבנים הקיימים. לעזרת התושבים נרתם המכון הערבי לתכנון אלטרנטיבי – מוסד שהקים חנא סוויד (כיום חבר כנסת מטעם חד"ש) בדיוק למטרה זו.

באביב 2010, לקראת הדיון בוועדת התכנון המחוזית, החל מסע תמיכה אינטנסיבי של תנועות שמאל ופעילי שלום ושוויון בכפר דהמש ובתושביו. במקום נערכו ביקורי סולידריות, הפגנות, ולילדים שעמדו לצאת לחופשה הגדולה ביישוב חסר שירותים ותשתיות הוקמה קייטנה על ידי קבוצת חטווה בלוד.

אחת הפעולות החשובות ופורצות הדרך במסגרת מסע זה הייתה תמיכה הדדית בין תושבי דהמש לתושבי שיח' ג'ראח – שכונה בירושלים המזרחית ששלוש ממשפחותיה פונו מבתיהם אשר אוישו על ידי מתנחלים. גם מעל שאר תושבי שיח' ג'ראח מרחפים צווי פינוי.

בהפגנות בשיח' ג'ראח, המתקיימות מדי יום שישי, מגיעה דרך קבע משלחת מדהמש, ובדהמש נערכו כמה ביקורי סולידריות של תושבים משיח' ג'ראח.

ב-30 ביוני 2010 ביקרה משלחת סולידריות של הפורום הקומוניסטי הישראלי בבית משפחת שרעבאן, שביתה בן עשר הנפשות הוא אחד ה"מועמדים" להריסה. פרידה ועלי שרעאבן סיפרו כיצד ב-2007 נאלצו להתבצר בביתם כשבחוץ ממתינות מכונות ההרס לשעת כושר. בפגישה נכח גם אסמעיל ערפאת, יושב ראש ועד הכפר דהמש.

ב-5 ביולי נערך דיון בוועדה המחוזית על תוכנית המתאר שהוגשה על ידי תושבי דהמש. מובן שהתוכנית נדחתה על הסף באמתלות שונות ומשונות.

ב-13 ביולי, יום לפני פקיעת הקפאתם של צווי ההריסה, נערכה הפגנת ענק יהודית-ערבית אשר כונתה "לילי הבולדוזרים". המפגינים צעדו ממרכז רמלה ועד דהמש, ובכפר התקיימו הופעת מחאה של אמנים.

בבוקר ה-14 ביולי נערך בבית המשפט המחוזי בפתח תקווה דיון בבקשה להאריך את הקפאת צווי ההריסה. השופטת נוגה אוהד נדהמה לשמוע מפי עורכי הדין קייס נאסר ורון טִירְקֶלְטָאוּ שצווים דומים בשכונת פרדס שניר בלוד – אשר היא עצמה שפטה בעניינם – לא בוצעו מאז שנת 2003. הדבר הביא לקביעת דיון נוסף ב-11 באוקטובר ולהקפאה נוספת של צווי ההריסה עד מועד זה.