ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר הבטחון, אהוד ברק, שועטים בכל כוחם לפתיחה במלחמה חדשה באזורנו, להתקפה צבאית על אירן. זאת, למרות התנגדות נרחבת ביותר שקיימת למדיניותם הן במערכת הפוליטית, הן בחלקים מרכזיים של התקשורת, הן בדעת הקהל ואפילו בקרב חלק ניכר מבין ממלאי תפקידים בכירים בזרועות הממסד הצבאי השונות בעבר ובהווה, שהתבטאו בנושא בתקופה האחרונה.

יש לציין, כי חלק מהמתנגדים שצוינו אינם עקביים בשלילה מוחלטת של האופציה המלחמתית, ושוללים רק את פתיחתה בעיתוי הנוכחי.

פתיחה במלחמה חדשה עלולה להסב נזק כבד ביותר גם לישראל עצמה. מתקפה צבאית ישראלית על אירן עלולה להצית תבערה כוללת באזור כולו, ולהביא לתוצאות הרסניות חסרות תקדים, שהשלכותיהן ישפיעו אף מעבר לאזורנו. לכן, יש לשלול אותה באופן עקרוני ונחרץ, ולפעול בהחלטיות כדי למנוע את פריצתה.

את שאלת הנשק הגרעיני באזור יש לפתור בדרך של הידברות על בסיס פירוז של כל מדינות האזור מנשק גרעיני, לרבות ישראל, שמסרבת במשך כל השנים לחתום על האמנה לאי-הפצת הנשק הגרעיני.

העיסוק האובססיבי בשאלת "האיום האירני" מסייעת לממשלת ישראל להסית את תשומת הלב משאלת המשך הכיבוש הישראלי בגדה המערבית וברצועת עזה ומהפשעים הנעשים במסגרתו. כמו-כן היא מסייעת לממשלת ישראל לבצע ביתר קלות את הטלת הגזירות הכלכליות הקשות על האוכלוסיה. אלה כוללות העלאות מחירים חדות של מוצרי מזון בסיסיים ביותר, של החשמל, הדלק והמים, ובו זמנית פגיעה ממושכת בשירותי הרווחה ועלייה ניכרת במחירי הדיור, בניגוד מוחלט להבטחות הממשלה בתחום זה מלפני חודשים ספורים.

על רק איומי המלחמה נמשכת גם התופעה של פגיעה גוברת בזכויות הדמוקרטיות באמצעים של חקיקה ריאקציונית וכן תוך הפעלה גוברת של כוחות הבטחון כדי להביא להשתקת המחאה המדינית והחברתית. כמו-כן נמשכת המתקפה נגד האוכלוסיה הערבית בישראל ונגד הנהגתה הפוליטית.

למרות כל אלה פעולות המחאה אינן נפסקות. עד כה התקיימו עשרות הפגנות ומשמרות מחאה (גם אם חלקן לא רבות משתתפים) נגד הפתיחה במלחמה, וכן כמחאה על המדיניות הכוללת של הממשלה.

בשנה שעברה הגיעו המחאות החברתיות לשיא חדש בהיסטוריה של הארץ, כאשר מאות אלפים יצאו לרחובות בדרישה לצדק חברתי ולשינוי המדיניות הכלכלית-חברתית של הממשלה. למרות חולשות לא מעטות של פעולות המחאה וחוסר הצבעה על שורשי המדיניות הכלכלית האנטי-עממית של הממשלה מצד מארגניה – היתה חשיבות רבה לקיומה, ותוצאותיה ישפיעו על עתיד המאבקים בארץ למשך שנים רבות. ברור שקשה כיום לשחזר את המחאה בהיקפים של השנה שעברה. עם זאת, אנו משוכנעים שכשתתפוגג עננת המלחמה, וככל שיוחמרו הגזירות על הציבור, בסופו של דבר תתרחב המחאה החברתית מחדש. אנו סבורים כי לא ניתן להפריד בין העניין המדיני והעניין הכלכלי חברתי, ושינוי סדר עדיפויות יסודי בישראל חייב לכלול קודם כל הפניית חלק ניכר מתקציבי העתק המושקעים כיום בצבא ובהתנחלויות לטובת תקציבי הבריאות, החינוך והרווחה.

אנו קוראים לעצור את מסע ההפרטות המואץ לאחרונה, להטיל מסים נוספים על רווחי הון וחברות, ולהגביר, בצורות שונות, את המיסוי על העשירונים העליונים בארץ – ולא  על ציבור העובדים ועל השכבות החלשות ביותר באוכלוסיה, כפי שעושה הממשלה בימים אלה.

אנו קוראים לשיתוף פעולה מקסימלי בין כל מתנגדי מדיניות הממשלה הנוכחית, ובימים אלה בראש ובראשונה במאבק למניעת המלחמה החדשה הרת האסון, ולאחר מכן לשינוי יסודי של המדיניות לכיוון של שלום על בסיס נסיגה מהשטחים הכבושים והקמת מדינה פלסטינית עצמאית בצדה של ישראל בקווי יוני 67'.

נגד התערבות אימפריאליסטית

אנו קוראים להימנע מכל התערבות מלחמתית אימפריאליסטית באזור, ודוחים את הקריאות להתערבות צבאית מערבית בסוריה או במדינות אחרות במזרח התיכון. התערבויות דומות שהיו לאחרונה באזורנו ובאזורים אחרים בעולם גרמו  לפגיעה המונית באוכלוסיה אזרחית, להרס תשתיות חיוניות, וכן לפגיעות חמורות יותר בזכויות האדם ובזכויות הכלכליות-חברתיות של תושבי הארצות שבהן נעשתה ההתערבות.

אנו מגנים כל הרג ופגיעה באזרחים לא חמושים שנעשתה על-ידי השלטון בסוריה בשלבים שונים של העימות, ובה בעת מוקיעים את ההרג והפגיעות באזרחים שמבצעות קבוצות שונות של מתנגדי המשטר, ואת הפגיעה במיעוטים לאומיים שנתונים לסכנה קיומית ממשית. אנו מוחים על מדיניות הסטנדרט הכפול של מעצמות המערב ושל מרבית והתקשורת המערבית, שמתעלמת מהריגת אזרחים ומפגיעה חמורה נוספת בזכויות האדם במדינות כמו תימן, בחריין, ערב הסעודית ואחרות, רק מפני שהדיקטטורות העומדות בראשן משרתות נאמנה את האינטרסים של האימפריאליזם האמריקאי והאירופאי. אנו מבקרים את הכשלת המאמצים להידברות בין השלטון והאופוזיציה בסוריה, שנעשו על ידי האו"ם בתמיכה פעילה של רוסיה, כשמנגד ארה"ב ובעלות בריתה עודדו את האופוזיציה החמושה בסוריה להתנגד לכל הסכמה עם השלטון, ובכך הם נושאות במידה רבה באחריות להמשך שפיכות הדמים במדינה זו.