הפורום הקומוניסטי הישראלי מוקיע את הטלת הוטו האמריקאי על הצעת ההחלטה לגינוי ההתנחלויות בשטחים הכבושים במועצת הביטחון (18.2.2011), שנתמכה על-ידי כל יתר 14 חברות המועצה, וכן זכתה לתמיכה של כמעט כל חברות האו"ם. בכך הוכיח שוב ממשל אובמה כי הוא ממשיך ביסודה את אותה מדיניות של קודמיו בנשיאות. הצבעה זו מהווה תמיכה למעשה במדיניותה של ממשלת הימין הקיצונית בישראל, בראשות נתניהו, ברק וליברמן, שמסכלת כל סיכוי לחידוש ממשי של המו"מ המדיני, ושעלולה לגרום להצתה מלחמתית מחודשת באזור. ההתקוממויות העממיות המרשימות שאירעו באזורנו לאחרונה, ובמיוחד במצרים, מהוות תירוץ נוח להגדלה נוספת של התקציבים הצבאיים בישראל ובד בבד לבלימה של כל ניסיון מאבק פוליטי או חברתי-כלכלי במדיניות הממשלה, בין היתר בטענה שאין לו מקום "נוכח הסכנות החדשות שההתפתחויות האחרונות מציבות בפנינו".
בתקופה האחרונה מתגברות המגמות האנטי-דמוקרטיות בישראל, והן באות לביטוי בין היתר בשורת יוזמות חקיקה אנטי-דמוקרטיות מובהקות. אחת הבולטת שבהן היא היזומה להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לחקר מקורות המימון של ארגוני השמאל. יוזמה מקארטיסטית חסרת תקדים זו נועדה להרתיע בעיקר ארגונים החושפים פשעי מלחמה ומבקרים אותם, וכן את פעילותם של כל הארגונים הנאבקים נגד הכיבוש והפשעים המתבצעים במסגרתו. חוקים אנטי דמוקרטיים נוספים הם "חוק הצהרת נאמנות", "חוק הנכבה", "חוק איסור הסתה", "חוק מימון ע"י ישות מדינית זרה", "חוק שלילת אזרחות של מי שהורשע בטרור או ריגול", "חוק איסור הטלת חרם" לפיו "כל שיוזם, מקדם, או מפרסם חומר שעשוי לשמש כבסיס למידע להטלת חרם" יחויב בפיצוי הנפגע כלכלית מהחרם (ולגבי אזרח זר תיאסר עליו כניסה לישראל וכן ניהול עסקים בתחומה למשך 10 שנים). כל אלו בנוסף לחוקים המיועדים לפגוע באוכלוסיה הערבית בישראל וכן להרחיק את נציגיה מההשתתפות בזירה הפוליטית בישראל.
בתגובה להסתערות האנטי-דמוקרטית הנ"ל עולה שוב הצורך באחדות פעולה של כל כוחות השמאל העקביים, הדמוקרטיים, היהודיים והערביים, במטרה להגן על החירויות הדמוקרטיות ולעצור את מגמות הפאשיזציה הגוברות. הפגנת האלפים בת"א בחודש שעבר, שהיתה חסרת תקדים בממדיה בשנים האחרונות, היתה דוגמה טובה לכך, אך יש לדאוג להמשך פעולות דומות, ולגייס אליהן כוחות וציבורים חדשים נוספים.
ההתפתחויות באזור
הפורום הקומוניסטי הישראלי מברך את העמים המצרי והתוניסאי על מאבקם ההירואי והמוצלח להפלת ראשי השלטון הדיקטטורי בארצותיהם, ומאחל להם כי יצליחו לממש שינוי מהותי במדיניות של המשטרים בארצותיהם. אנו מביעים סולידריות עם המאבקים של עמי ארצות נוספות באזור להפלתם של שליטים דוגמת אלה שהופלו במצרים ותוניסיה.
הפורום הקומוניסטי הישראלי מגנה את הופעתה הצבועה של ארה"ב, שתמכה, למשל, לאורך כל השנים במשטרו של מובראק, כולל בתקופת נשיאותו של אובמה, ורק לאחר שראתה כי לא ניתן לעצור את ההתקוממות העממית ההמונית נגדו, החלה פתאום לדרוש "רפורמות" ו"התחשבות בשאיפות העם" במצרים. כעת פועלת ארה"ב לעשות הכל כדי שהשינוי יתבטא בסופו של דבר רק בשינויים פרסונליים בהנהגת המשטר ולא בשינויים מהותיים במדיניות הכלכלית-חברתית ובאוריינטציה הפרו-אמריקאית והפרו-מערבית שאפיינה את משטר מובארק. ההמונים במצרים ערים לסכנות אלו, ואין זה מקרה שהפגנות של מיליוני אנשים נמשכות גם בימים אלה, בתקווה לחולל שינויים מהותיים במשטר בכיוון של מתן חירויות דמוקרטיות ממשיות, וכן של חלוקת העושר הלאומי לטובת המוני העם הסובלים מעוני מרוד ביותר.
ההישגים המרשימים של עמי מצרים ותוניסיה הוכיחו שוב, כי אין יסוד להערכה שעידן ההתקוממויות העממיות הוא תופעה שחלפה מההיסטוריה, וכי אין לה מקום יותר בתנאים הבינלאומיים החדשים. עוצמת ההתקוממויות והישגיהן הפתיעו את ארצות הברית, ישראל ובעלות בריתן באזור, וכן את מיטב ה"פרשנים" וה"מזרחנים" למיניהם. חלקם הסבירו עד השעות האחרונות שלפני התפטרות מובארק, כי אין כל כוח שיוכל לגרום להתפטרותו וכי אין כל סיכוי שתסריט תוניסיה יחזור במצרים. פרשנים מסוימים ניסו ליצור תמונה כאילו הברירה היחידה היא בין המשטרים הדיקטטוריים הנוכחיים לבין הקמת שלטון איסלמי פונדמנטליסטי (ולגביהם, בניגוד למציאות, כל תנועה איסלמית היא כמובן אוטומטית "קיצונית" "אוהדת בן-לאדן" וכו'), ולכן כמובן, שלשיטתם מוטב היה שהמהפכות העממיות ייכשלו. אך, כפי שמוכיחות ההתפתחויות כבר כעת, אין אלה הברירות היחידות, ובהחלט יש גם סיכוי להקמת משטרים דמוקרטיים יותר – לא פונדמנטליסטים איסלמיים קיצוניים, אך גם לא משרתים בלעדיים של קומץ מיליארדרים מקומיים ושל האימפריאליזם האמריקאי ובעלי בריתו, כפי שהיו וכפי שמתנהגים עדיין חלק מהמשטרים באזורנו. כמובן, שהדרך לשינוי מהותי של המשטרים עדיין רחוקה, אך ההצלחות ההיסטוריות שנחלו ההתקוממויות העממיות עד כה, מהוות שלב ראשוני חשוב ביותר לכך שמאבקים למען מטרות אלו יעמדו על הפרק בעתיד הקרוב באופן ממשי לפחות בחלק מארצות האזור.