הפורום הקומוניסטי הישראלי מגנה בתוקף את הפעולות התוקפניות האחרונות שביצע הצבא הישראלי בתחום סוריה. מטרתן של פעולות אלו היא לגרום למלחמה חדשה נוספת באזורנו, שנועדה "לתקן" את תוצאות הכישלון העצום של מלחמת לבנון השניה, וכמו-כן לחזק את מעמדן של ארה"ב ובעלות בריתה באזורנו, שנפגע נוכח תוצאות מלחמת לבנון השניה ועוד יותר נוכח הסתבכותן ההולכת ומעמיקה בעיראק, שלא נראה לה כל מוצא בעתיד הנראה לעין.
אנו מזהירים מהניסיונות לבצע הרפתקאות מלחמתיות נגד אירן, וכן נגד סוריה או נגד כוחות ההתנגדות בלבנון. במקום אלה אנו תובעים להיענות לידה המושטת לשלום שוב ושוב של סוריה, ולפתוח במו"מ לשלום עמה על בסיס נסיגה מכל השטחים הסוריים שנכבשו מיוני 1967. אנו תובעים לנהל מו"מ לשלום צודק עם הנהגת העם הפלסטיני ולפעול לכך שהחמאס יהיה שותף במו"מ זה. אנו רואים בוועידת הפסגה המתוכננת בימים אלה על-ידי ארה"ב וישראל כאירוע ראווה תקשורתי, שלא יקדם את תהליך השלום באזור, ושמטרתו לחפות על התכניות התוקפניות החדשות.
בד בבד עם החרפת המצב בגבול הסורי מגבירה ממשלת ישראל את המצור וההחנקה של העם הערבי הפלסטיני, במיוחד באזור רצועת עזה. נמשכים "החיסולים הממוקדים" שבמהלכם נהרגו לאחרונה מספר רב של אזרחים, לרבות ילדים. נמשכת הקמת התנחלויות ומה שנקרא "מאחזים" "חוקיים" ו"בלתי חוקיים", והרחבתם הבלתי פוסקת של אלה הקיימים. למרות אינספור הבטחות אין כל הקלה במעברים במחסומים, שגורמים לסבל רב לתושבי השטחים הכבושים. המצור הכלכלי על רצועת עזה, לרבות הגבלות על הספקת חשמל ומים, גורם להגברת המצוקה הקשה גם כך, ולמצב של סף אסון הומניטרי.
המצור והחנק הפוליטי והכלכלי על רצועת עזה, והגברתם במיוחד מאז זכיית החמאס בבחירות לפרלמנט הפלסטיני, היו מהגורמים המרכזיים שגרמו להחרפת העימותים הפנימיים ברשות הפלסטינית. מצב של מצור ומצוקה כלכלית קשה, יחד עם העדד כל תקווה לשינוי מדיני באזורנו נוכח מדיניותן של ארה"ב וישראל, הוביל בסופו של דבר גם להגברת העימותים הפנים-פלסטיניים ולהחרפתם, דבר שארה"ב וישראל חפצו בו מזה זמן רב. השתלטות החמאס על כל רצועת עזה יצרה מצב של נתק בין הגדה המערבית לרצועת עזה, והיא הסבה נזק לעניין הפלסטיני ומרחיקה אותו עוד יותר מהאפשרות של התקדמות לעבר השגת זכויותיו הלאומיות הלגיטימיות.
אנו קוראים לשני הצדדים בעימות הפנים-פלסטיני להפסיק את הניסיון "להכניע" האחד את השני באמצעים צבאיים או באמצעות גורמים חיצוניים. אנו קוראים להם לפתור את המחלוקות בדרך של הידברות, ועל בסיס מדיניות ריאליסטית שתקדם את היעד של מאבקו הצודק של העם הערבי הפלסטיני לשים קץ לכיבוש ולהקים את מדינתו העצמאית בגדה המערבית וברצועת עזה, לרבות מזרח ירושלים, בצדה של מדינת ישראל.
מדיניות המלחמה והכיבוש התוקפנית בחוץ משולבת עם הגברת האפליה נגד האוכלוסיה הערבית בתוך ישראל. שוב ושוב עולות הצעות שמיועדות "להקטין את הסכנה הדמוגרפית", לרבות במסגרת מה שמוגדר "חילופי שטחים" שאמורים להיות תנאי להסדר עתידי, ושבמסגרתם המטרה להוציא מתוך ישראל אזורים שמוגדרים כ"בעלי אוכלוסיה ערבית צפופה", בעיקר באזור המשולש הצפוני והדרומי. אנו מוקיעים תפיסה גזענית זו אשר מציגה את האוכלוסיה הערבית כבעיה דמוגרפית, שיש להילחם בה. אנו מוקיעים את המשך האפליה נגד האוכלוסיה הערבית בכל התחומים, ומגנים במיוחד את הגברת הרס בתים של תושבים ערביים בנגב, בערים המעורבות ובאזורים נוספים בישראל. אנו מגנים את המשך ההסתה נגד ההנהגה הפוליטית של האוכלוסיה הערבית בישראל ואת הניסיונות להוציאה ממעגל קבלת ההחלטות הפוליטיות. אנו רואים בהגדלה הצפויה של אחוז החסימה לכנסת גם כן צעד שמיועד קודם כל לפגוע בייצוג האוכלוסיה הערבית בכנסת. אנו קוראים להגיב גם על מזימה זו בליכוד כוחות ובהגברת המאבק המשותף הן בקרב האוכלוסיה הערבית והן בשיתוף פעולה יהודי-ערבי מחוזק, שבו ייטלו חלק כל שוחרי השלום והשוויון העקביים. שיתוף זה נחוץ גם נוכח היבטים אחרים של מדיניות הממשלה כמו המשך והחרפת הפערים החברתיים בארץ, כששוב האוכלוסיה הערבית נפגעת יחסית יותר מכל, וכן נוכח ההסתערות הכוללת על החירויות הדמוקרטיות, שבאה בין היתר לביטוי בשורה של הצעות חוק גזעניות ואנטי דמוקרטיות חדשות וב"רפורמות" המתוכננות במערכת המשפטית.