ב- 5.7.2004 מלאו 10 שנים למותו הטראגי של המנהיג הקומוניסטי והמשורר הדגול תופיק זיאד. 10 השנים שחלפו רק הוכיחו שוב ושוב עד כמה חסרה אישיותו של תופיק זיאד לאוכלוסייה הערבית בישראל, לכוחות השלום הדמוקרטיים – הערביים והיהודיים, ועד כמה היא השפיעה על גורלן של מק"י וחד"ש.

החבר תופיק זיאד היה ממנהיגיה הבולטים של האוכלוסייה הערבית בישראל בכל תולדותיה. הוא לחם ללא לאות, ובכל התנאים, במאבקים למען השלום והשוויון ונגד הכיבוש והאפליה הלאומית. במהלך מאבקיו ישב זיאד לא פעם בכלא ואף הוכה ועונה. כמו כן נורו (על-ידי שוטרים) פעמים רבות יריות לעבר ביתו. אך מקרים אלו לא רק שלא הניאו אותו מהמשך ההשתתפות במאבקים, אלא שהפכו אותו למחושל יותר ולנחוש יותר בהם.

תופיק זיאד היה חבר בשורות הנוער הקומוניסטי ובמפלגה הקומוניסטית במשך עשרות שנים. הוא מילא שורה של תפקידים חשובים בהנהגת מק"י ובחד"ש והיה חבר כנסת מאז 1974 (עד 1990 ומ- 1992 ועד מותו).

ב-9 בדצמבר 1975 נבחר תופיק זיאד לראשונה, וברוב עצום, לראשות עיריית נצרת, ובחירתו – בהנהגת חזית נצרת הדמוקרטית, היתה לנקודת מיפנה חשובה לא רק בתולדות נצרת, אלא בתולדות כלל האוכלוסייה הערבית בישראל. מאז נבחר תופיק זיאד, פעם אחר פעם, לראשות העיר – לרבות בבחירות האחרונות בהן השתתף לפני מותו, שבהן זכה לתמיכה של למעלה מ- 60% מהמצביעים.

תופיק זיאד מילא תפקיד מפתח בקבלת ההחלטה על הכרזת השביתה הכללית של האוכלוסייה הערבית בישראל ביום האדמה הראשון, ב – 30.3.76, שהעלתה את מאבקה נגד הפקעת הקרקעות והאפליה ולמען שוויון זכויות לשלב היסטורי חדש. לאחר קבלת ההחלטה מילא תופיק זיאד תפקיד מרכזי בהכנות לשביתה ובניהולה.

תופיק זיאד היה מהראשונים שנפגשו עם הנהגת אש"ף, ומילא תפקיד חשוב בדיאלוג עם הנהגת העם הפלסטיני.

בצד העיסוקים הפוליטיים, הוא הקדיש חלק חשוב של חייו לשירה ולתרבות. ברבים משיריו באה לביטוי השקפתו המהפכנית ונחישות דרכו במאבקים למען עולם צודק וטוב יותר. רבים משיריו מושרים עד היום בפי המוני בני האוכלוסייה הערבית בישראל וכן במקומות רבים ברחבי העולם הערבי. חלק משיריו תורגמו אף לעברית ולשפות נוספות.

תופיק זיאד היה אדם סוער, לוחם נחוש, שלא תמיד הכל אהבו את הדרך הסוערת שבה התווכח עם האחראים למדיניות האפליה והדיכוי ועם גזענים למיניהם. מצד שני הוא היה אדם נעים הליכות והקרין תמיד חום ולבביות. בצד נאומים סוחפים ומלהיבים, ידע תופיק זיאד לשבת ולדון במשך שעות על מסמך זה או אחר כאשר היה לניסוחו חשיבות מיוחדת, ולהסביר בסבלנות רבה ובבהירות מדוע לדעתו יש לנסח דברים מסוימים כך או אחרת, לדייק ולעשות כל שדרוש כדי שתושג התוצאה המבוקשת.

תכונה חשובה ביותר של תופיק זיאד, שעבורה זכה להערכה עצומה, היתה יושרו האישי ואהבתו את האמת – פיו, לבו ומעשיו היו תמיד שווים. הוא סלד יותר מכל מהשקר, מהצביעות ומהדו-פרצופיות

הוא לא נרתע במשך שנים להיות בהנהגת המפלגה ששחתה נגד הזרם העכור של הלאומנות והכיבוש, ובכל תנאי. תופיק זיאד אף פעם לא נרתע מלהיות במיעוט כשהיה משוכנע שצדק. כך היה בפוליטיקה הכללית, וכך נהג, בתנאים שונים, גם במסגרת הגופים שהיה בהנהגתם שבהם מצא את עצמו לא פעם, במיוחד בשנותיו האחרונות, בחילוקי דעות עם עמדות שאומצו על ידי הרוב במסגרתם. הוא מעולם לא "התאים" ולא "סיגל" את עצמו לרוב זה או אחר כאשר היה משוכנע שהתקבלו החלטות לא נכונות, והיה עקרוני ועקבי בעמדותיו בכל מצב, קשה וקל, הן במקום שהדבר היה פופולרי והן היכן שלא היה כך. תופיק זיאד ביקר באופן חריף את המגמות של התרחקות מהיסודות הרעיוניים של המפלגה הקומוניסטית, וכן של נקיטת צעדים ארגוניים מנוגדים לתקנון ואנטי-דמוקרטיים נגד מחוזות, סניפים וחברים שונים ברחבי הארץ, והזהיר מפני התוצאות המסוכנות שייגרמו מצעדים אלה.

בשנים האחרונות לחייו זכה תופיק זיאד לראות בתחילת ההתגשמות של חלק מהנושאים שלמענם נאבק כל חייו, לרבות המאבק להכרה באש"ף ולניהול מו"מ עמו, והמאבק להכרה בזכות ההגדרה העצמית של העם הערבי הפלסטיני. היה זה רק סמלי שמותו הטראגי אירע כאשר חזר מאחד המפגשים עם יו"ר אש"ף, יאסר ערפאת.

 

תופיק זיאד היה סמל ומופת כמנהיג שנאבק ללא חת, כאיש עקרונות, כאדם ישר,  כמשורר, כמהפכן וכקומוניסט אמיתי ועקבי לאורך כל חייו הפוליטיים.