ב- 27.12.2008 פתחה ממשלת ישראל בראשותם של אהוד אולמרט, ציפי לבני ואהוד ברק, ובגיבוי ממשל בוש בסוף כהונתו, במתקפה מלחמתית חדשה נגד העם הערבי הפלסטיני. מזה למעלה מ-10 ימים מופצצת רצועת עזה שוב ושוב מהאוויר, מהים ומהיבשה. כתוצאה מהפצצות אלו נהרגו עד כה למעלה מ- 500 איש, ובהם נשים וילדים רבים. אלפים נפצעו, בתים רבים ומבנים ציבוריים שונים נהרסו. כל זה נעשה בשטח הצפוף ביותר בעולם, שגם עד כה האוכלוסיה הפלסטינית בו סבלה מתנאי מחייה איומים ביותר עקב המצור הממושך שמטילה ישראל על הרצועה.
ממשלת אולמרט, שהחלה את כהונתה במלחמה הנפשעת בלבנון, מסיימת גם את כהונתה בפעילות מלחמתית חדשה ברצועת עזה (ב-10.2 אמורות להתקיים בחירות כלליות לכנסת חדשה). כפי שנכשלה במלחמה בלבנון, תיכשל ממשלת אולמרט גם ברצועת עזה, ולבסוף יוכח פעם נוספת, כי אין כל פתרון צבאי לסכסוכים באזור, וכי רק בדרך של הידברות ניתן לעצור את האש, ואחר-כך לקדם השגתו של הסדר. במהלך 2008 התקיימה הפסקת אש במשך מספר חודשים, אך ההפרות של ישראל גררו תגובה של החמאס, שהפגיז יישובים ישראלים, והפגזות אלו נוצלו כתירוץ לפתיחה בפעילות המלחמתית.
פעולות והתבטאויות מסוימות של ראשי החמאס סייעו לישראל ביציאתה לפעולה המלחמתית, אך הן אינן הסיבה אלא התירוץ. המתקפה הצבאית על עזה אינה נובעת בגללן, אלא היא פרי של מדיניות מתוכננת זה זמן רב, שמטרתה להביא למיגור בכוח של העם הפלסטיני, להכנעתו ולהפסקת מאבקו לשחרור מהכיבוש ולהקמת מדינתו העצמאית.
נוסף על כך, קשה להימנע מהרושם, שיש בהנהגה הישראלית כאלה שמנצלים את הפעילות המלחמתית כדי לשפר את מעמדם לקראת הבחירות הקרובות לכנסת, מתוך תקווה ש"הצלחת" המבצע תזכה אותם ב"הוקרה" גם בקלפי.
התקשורת, ברובה המכריע, תומכת במלחמה ללא סייג, וגם ליבתה את האווירה שהכינה את פתיחתה, ולאחר מכן את המעבר לשלב של פלישה קרקעית לרצועת עזה, שהחל בשבוע השני של המלחמה. כל המפלגות הציוניות, כולל מפלגת "שמאל" כמו "מרצ" תמכו במלחמה כשנפתחה, ורק בהמשכה התחילו חלקם להשמיע לעתים הסתייגויות מגומגמות נגד הרחבתה והמשכתה.
עם זאת התנגדות למלחמה קיימת בהחלט, וכבר ביומה הראשון הפגינו אלפי יהודים וערבים, בת"א ובמקומות רבים נוספים ברחבי הארץ, נגד המתקפה הרצחנית על רצועת עזה ובתביעה להפסקתה המיידית. פעולות מחאה מוסיפות להתקיים יום יום ביישובים שונים ברחבי הארץ. התקשורת המקומית כמעט שאינה מסקרת את פעולות המחאה. המשטרה מצדה פתחה בשורת חקירות נגד משתתפים בהפגנות, גם כשאלה התקיימו ברישיון וכשלא הייתה כל עילה להאשמה נגד המשתתפים בהן, זולת עצם העזתם לצאת כנגד המלחמה.
אנו קוראים להפסקה מיידית של ההפצצות ברצועת עזה ולהוצאה מיידית של הצבא הישראלי מתחומה!
אנו קוראים לחידוש הפסקת האש, תוך הידברות עם החמאס ועם הרשות הפלסטינית, ואחר-כך לפעול ללא דיחוי להסכם של חילופי שבויים בין הצדדים!
אנו קוראים לשינוי יסודי של המדיניות ממדיניות של המשך המלחמה והכיבוש למדיניות של הכרה בזכויות הלאומיות של העם הערבי הפלסטיני, לרבות כינון מדינתו העצמאית בקווי יוני 67'. אנו קוראים למו"מ לשלום כולל באזור, לרבות עם סוריה, על בסיס נסיגה לקווי יוני 67'. רק שלום כולל יביא ביטחון אמיתי לכלל עמי האזור, ובכך גם לישראל ולכל היישובים שבה.