65 שנה לניצחון!

ב-20.5.201 התקיימה בת"א אסיפה של הפורום הקומוניסטי הישראלי לציון 65 שנה לניצחון על גרמניה הנאצית. הרצאה על הנושא נשא החבר משה גבזהשאמר בין הייתר:

הניצחון של ברה"מ על גרמניה הנאצית הוא ניצחון בקרב הגדול ביותר במלחמת המעמדות של המאה ה-20, שקיבלה במאה הזאת אופי בינלאומי.

עם פרוץ מהפכת אוקטובר והקמת המדינה הסובייטית הרגיש האימפריאליזם הקפיטליסטי את עצמו מאוים, ופתח באופנסיבה צבאית בניסיון לחסל את הסכנה המעמדית החדשה עבורו. הניסיון כשל, ברה"מ התגברה על המתקפה המשותפת של הגברדיה הלבנה והצבאות הזרים שתמכו בה, ופתחה במפעל  בניית הסוציאליזם.

האימפריאליזם לא אמר נואש, והתחיל לבנות את הכוח המיועד לחיסול הסכנה המעמדית עבורו – את הפאשיזם. המועמד הטבעי לכך היה גרמניה, אכולת שנאת ההפסד במלחמת העולם הראשונה.

ההון הגרמני והחברות הגדולות של המדינות האימפריאליסטיות טיפחו את היטלר, ועזרו לו – מי בגלוי ומי בסתר – להקים ולפתח את המפלגה  הנאצית ולהעלותה לשלטון, מתוך תקווה שהולך וקם כוח אדיר, שיימגר אחת ולתמיד את האוייב המעמדי.

המדינות האימפריאליסטיות עשו את שגיאת חייהן, ולא הביאו בחשבון, שבצד השנאה הבוערת של הנאצים למדינה הסוציאליסטית, קיים גם רצון עז לנקום את מפלתה של גרמניה במלחמה, ולהשתלט על העולם האימפריאליסטי ועל רכושו הקולוניאלי.

הדבר הזה התבלט כשצמברליין ודאלדיה ניסו בהסכם מינכן (1938) לשחד את היטלר על ידי הפקרת חבל הסודטים (ובהמשך צ’כוסלובקיה כולה) לכיבוש הגרמני. הנאצים בלעו את השוחד ותבעו עוד, מבלי לספק את הסחורה – את המתקפה על ברה"מ.

הממשלה הסובייטית הבינה נכונה את המצב. אחרי שנדחו הצעותיה לצרפת, אנגליה ופולין להקמת חזית אנטי-נאצית, ולאחר ששר הצבא הפולני סירב להרשות לצבא האדום לעבור דרך פולין וליצור חזית אנטי-נאצית דו-צדדית, לא נשארה ברירה בידה, אלא להתכונן למלחמה, ולהרוויח זמן כל שאפשר. זו הסיבה שהביאה לחתימת  הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, שהזיז את החזית עם גרמניה מערבה, דחה את השעבוד הנאצי של מחצית פולין והמדינות הבלטיות, ואפשר לברה"מ לדחות פתיחת המלחמה מול גרמניה הנאצית.

חורצי הלשון נגד ברה"מ חייבים לזכור: ההסכם הזה פתח בפני מחצית יהודי פולין את הדרך להימלט מה"עתיד" של מחנות ההשמדה, מקלחות הגזים ותנורי השריפה!!

השנתיים של הסכם ריבנטרופ-מולוטוב הוסיפו הרבה לעוצמתו של הצבא האדום. אולם, לצערנו, הן לא הספיקו להכרעתו של הוורמאכט, ששלט כבר על כל אירופה המערבית. לממשלה הסובייטית לא נותרה ברירה, אלא לנקוט במלחמה תוך כדי נסיגה והגנה על העמדות האסטרטגיות, כגון מוסקבה, לנינגרד וכ"ה.

המלחמה על קו ההגנה הזה רשמה את אחד הפרקים ההרואיים של המלחמה. תושבי לנינגרד, יד ביד עם חיילי הצבא האדום, הצליחו תוך כדי קורבנות אין ספור והרס טוטלי, לעצור את המתקפה הנאצית.

ההתקפות, עם אלפי טנקים ומטוסי קרב של הגרמנים, על מוסקבה לא הועילו. קו ההגנה לא נפרץ, הגבורה וההקרבה של חיילי הצבא האדום ותושבי העיר הצילו את בירת המדינה הסובייטית.

המצב בדרום הארץ היה קשה יותר. הצבא האדום נאלץ לסגת והנאצים הצליחו להגיע עד סטלינגרד.

כאן נקבע גורל המלחמה, כאן נשבר סופית כוחו של הוורמאכט.

בסטלינגרד, בהקרבה הרואית של החייל הסובייטי, בקורבנות של מיליונים, הצליח הצבא האדום להפסיק את התקדמות הצבא הגרמני ולרתקו למקום. דבר זה אפשר את כיתור חלק גדול של הצבא הגרמני והכנעתו.

מסטלינגרד התחיל משא הניצחון של הצבא האדום, שהגיע עד להנפת הדגל הסובייטי על הרייכסטג בברלין, לכניעת גרמניה הנאצית.

הניצחון הסובייטי שינה את פני העולם. בעקבותו בא הקץ לקולוניאליזם במדינות רבות, ובין היתר נסללה הדרך לעצמאותן המדינית של הודו, סין ועמים רבים אחרים באסיה ובאפריקה. קמו מדינות סוציאליסטיות במדינות מזרח אירופה ובהמשך בסין, בקובה ובארצות נוספות.

 

בהמשך ההרצאה סקר החבר משה גבזה את התפתחויות שהיו בזירה הבינלאומית לאחר מלחמת העולם השניה ועד לתקופתנו. כמו-כן הוא התייחס לשאלות רעיוניות והצביע על מגמות אופורטוניסטיות שהתפתחו בקרב מספר מפלגות קומוניסטיות וקומוניסטיות לשעבר, שנטשו את הגישה המעמדית ואת המטריאליזם ההיסטורי. כמו-כן הוא דיבר על הסיבות למשבר הכלכלי הבינלאומי האחרון, והביא דוגמאות מהמאבקים נגדו. בהמשך הוא התייחס להתפתחויות הפוליטיות בישראל ובאזור ולמאבקים הפוליטיים והכלכליים-חברתיים בארץ.