ההיסטוריה חומדת לפעמים לצון. כך קרה עם המשבר הפיננסי העולמי, שהעלה את תפוצת "הקפיטל" של מארקס לרב מכר.

החוכמולוגים של הבורגנות אינם יכולים לסבול זאת, ומנסים להפיץ את הטענה, שמרקס חזה משבר שמתרחש בעקבות עודפי ייצור על פני הצריכה, ולא משבר פיננסי שמגיע בעקבות האנרכיה שבייצור, כדוגמת המשבר העכשווי.

שתי ציטטות מדברי מרקס ולנין מזימות את הטענה הנ"ל.

לפני למעלה ממאה וחמישים שנה חזה קרל מרקס את המשבר העובר כיום על המשק הקפיטליסטי: "…התמזגותם-שילובם של כל העמים בתוך הרשת של השוק העולמי- ובכך מתפתח האופי הבינלאומי של המשטר הקפיטליסטי. משפוחת בהתמדה מספרם של אילי ההון, הנוטלים בכוח הזרוע את כל היתרונות של אותו תהליך ועושים אותם מונופולין לעצמם – גדלה והולכת השפעת המצוקה, הלחץ, השעבוד, הניוון והניצול, אך גדל גם מריו של מעמד הפועלים… מונופולין-ההון נהפך לכבל בולם עבור אופן הייצור, שעלה ופרח יחד עמו ותחת שלטונו. ריכוזם של אמצעי-הייצור והחברתה של העבודה מגיעים לנקודה, שאין להשלים עוד בינם לבין קליפתם הקפיטליסטית. קליפה זו תנופץ." (קרל מרקס, הקפיטל, חלק א, ע' 630).

לנין מפרט יותר. בוויכוח עם סיסמונדי הוא דחה את ההנחה, שהסיבה המרכזית למשבר היא בכך שהצריכה מפגרת אחרי הייצור, והסביר את הסיבה למשברים הנגרמים עקב האנרכיה שבייצור: "שתי התיאוריות על המשברים נותנות שני ביאורים שונים לחלוטין…השניה, המדעית, מבארת את המשבר מתוך הסתירה שבין אופיו החברתי של הייצור ואופיו הפרטי של הניכוס, …בלשון קצרה יותר…על ידי האנרכיה שבייצור" ( לנין- לאפיונו של הרומנטיזם הכלכלי).

מפולת הבורסות, פשיטת הרגל של הבנקים הגדולים, סגירת צינורות האשראי, פשיטת הרגל של מערכת המשכנתאות, זריקת מאות אלפי משפחות לרחוב – כל אלה מאיימים על עצם קיומו של המשטר הקפיטליסטי, המוטל כבול  בסתירותיו ומנסה בכל כוחו להיחלץ מסכנת החידלון. לצערנו, חסר עדיין הגורם המכריע – מעמד פועלים מגויס ע"י מפלגות אוונגרדיות מעמדיות, מרקסיסטיות-לניניות, קומוניסטיות ולוחמניות, בעלות תמיכה חזקה בקרב ציבור העובדים בארצותיהן – שצריך להוות את הכוח המרכזי שינפץ את "הקליפה הקפיטליסטית".

אילי ההון אכלו בוסר- ושיני "עמך" תקהינה!!

השוד הראשון – משכורות אסטרונומיות

<align="justify">נאמנים לסיסמת השוק החופשי – העיקר הוא הרווח – פתחו מנהלי חברות ההשקעות בהרחבה בלתי מבוקרת של פעילותם, דבר שהביא להם – הודות לשיטת חישוב המשכורת כאחוז מהרווח – משכורות של עשרות מיליונים. והרי כמה דוגמאות: מנהלי גולדמן-סאקס, מורגן-סטנלי, מריל לינץ, להמן ברדרס , ובר-סטרנס, הרוויחו ב-5 השנים שקדמו למשבר 3 מיליארד דולר! נוסף למשכורות קיבלו המנהלים בונוסים שמנים:

מנכ"ל להמן ברדרס –  35 מיליון דולר.

מנכ"ל מריל לינץ אוניל – 162 מליון דולר.

מנכ"ל סטין – 15 מילין דולר.

"הקשר בין מבנה שכר הבכירים לבין המשבר פשוט. מנהלים בכירים מקבלים את גמול העסקתם במרכיבים, תלוי בתוצאות. כדאי להם להמר בכסף המשקיעים, כי אם ההימור יצליח, הוא יקפיץ את הבונוס, באם ההימור לא יצליח, את המחיר ישלמו המשקיעים." (אוריאל פרוקצ'יה, דה מרקר, 6.10.2008)

השוד השני- שוד הקופה הציבורית!!

בריצה המטורפת אחרי רווחים דמיוניים, חולקו בארה"ב משכנתאות לאזרחים שלא היה להם כל סיכוי לעמוד  בתשלומים שלהן. פשיטות הרגל ההמוניות גרמו מצד אחד להשלכתם לרחוב של מאות אלפים, ומצד שני לפשיטת רגל של החברות הגדולות ביותר בארה"ב.

הנזק הגיע לטריליוני דולרים. הציבור נכנס לפאניקה ורץ לבנקים להוציא את חסכונותיו. ערוצי האשראי נחסמו.

ממשלת ארה"ב הבינה את חומרת המצב, שעלול לערער את יסודות המשטר, והתגייסה להצלה. האידיאה של הקפיטליזם " הניאו-ליברלי", של השוק החופשי, ושל אי התערבות הממשל בכלכלה – כל אלה  נזרקו לפח האשפה. "הבועה התפוצצה. יותר ממיליון וחצי משפחות אמריקאיות איבדו את בתיהן במשבר המשכנתאות, הבנקים פשטו את הרגל, מתברר כי השוק אינו יכול לייצב את עצמו, כי אם משאירים את הכלכלה לתנודות השוק במצב של משבר, התוצאה היא משבר כלכלה עולמי, ובסופו של דבר רק הממשלה יכולה להציל את המשק ואת כספי האזרחים." – כתב שלמה אבנרי ב"הארץ".

הממשלה  החלה להזרים מאות מיליארדים מהקופה הציבורית, על מנת למנוע את פשיטת הרגל של ענקי הבורסה. שוב הוטל העול על הציבור לשלם את חובות אילי ההון.

<align="justify">תוכנית ההצלה של ממשלה האמריקאית כללה בין היתר את הצעדים הבאים:

7.3.2008 – הבנק הפדראלי הציע הלוואות כנגד ניירות ערך מגובי משכנתאות.

2.5 – הבנק הפדראלי הגדיל את האשראי לבנקים המסחריים.

7.9 – הממשל הלאים את בתי ההשקעות פאני מיי ופרדי מאק ( 200 מיליארד דולר).

16.9 – הממשל הזרים למעלה מ-85 מיליארד דולר ל- AIG.

כמו כן קנה הממשל ניירות ערך, מגובי משכנתאות, מהבנקים בשווי של 700 מיליארד דולר.

המשבר לא נעצר בארה"ב, אלא התפשט למערב אירופה, למזרחה, וכן לאסיה ולמעשה לכל העולם.

שוד הקופה הציבורית נמשך: כך, למשל, נקטה ממשלת בריטניה דרך מתוחכמת יותר. היא הוציאה עשרות מיליארדים ליש"ט לקניית מניות הבנקים, העומדים בסכנת קריסה, ובמקרה הצורך עוד מיליארדים לרכישת מניות נוספות. היא גם תערוב להתחייבויות הבנקים עד 250 מיליארד לירות שטרלינג.

אמצעים דומים נקטו צרפת וגרמניה.

טריליונים של קופות המדינות ינוצלו, כדי לכסות את הפסדי אילי ההון. כך הופכים את המשבר לעסק מכניס לאילי ההון על חשבון המוני העם!

אולם כל זה לא עוצר את המפולת. הנפילות נמשכות ונמשכות.
<align="justify">בוולסטריט נמשכות הירידות, לאחר שכבר בשלב הראשוני של המשבר נרשמו בה הפסדים של למעלה מ- 50% מערך המניות שנסחרו בה עד תחילת המשבר.
 בסינגפור וביפן יש צמיחה שלילית בשיעור של למעלה מ- 10% מאז תחילת המשבר.
מכירת המכוניות בבריטניה צנחה ב- 37%.
רווחי אפלייד מטטריאלס צנחו ב-45%.
לפי הערכת מנכ"ל פיאט, רק 6 יצרניות רכב ישרדו בעתיד הקרוב.

סכנת פשיטות הרגל של מפעלים וחברות שונות מרקיעה שחקים ומדובר כעת במספרים הבאים: בארה"ב 62,000, במערב אירופה 197,000,  בבריטניה 38,000, ביפן 17,000. ענקית העיתונות טריביון הודיעה על פשיטת רגל !

המשבר הנמשך מלווה בפיטורי עובדים במספרים אסטרונומיים.
בחודש פברואר 2009 פוטרו בארה"ב 651,000 עובדים. שיעור האבטלה בסוף אותו חודש הגיעה ל-12.5 מיליון מובטלים. מדובר באבטלה הגבוהה ביותר בארה"ב מאז 1983. מתחילת המשבר הכלכלי בדצמבר 2007 איבדו 4.4 מיליון אמריקאים את מקום עבודתם (מוסף "ממון", "ידיעות אחרונות", 8.32009).

מה  צפוי לנו  הלאה ?

זרם הכספים האדיר לא פתר את בעיות המשבר. הבורסות ממשיכות לצנוח. מחיר הנפט הגיע לשפל של כ- 40 דולר לחבית. הכסף ממשיך לברוח מקרנות הנאמנות.

הפסדיה של חברת הביטוח הגדולה בעולם AIG מתקרבים  ל-60 מיליארד דולר. וזאת לאחר שבספטמבר 2008 ניצלה ברגע האחרון מפשיטת רגל, הודות לחילוץ של הממשל הפדראלי בסך 85 מיליארד דולר, שמאוחר יותר תפח ל-152 מיליארד… ("דה מרקר", 7.3.2009).

למשבר הפיננסי הולך ומתקרב אחיו התאום – המיתון ומשבר התעשייה. רשת חנויות האלקטרוניקה – סירקט-סיטי פשטה את הרגל לאחר הפסד של 2.32 מיליארד דולר. מניית החברה קרסה ביותר מ-50%. מספר המובטלים עולה ללא הפסק. לפי הידיעות האחרונות, ארה"ב עומדת בפני משבר קטסטרופלי בענף ייצור מכוניות. מחיר מניית ג'נרל מוטורס, לשעבר יצרנית המכוניות הגדולה בעולם, צנח לרמתו הנמוכה ביותר מאז השפל הכלכלי הגדול של שנות ה-30 של המאה הקודמת. (על פי "דה מרקר", 7.3.2009).

התרסקותה של ג'נרל מוטורס, יחד עם שאר תעשיית הרכב בארה"ב, עלולה לפגוע במיליוני עובדים, לצמצם את כוח הקניית שלהם, ובהשפעת שרשרת לגרום לפשיטות רגל ולצמצום הייצור בשורת ענפים נוספים. הנשיא החדש של ארה"ב, ברק אובמה, הכריז על שורת צעדים להצלת תעשיית המכוניות של ארה"ב – אך ספק רב אם הם יוכלו לסייע לתעשיה זו באופן משמעותי.

בהודעה של המפלגה הקומוניסטית היוונית שהתייחסה למשבר, נכתב בין היתר:
המשבר הוא תוצאה של ההתפתחות האנרכית של הקפיטליזם, והוא יהיה הגורל של כל הכלכלות הקפיטליסטיות, שאין לברוח ממנו. אנו קוראים לעם להתרחק מהאשליה, כאילו הקפיטליזם יכול להיות אנושי יותר, בריא יותר, ומאורגן יותר".

השפעות המשבר בישראל

גם אצלנו, בישראל, ניכרת היטב השפעתו של המשבר הכלכלי העולמי, שמתבטאת בין היתר בסגירת מפעלים וחברות, בעליה ניכרת של שיעור האבטלה, בהגדלת העוני והמצוקה, ובשחיקה גדולה של קרנות הפנסיה.

ברבעון הרביעי של 2008 עלה מספר המובטלים בישראל ל-6.3% – 189,000 לעומת 178,000 ברבעון שלפניו. והמספרים הולכים וגדלים מיום ליום. גם רבים מאלה שנותרו בעבודה נאלצו לסבול מקיצוצי שכר ומהרעת תנאים. רבים מהעובדים שנותרו עובדים במשרה חלקית, לעתים חלקית ביותר, ששכרה אינו מאפשר לספק למשפחותיהם את צרכי הקיום המינימאליים.

רבים מבעלי ההון  משלמים מחיר כבד על הרפתקאותיהם בבורסה בתקופה שלפני המשבר, ואת ההפסדים מנסים לגלגל על עובדיהם או על כלל הציבור.

חברת אקירוב הפסידה ברבע האחרון של 2008 274 מיליון ש"ח. באותה תקופה צנחו מניות אפריקה-ישראל ב- 93%, תשובה-דלק ב-86%, לאומי ב- 59%, כי"ל ב- 60%, פועלים ב- 63%, דיסקונט 69%. הכנסות המדינה ממיסים יפחתו ב-17 מיליארד. מדינת ישראל עומדת בפני קטסטרופה כלכלית של פשיטות רגל המוניות בקרב חברות קטנות, ואבטלה בהיקפים שלא ראינו מעולם.

בקטסטרופה של ברנרד מאדוף (50 מיליארד דולר) ניזוקה חברת הפניקס בעשרות מיליוני ש"ח, הראל ב- 5.5 מיליון, כללביט ב-12 מיליון, והטכניון ב-25 מיליון.

שחיקת קרנות הפנסיה

את המכה הקשה ביותר  ספג  הציבור הרחב, ובעיקר מעמד הפועלים, וזאת עקב הפגיעה הקשה בקרנות הפנסיה, בקופות הגמל ובביטוחי המנהלים, שאיבדו כ-40% מערכם. כל זה "הודות" לרפורמות של בנימין נתניהו (ועדת בכר), בהיותו שר האוצר.

אחד ההישגים הגדולים של מעמד הפועלים בארץ היה הפנסיה ושמירת ערכה  הפיננסי ע"י אגרות ממשלתיות. נתניהו ביטל את הערבות  של הממשלה וזרק  את קרנות הפנסיה, קופות הגמל, וביטוחי המנהלים למשחקי הבורסה. התוצאה לא איחרה לבוא – הפסדי ענק לציבור הרחב.

מצב זה העלה את התביעה, שהממשלה תפרוס רשת הגנה ממשלתית, שתערוב מפני הפסדים מתמשכים. כנגד שר האוצר המסרב, בא האיום של ההסתדרות בשביתה כללית. בסוף הגיעו הצדדים לתוכנית "פשרה", לפיה תפצה הממשלה את  המבוגרים, העומדים לצאת לפנסיה בקרוב, מבלי לתת פתרון לשאר בעלי  הפנסיה. וגם לגבי אלה שבעייתם נפתרה כביכול, קיימים שור של תנאים קשים להפעלת התכנית עבורם, וספק רב אם רובם אכן ייהנו ממנה.

בתמונה מסכמת של המצב אומרת מירב ארלוזורוב (דה מרקר, 8.9.2008):
האם שיטת השוק פשטה את הרגל? במידה רבה –כן….החסרונות הגדולים של הכלכלה החופשית מופיעים במלוא עוצמתם…בראש וראשונה החיסרון הנורא, כי כלכלה חופשית מתבססת על תאוות הבצע של הפרטים החיים בתוכה, וככזו היא לא רק נוטה לשרת את החזקים על חשבון החלשים… אלא גם נוטה לחוסר יציבות קיצוני, כלומר קריסות כלכליות נולדו יחד עם הכלכלה החופשית".

ניתוח ברור ומעמיק יותר מביאה ההכרזה של המפלגה הקומוניסטית הפורטוגלית: "…למעשה גידול המונטיזציה בכלכלה הלאומית על חשבון התוצרת הריאלית, הפעילות הספקולטיבית של אבירי ההון, שהכל מותר להם, ההורדה המתמדת  של שכר העבודה, והמרתו בחובות קלים כביכול, כל האספקטים הללו אופייניים למצב, בו אנחנו נפגשים היום."

על תגובת  הפרולטריון ושאר נפגעי הקפיטליזם החזירי

 המפלגות הקומוניסטיות בעולם  העריכו, שהמשבר העולמי לא בשל עדיין לשינוי מהפכני, למיגור הקפיטליזם, לכיבוש השלטון על ידי מעמד הפועלים. עמדה זאת בולטת בהכרזת המפלגה הקומוניסטית היוונית:
אף על פי שטרם התקיימו כל התנאים ההכרחיים להפלת השלטון הקפיטליסטי, התנאים הקיימים מנבאים את האפשרות של זירוז המאורעות, בכיוון של רווחת העמים".

ברוב המדינות בעולם מצמצמים הקומוניסטים את מאבקם בתוך המשטר למלחמה על העלאת שכר העבודה, על תמיכה במחוסרי יכולת כלכלית, בבעלי משכנתאות, למאבק נגד הממשלות המנסות להעביר את נטל המשבר על מעמד הפועלים ודלת העם. כל זה במקום להוציא את מיליוני המנוצלים, את קורבנות המשכנתאות, את מחוסרי הבית, את מאות אלפי המובטלים, את הרעבים ללחם, להפגנות רחוב ענקיות, לשביתות כלליות.

אחד היוצאים מהכלל בתחום זה  היא המפלגה הקומוניסטית היוונית. בהודעה שפרסמה ב- 10.12.2008 נכתב בין היתר:
<align="justify">" המפלגה הקומוניסטית היוונית מברכת את עשרות האלפים של פועלים, תלמידים, וסטודנטים, שהשתתפו בשביתה הכללית הארצית ובאספות מחאה, מאורגנות  ע"י PAME (האיגוד המקצועי הקשור אליה). היא מברכת במיוחד את ההפגנות הגדולות באתונה, סלוניקי , פיראוס, פטר, לריסי, יואנינה וערים גדולות אחרות…המפלגה קוראת  להמשיך ולהגביר את המאבק בכל הצורות, בראש וראשונה בארגון של מקומות העבודה, אזורי המגורים, ומוסדות ההשכלה. רק תנועה  מאורגנת ולוחמת, המתנגשת  עם  הקו של הפלוטוקרטיה, מהווה  תשובה לטרור של הממשלה ונותני העבודה, ופותחת דרך ופרספקטיבה".

מה גרם לעמדה זאת של התנועה הקומוניסטית ?

ראשית – מידת החומרה של המשבר התעשייתי. רוב הנתונים על צמצום הייצור, וחוסר העבודה, הם בבחינת טיפות הגשם הראשונות המעידות על הסופה המתקרבת, שאין מנוס ממנה – אבל טרם הגיעה, או שלפחות עדיין אינה די קרובה לשיאה.

שנית – קריסתה של ברה"מ. מפולת זאת הכתה בתדהמה את מעמד הפועלים, גרמה לייאוש, והכשירה את הקרקע לגל הכזבים של נציגי הבורגנות. אלה הצליחו להטמיעה את הקביעה, כאילו משטר קומוניסטי הוא צרה בת חלוף, המביאה רק לפיגור כלכלי, לעוני ולמחסור.

כשהמשבר הפיננסי הקטסטרופלי מכה על פני משרתי הקפיטליזם, הם נמלטים ל"השוואה" בין משטר השוק החופשי לבין הסוציאליזם, שבעיניהם תמיד יהיה גרוע יותר מהקפיטליזם, אפילו כשזה בעיצומו של משבר קשה. כך, למשל, כותבת מירב ארלוזורוב ב"דה המרקר": אכן כלכלת השוק פשטה את הרגל, אבל הכלכלה סוציאליסטית, המובילה לעוני, מחסור ושיתוק כלכלי, היא יותר גרועה, ועל כן הדרך היחידה האפשרית היא – טיפול קוסמטי בכלכלת השוק החופשי."

גורמים אופורטוניסטיים בתוך התנועה הקומוניסטית אימצו גם הם, במידה רבה, את העמדות הללו, ובמיוחד את ההשחרה הטוטלית של כל עברן של הארצות הסוציאליסטיות לשעבר. בכך הם סייעו ומסייעים לחיזוק התפיסה שבכל מקרה אין תחליף למשטר הקפיטליסטי, וכל מה שנותר הוא לנסות להמעיט את העוולות שבתוכו, אך לא למגרו ולהקים משטר סוציאליסטי במקומו.

לצערנו, העמדות השוללות את כל העבר הסוציאליסטי הן הרווחות במרבית הגדול של דעת הקהל בארצות הקפיטליסטיות.  עובדות על התפתחותה המטאורית של הכלכלה הסובייטית  במהלך תקופות שונות של קיומה, כמו למשל בהתחלת שנות השלושים, בתקופת שיקום ההריסות לאחר מלחמת העולם השנייה או תקופה שבה ביצעה פריצת דרך עולמית בכיבוש החלל – כל אלה אינם מוזכרים אף פעם. כמו-כן ממעטים לדבר על פיתוח הכלכלה הסינית, שהצליחה בתקופה היסטורית קצרה  להפוך את סין הרעבה ללחם, למעצמה תעשייתית עם אוכלוסיה בעלת רמת חיים נאותה, ללא רעבים, ללא הומלסים, ללא אנשים שאינם יודעים קרוא וכתוב.

שלישית – חלקים של התנועה הקומוניסטית העולמית, כפי שציינתי קודם, נפלו ברשת התעמולה הבורגנית, נטשו את המרקסיזם-לניניזם, והלכו לרעות בשדות הרפורמיזם והסוציאל-דמוקרטיה.

במקום תביעה לבעלות חברתית על אמצעי הייצור העיקריים לפחות, ולבעלות ממלכתית על המרכזיים שבהם, באה תביעה ל"שותפות בניהול". לעתים משתמשים במלים  כלליות כמו "שוויון" ו"צדק חברתי", שגם מפלגות סוציאל-דמוקרטיות משתמשות בהן, כל עוד מדובר על שינויים שאינם מערערים על יסודות המשטר הקיים.

במפלגות קומוניסטיות מסוימות נעשה ניסיון "לתקן" את המרקסיזם-לניניזם, בעיקר בחלק הדן בכיבוש השלטון, על ידי סיסמאות  שווא של "שלטון העם" ומעבר שלו של המדינה ממשטר אחד למשנהו. בניגוד גמור לעמדת המרקסיזם:
<align="justify">" …….לא להעביר מרשות אחת לשנייה את המכונה הצבאית-ביורוקראטית, אלא לשבר אותה. דבר זה הוא התנאי המוקדם לכל מהפכה עממית ממשית ביבשת! (מרקס לקוגלמן, 12.4.1871)
<align="justify">"מלחמת המעמדות מוליכה בהכרח אל הדיקטטורה של הפרולטריון. (מרקס לוויידימאייר 5.3.1852).
<align="justify">בספר "מדינה ומהפכה" כתב לנין כי "אין מרקסיסט, אלא מי שמרחיב את החיוב של מלחמת המעמדות עד כדי חיוב הדיקטטורה של הפרולטריון."

כמו כן הוא כתב: "האופורטוניזם נעצר בהכרתו במאבק המעמדות לפני עיקר העיקרים דווקא, לפני תקופת המעבר מהקפיטליזם אל הקומוניזם, לפני תקופת מיגור הבורגנות וחיסולה המוחלט. האמת היא שאין מנוס מכך, שתקופה זו תהיה לתקופה של מאבק מעמדות מר מאין כמוהו, של צורותיו החריפות מאין כמותן. ומכאן שאין מנוס מכך שהמדינה בתקופה זו חייבת להיות מדינה דמוקרטית באופן חדש (בשביל הפרולטרים וחסרי רכוש באופן כללי) ודיקטטורית באופן חדש (נגד הבורגנות).

רק בנאמנות למרקסיזם-לניניזם, למטריאליזם הדיאלקטי וההיסטורי, יעלו המפלגות הקומוניסטיות לדרגת האוונגרד של מעמד הפועלים המנצח.