מאת: שמעון קורנפלד

ב- 31.3.2011 נפטר ואסילי קונונוב, שהיה פרטיזן לטבי ומפקד מחלקת החבלנים (מומחים להפעלת חומרי נפץ) בזמן מלחמת העולם השנייה. כאשר לטביה נכבשה על ידי גרמניה הנאצית בשנת 1941, קונונוב עזב את לטביה עם כוחות הצבא האדום הנסוגים ובמשך חמישה חודשים הוא למד להיות חבלן בעיר איז'בסק, שברוסיה. לאחר מכן חזר ללטביה והצטרף לפרטיזנים. בשנתיים של מלחמה הוא פוצץ 14 רכבות צבאיות עם החיילים והציוד הצבאי כולל טנקים ותותחים (כידוע בזמן המלחמה נרצחו בלטביה על ידי הנאצים הגרמנים ומשתפי פעולה המקומיים כ- 600.000 בני אדם וכ- 90.000 מתוכם יהודים – 70.000 מקומיים ו – 20.000 שגורשו מארצות אחרות. בכל יום שבו התקיימה מלחמה נהרגו עשרות אלפי בני אדם ולכן הוא, כמו חיילים ופרטיזנים רבים תרמו רבות לסיום המלחמה הזאת). ב – 27.05.1944, גדוד תחת פיקודו של קונונוב הרג 9 תושבי הכפר מאליה באטי, בגלל שהם מסרו לנאצים 12 פרטיזנים בפברואר באותה שנה. 9 מתוכם הוצאו להורג (חמישה הרגו ביריה וארבעה, כולל אישה אחת, שרפו חיים). לאחר המלחמה הוא שירת במשטרה וסיים את השרות בדרגת קולונל.   

 

לאחר נפילת ברה"מ, המשטר הלטבי, הפך את משתפי פעולה עם הנאצים לגיבורים לאומיים, והלוחמים בנאצים הגרמנים ובמשתפי פעולה מקומיים, נרדפים על ידי המשטר בטענה שסייעו ל"כיבוש סובייטי", למרות שבפועל הסובייטים לא היו כובשים ולטבים היו אזרחי ברה"מ לכל דבר. המשטר העמיד לדין מספר לוחמים בנאצים, בטענה שנלחמו ב"לוחמי חופש של לטביה" ביניהם היו יהודים מיכאיל פארטבוך וסולומון מורין. בשנת 1998 ואסילי קונונוב הואשם בגלל האירוע בכפר מאליה באטי, שאני הזכרתי למעלה. המשטר הלטבי ראה בהריגה של משתפי פעולה עם הנאצים פשע מלחמה, בטענה שבין ההרוגים היו שלוש נשים, שאחת מהן הייתה בחודש התשיעי להריונה. הוא נעצר ובית המשפט הלטבי גזר עליו 6 שנות מאסר והוא ישב בכלא שנה ושמונה חודשים. רוסיה תמכה בו, נתנה לו אזרחות רוסית וסייעה לו במשפטו. הוא הגיש ערעור לבית המשפט העליון הלטבי אך בית המשפט לא ביטל את הרשעתו. קונונוב טען שהוא לא אשם  ובשנת 2004 הוא הגיש ערעור לבית המשפט האירופאי לזכויות האדם ובשנת 2008 בית המשפט האירופאי ביטל את גזר הדין הלטבי, אך בשנת 2009 לטביה הגישה ערעור לבית המשפט הגבוה לזכויות האדם באירופה, בטענה שברה"מ היה כוח כובש ובית המשפט החליט בשנת 2010 שבית המשפט הלטבי צדק וקונונוב אכן פושע מלחמה. זאת אומרת שבית המשפט האירופאי רואה בלוחם בנאצים פושע מלחמה. כך רוצה האיחוד האירופאי וכל העולם הקפיטליסטי להפוך את ברה"מ לרוע מוחלט כדי שאנשים לא ירצו להאבק בקפיטליזם, לצמצום פערים בין עשירים לעניים ולמען סוציאליזם.

 

בסוף שנת 2007 כאשר בית המשפט האירופאי דן בערעורו של קונונוב, אני יצרתי איתו קשר, שוחחתי איתו בטלפון וראיינתי אותו בהתכתבות דרך הדואר. שאלתי אותו על הלחימה שלו בנאצים במלחמת העולם השנייה ועל הפוליטיקה הלטבית האקטואלית. הנה הרעיון שהוא נתן לי (תרגום מרוסית):

 

 

שאלה:   תספר קצת על כך איך נלחמתה בנאצים.

 

תשובה:  בזמן המלחמה הייתי חבלן בתנועה פרטיזנית בלטביה (זה היה תפקיד ראשי בגדוד) ומפקד מחלקה מיוחדת של חבלנים של החטיבה הלטבית הראשונה. בעיקר ביצעתי 42 פיצוצים במתקנים צבאיים של האוייב. פוצצתי 16 רכבות צבאיות, 11 מוקשים התפוצצו בכבישים צבאיים. פעמים רבות השתתפתי ב"מלחמת מסילות ברזל". זה כאשר חלקי המסילה הושמדו במרחקים גדולים. השמדתי את מפעל חלב הנאצי ומחסני מזון צבאיים. פוצצתי את בניין השלטון האזורי וקווי הקשר וקווי חשמל. לא פעם התקפתי ברימונים כלי רכב צבאיים של הכובשים. המדינה (ברה"מ) העריכה מאוד את הפעולות הצבאיות שלי והעניקה לי את העיטור הגבוה: עיטור לנין. ואני על ידי הפיצוצים שלי ופעולות אחרות, נתתי חיים במתנה לאנשים רבים.

 

שאלה: מה אתה יודע על השתתפות של לטבים אתניים במלחמה בנאצים?

 

תשובה:  רבים (השתתפו). בשטח קטן של לטביה, הכבושה על ידי הנאצים הגרמנים, בשנות המלחמה פעלו 4 חטיבות פרטיזניות, 24 גדודים, 33 תת- גדודים ומחלקות מיוחדות ובדרך כלל, המפקדים שלהן היו לטבים מקומיים. שלושה מהם, מפקד החטיבה הראשונה, ויליס סאמסונס (מורה), אוטומאר אושקאלנס (גם מורה) ומפקד של החטיבה השלישית וראש התנועה המחתרתית של של ריגה אימאנט סודמאליס הפכו לגיבורי ברה"מ. בתנועה פרטיזנית השתתפו 20 אלף אנשים מאוכלוסייה מקומית ובחזית, במסגרת החטיבה ה- 130 הלטבית (של הצבא האדום) השתתפו כ- 100 אלף, 40 אלף לוחמים מתוכם נהרגו בשדה הקרב . כל זה מאמת השתתפות פעילה של העם הלטבי במלחמה בנאצים.   

 

שאלה: מה דעתך על הטענה שבמלחמת העולם השנייה הלטבים עברו מכיבוש אחד לכיבוש אחר?

 

תשובה: במוסקבה, בלילה מ- 16 ל- 17  ביוני, בשנת 1940, סגן הרמט"כל של צבא לטביה קולונל אוסקארס אודנטינש בשיתוף עם קולונל גנרל (של ברה"מ) דמיטרי פאבלוב פיתחו והגיעו להסכם על מיקום של יחידות נוספות של הצבא האדום בלטביה (עוד בספטמבר 1939, לטביה חתמה עם ברית המועצות על ההסכם של שיתוף פעולה, שבו איפשרה לברה"מ להחזיק יחידות צבאיות בשטחה), וגם קבעו תשע אזורי פריסתם. מתוך כך לא הייתה שום פלישה פתאומית של כוחות הסובייטים לשטח לטביה, כפי שמציגים זאת היסטוריונים בעלי "חרדה לאומית".

 

בדבר ההסכם הזה, ב- 17 ביוני,במהלך ההפסקה בישיבת הממשלה, נשיא המדינה (לטביה), קארליס אולמניס, הופיע ברדיו עם הפניה לעם ואמר את הדברים הבאים: "מהיום בבוקר נכנסים הכוחות הסובייטים לאדמתינו. וזה נעשה מתוך ידיעה והסכמת הממשלה. וזה נובע מיחסי ידידות של לטביה וברית המועצות". הטקסט המלא של הופעתו פורסם ביום למחרת, זאת אומרת, ב- 18 ביוני, בהוצאה רשמית של הממשלה "ידיעות הממשלה". ברור מאוד, שלא היה שום כיבוש. והפסיכוזה המנופחת של היום במדינה (לטביה) בנושא זה תתמוטט במוקדם או במאוחר.

 

שאלה: מה השתנה בארצכם מאז נפילת ברית המועצות?  מה היה מצבו של העם הלטבי בתקופת ברית המועצות? האם מצבו השתנה מאז לרעה, או לטובה?

        

תשובה: הרפובליקה הלטבית בזמן ברה"מ הלכה באוונגרד של 15 רפובליקות של הברית. זה על פי המדדים להתפתחות כלכלית, הרמה של הפוטנציאל של הכלכלה והחקלאות. הייתה פריחה גבוהה של התרבות הלאומית באופן מסורתי. היום, אחרי 16 שנה של העצמאות, אין כבר שום דבר כזה. הרפובליקה, שהייתה פורחת, הפכה לענייה ביותר באירופה (הכוונה שלו לאיחוד האירופה, כידוע יש באירופה מדינות עניות יותר כמו אלבניה, מולדובה ועוד). יש כאן שכר נמוך, אינפלציה גבוהה, עליית מחירים מהירה, פנסיות וקצבאות נמוכות. למעלה מ- 85% מן האוכלוסייה חיים מהכנסות שהן פחות מסכום ההכרחי למחייה. על פי הרמה של תוצר מקומי גולמי לנפש, לטביה נמצאת במקום האחרון מבין 25 מדינות של האיחוד האירופי. התחדדו הסתירות בין קבוצות לאומיות גם בתוך האוכלוסיה הילידה, לפעמים עד עוינות. בעבר היו חינוך ורפואה בחינם והיום זה פורענות עבור רוב רובה של האוכלוסייה. אנשים בורחים מהמדינה. ב- 16 שנים של עצמאות האוכלוסייה פחתה ב- 18%, או יותר מאשר ב- 350.000. התמותה גבוהה פי 2 מן הילודה.

 

שאלה: מהו יחסם של הלטבים הפשוטים לנאציזם ולמעשיו?

 

תשובה: בזמן מלחמה, הנאצים מפלוגות העונשין רצחו ברפובליקה 315 אלף אזרחים. במאבק בנאציזם בעוצבות לאומיות נהרגו 40 אלף. בזמן שחרור הרפובליקה מן הכיבוש (הנאצי) נהרגו 157 אלף (חיילים סובייטים). היום בשטח המדינה נמצאים 400 אתרים של קברי אחים ואנדרטאות (של חיילי הצבא האדום). קשה למצוא בן אדם שהמלחמה לא נגעה בו בצורה זו או אחרת. לכולם יש שנאה גדולה כלפי הנאציזם. לדבר על הריהביליטציה שלו (של הנאציזם), בעיקר לטבים פשטוים לא יאפשרו. זה נראה טוב בחגיגות עממיות של 9 במאי ליד אנדרטאות של המשחררים (הצבא האדום). מספר הוטרנים הולך ופוחת, אך מספר המשתתפים שמתכנסים בחגיגות האלה הולך וגדל. החגיגה העליזה נמשכת כל היום ודרכה עוברים למעלה מ – 100 אלף (משתתפים). עכשיו הנציגים העיקריים שם הם צעירים, נכדים ונינים של המנצחים. הם מטיפים ושמחים על  הניצחון ושם מתנהל משפט על הנאציזם ועל הפשעים שלהם.

 

שאלה: אני כל הזמן שומע על הריהביליטציה של הנאציזם בארצות הבלטיות. האם הריאבליטציה של הנאציזם תמשך הרבה זמן?      

 

תשובה:  זה ימשך עד שתתחיל האחריות של בעלי התפקידים על מעלליהם האלה. בזמן המלחמה בלטביה, הרצחני ביותר בין הגדודים של  כיתות יורים היה הגדוד בראשות ויקטור אראיס וסגנו קונראד קאלייס, שרצח ביריה 56 אלף אזרחים. קאלייס התגלה באוסטרליה. הרשויות לאכיפת החוק ביקשו מלטביה להסביר על פשעיו. למלא את בקשתם הוטל על ראש מדור של התביעה הכללית סטרליס. אבל הוא הסתיר את פשעיו של חברו להשקפת עולם, והודיע לאוסטרליה שבלטביה לא קיימות האשמות כלפיו. זאת כאשר פעילות ההוצאה להורג ביריה שלו מאוד ידועה, הם לא הסתירו אותה והציגו את זה בתור גבורה.     

נשיאת המדינה ואירה ויקה-פרייברגה, במקום להוקיע את שניהם, היא לקחה אותם תחת חסותה ואמרה: "נראה ששיחק לקאלייס מזלו ואלוהים ריחם על האדם הזקן". וזאת התשובה על כך, שב-16 שנות העצמאות של המדינה, לא מצאו ולא העמידו לדין אף אחד מהנאצים מפלוגות העונשין על רצח בירייה של 315 אלף (אנשים). כאן יש צורך בשלוחה של ארגון שלכם (כנראה הוא התכוון למרכז ויזנטל שרודף אחרי פושעי המלחמה הנאצים).  

 

שאלה: איך מתייחס האיחוד האירופי לתופעת טיהור הנאציזם?

 

תשובה: באופן נייטרלי, פסיבי, כאילו זה לא עניינו. עם המטרה להלבין את הפשיזם, נאציזם, לכתוב מחדש את התוצאות של מלחמת העולם השנייה, נתגלה הפרצוף האמיתי של האיחוד האירופי. בעניינים האלה, באיחוד האירופי, התפקיד המוביל שייך ללאומנים רדיקליים, בתוכם גם נציגים של לטביה. הם היו אלה שקברו את יום הניצחון (8 ו-9 במאי) כאשר קראו לו יום של אירופה, על מנת שהעמים ישכחו שזהו היום של הניצחון האנטיפשיסטי. לכן, בשאלות חריפות של הנאציזם, אין מה לסמוך על האיחוד האירופי.

 

שאלה:   כיצד אתה רואה את העתיד בלטביה ובשאר ארצות ברית המועצות לשעבר?

 

תשובה: שאלה קשה. כנראה אף אחד לא יוכל לענות באופן ברור ומדויק. הרבה תלוי בכך איך יתנהגו אליטה ואוכלוסייה בעתיד. כאן בימים האלה, במדינה התרחש דבר בלתי צפוי וברמה של נס. האינטליגנציה הלטבית, ששתקה זמן רב, יצאה להפגנות ולמשמרות מחאה, והממשלה האנטי עממית הופלה כהרף עין (מדובר בנפילת הממשלה בראשות אייגארס קאלוויטיס, בעקבות המחאות של עובדי המדינה והפנסיונרים. הסיבה לכך הייתה החלטת הממשלה להקפיא את המשכורות והקצבאות, כדי להלחם באינפלציה, במסגרת התקציב לשנת 2008. זה גרם להפגנות מחאה המוניות שבהם השתתפו גם אנשי משטרה). עכשיו הרבה יהיה תלוי בממשלה החדשה, האם היא תוכל לחסל את הפער בינה לבין העם, וכיצד היא תתנהג ביחס לרוסיה, האם היא תוכל להפנות את העושר שלה למען האינטרסים של העם שלה. בראש ובראשונה לשקם את טרנזיט, להשיב לחיים את עבודת הנמלים ודברים רבים אחרים.

 

ואסילי קונונוב, ריגה, 25.11.2007.

 

 

מספר ימים לפני ששלחתי לו את המכתב עם השאלות אני שוחחתי איתו בטלפון, זה היה זמן קצר לפני שבית המשפט נתן פסק הדין שביטל את גזר הדין של בית המשפט הלטבי, ואני שאלתי אותו מה הוא חושב שיהיה החלטת בית המשפט  האירופי בעניינו. הוא אמר שהדיון בעניינו הסתיים, שהוא נלחם בנאצים ולא רואה את עצמו אשם. קונונוב לא הגיע בעצמו לבית המשפט האירופאי ובמקומו הגיע עורך דינו. עוד הוא אמר  ששלוש שבועות כבר עברו מאז שהחלו הדיונים בבית המשפט בעניין והוא מחכה לפסק דין.