חברי הפורום מציעים כי המפלגה החדשה תתבסס על סיכומי הוועידות ה-21 וה-22
של מק"י בנושא הסוציאליזם ובהערכת ההיסטוריה של הארצות הסוציאליסטיות לשעבר.
היה זה סיכום כל צדדי ומאוזן של ההתפתחויות. נקבע בו גם כי יימשך הפיתוח של
הערכותינו על ההתפתחויות בארצות הסוציאליסטיות לשעבר ועל הדרכים להפיק מהן
לקחים לגבי פיתוח הסוציאליזם בעתיד.
פורמלית, גם "הוועידה ה-23" של המפלגה מתבססת על החלטות אלו, אך בפועל אותם
מנהיגים של המפלגה נוקטים, למעשה, בקו של ניהיליזם טוטאלי. כל ההיסטוריה של
הארצות הסוציאליסטיות בברה"מ ובאירופה מתוארת על-ידיהם כמעט רק כפרק שחור
מתחילתו ועד סופו, שלא היה בו מעולם כל הישג בכל תחום שהוא, וכולו רק פשעים, עיוותים
וכשלונות.

אין אנו מתעלמים מהשגיאות ומהעיוותים שהיו, ומהצורך בהסקת מסקנות לעתיד מהנסיון
הסוציאליסטי בתחומים הכלכלי-חברתי, הדמוקרטי ורבים אחרים, נוכח מה שקרה (וזה
מפורט קונקרטית בוועידות שהוזכרו). אך אנו שוללים את ההתעלמות מההישגים הגדולים
שהיו באותן ארצות בתחום החברתי-כלכלי, בחינוך ובבריאות (שניתנו חינם לכל האוכלוסיה),
בתרבות, וכן בתרומה לשלום העולם, למיגור הנאציזם, ובסיוע למדינות המתפתחות ולתנועות
לשחרור לאומי בכל רחבי העולם, וכן באילוץ הארצות הקפיטליסטיות המפותחות לנקוט
במדיניות רווחה.

במיוחד אנו שוללים את הטענה כי "בכלל לא היו מעולם ארצות סוציאליסטיות באירופה",
בניגוד מוחלט לסיכומי ועידות מק"י. הדבר בא לביטוי, למשל, בדיונים ובהופעות מנהיגים
מסוימים באירועים לציון 150 שנה למניפסט הקומוניסטי בארץ ובחו"ל. ציון 150 שנה
למניפסט הוא חשוב ביותר וראוי לכל ברכה. אך את המניפסט יש להציג כלשונו וכרוחו,
ולא תוך סירוסו והתעלמות מרעיונותיו המהפכניים, שכללו לא רק את תיאור זוועותיו של
המשטר הקפיטליסטי, אלא את הצורך למגרו ולהקים משטר סוציאליסטי.

ההבדל העיקרי בין סוציאליזם לקפיטליזם הוא שבסוציאליזם נמצאים אמצעי הייצור
העיקריים בבעלות ציבורית במגוון צורות, והחיוניים ביותר שביניהם בבעלות ממלכתית,
כשהם מופעלים לרווחת כלל הציבור. בעוד שבקפיטליזם היעד המרכזי היה ונשאר השגת
הרווח המקסימלי עבור מעטים ביותר על חשבון רובה הגדול של האוכלוסיה. דמוקרטיה
אמיתית יכולה להיות רק כאשר היא לא רק פוליטית, אלא גם וקודם כל חברתית-כלכלית.

לכן ההבדל בין קפיטליזם לסוציאליזם אינו מסתכם ב"הרחבה" מסויימת של "הדמוקרטיה
הבורגנית", שמעבר לה נגיע ל"סוציאליזם". הסוציאליזם זה משטר חברתי חדש ושונה
לחלוטין. דמוקרטיה חיונית לסוציאליזם, אבל מעבר מקפיטליזם לסוציאליזם זה קודם כל
ביטול היסודות המעמדיים של המשטר, ביטול הבעלות הפרטית על אמצעי הייצור העיקריים
ומעבר לבעלות חברתית עליהם.

עם זאת אנו רואים כחשובים ביותר הן את המאבקים להגנת החירויות הדמוקרטיות והן את
המאבקים להגנת זכויות העובדים ולשיפור תנאי חייהם של העובדים בארצות הקפיטליסטיות.
והיכן שהדבר דרוש גם – ולעתים קודם כל – המאבקים לשלום, לשחרור לאומי, ונגד גזענות
ואפליה. במאבקים אלה ניתן להגיע להישגים לא מבוטלים בתחומים אלה. אך פתרון יסודי
לבעיות החברתיות והכלכליות, וגם האחרות, יושג רק עם שינוי המשטר החברתי מקפיטליסטי
לסוציאליסטי.

הסוציאליזם הוא שלב היסטורי חדש בהתפתחות האנושות. משמעותו – שלטון מעמד הפועלים
וכלל העובדים בעיר ובכפר ובעלי בריתם; בעלות חברתית על אמצעי הייצור העיקריים; ביטול
הניצול המעמדי – ניצול של אדם בידי אדם; איכות חיים גבוהה יותר והעלאת רמת החיים
החומרית והתרבותית; עקירת האפליה הלאומית והעדתית; שוויון זכויות האישה בחברה,
בעבודה ובמשפחה; חירות האדם והתפתחותו החופשית והכל-צדדית. הסוציאליזם היא חברה
שבמרכזה האדם, בה שוררת דמוקרטיה עמוקה הלכה למעשה בכל תחומי החיים. הסוציאליזם
הוא משטר חברתי המתפתח באופן דינמי ומתחדש בהתמדה, לאור הנסיון וההתפתחויות בעולם
בכלל ובכל אזור וארץ בפרט.