מאת: דוד אשכנזי

ב-7.5.2002 התקיימו הבחירות להסתדרות העובדים הכללית ולנעמ"ת. הבחירות להסתדרות התקיימו במועד זה לאחר שקדמה להן מסכת שלמה של קומבינות ותחבולות שונות. בתחילה לפי חוקת ההסתדרות היו אמורות להיערך הבחירות בחודש יוני השנה. עם זאת במפגשים סגורים שקיים בשנה האחרונה יו"ר ההסתדרות עמיר פרץ עם בכירים בארגון המייצגים סיעות פוליטיות שונות הוא הציע לדחות את הבחירות בשנה ליוני 2003. ניתן רק לשער את מניעיו של פרץ במהלך זה, שביניהם ניסיון לרתום את מערכת הבחירות להסתדרות כמנוף לבחירתו מחדש לכנסת בבחירות שאמורות להתקיים בסוף 2003. למרות כל זאת בחודשים האחרונים שינה פרץ את דעתו והציע לראשי הסיעות דווקא להקדים את הבחירות למרץ השנה, וכן לערוך שינויים בחוקת הבחירות. הצעה זו לשינויים בחוקת ההסתדרות והקדמת הבחירות אושרה אף בבית נבחרי ההסתדרות ומועד הבחירות נקבע ל-5 במארס. למרות האמור נענה בית המשפט המחוזי בת"א לעתירה שהגישה סיעת מפלגת העבודה בהסתדרות וביטל החלטות אלו וקבע שהן נקבעו בהליך לא תקין. בית המשפט ביטל גם את השינויים שרצה לערוך עמיר פרץ באופן הבחירה וכן את הצעתו למזג חלק מהמרחבים במרחבים אחרים. בית המשפט מתח ביקורת חריפה על שהתרחש באותה ישיבה של בית נבחרי ההסתדרות שקיבלה החלטות אלו וכן על יו"ר בית נבחרי ההסתדרות, שלמה אביטן, שדאג להעביר את ההחלטות על הקדמת הבחירות והשינויים האחרים. בסוף הישיבה בה העביר אביטן החלטות אלו, הוא הודיע כי 17 חברי מפלגת העבודה, והוא בכללם, מתפלגים מסיעת העבודה ומקימים סיעה חדשה בהסתדרות בשם "עם אחד בהסתדרות", שתתמוך בכל רשימה שבראשה יעמוד ח"כ עמיר פרץ. בית-המשפט קבע כי "אביטן העלים את החלטת הפרישה של למעלה מ-50% מחברי סיעת העבודה וקרא בישיבה לקבלת השינויים שעמדו על סדר היום כאשר הוא מייצג לכאורה את האינטרסים של מפלגת העבודה". ועוד קבע בית המשפט כי: "הדרך בה נהג אביטן אינה בגדר מנהל תקין". בסוף כל התהליך האחרון שתואר הגיעו להסכמה ראשי כל הסיעות בהסתדרות על קיום הבחירות בתאריך 7.5.2002.

בחירות בצל הקשיים

הבחירות להסתדרות נערכו הפעם באחד מרגעי השפל הגדולים ביותר של ההסתדרות, הן במעמדה ציבורי והן בכוחה. לפי פרסומים שונים, הוכנו בהסתדרות ניירות עבודה שונים הממליצים על פיטוריהם של 15%-40% מעובדי בית ההסתדרות והמרחבים ועל קיצוץ של שליש במספר המרחבים, כל זאת בעיקר בשל גירעון ההסתדרות שמגיע היום כבר ל-1.5 מיליארד שקלים, גירעון שנובע בעיקר בעקבות הירידה מהכנסות מדמי החבר: עד 1994 היו להסתדרות 1.5 מיליון חברים ואילו כיום רשומים בה רק 560 אלף איש. כמו כן כבר היום מצליחה ההסתדרות בקושי רב לשלם במועדן את המשכורות ל-1,150 עובדיה, בין השאר בשל חובה לקופת חולים כללית בסך 650 מיליון ש"ח, שלגביו הושג הסדר תשלומים לאחרונה.

למרות מצבה הקשה של ההסתדרות חשוב לחזור ולציין את חשיבותה המכרעת של ההסתדרות כגוף היחידי היום שעדיין ניצב להגנת זכויות העובדים ומעמדם ועדיין מצליח לאגד בתוכו כמות לא מבוטלת של עובדים. חשיבותה של הסתדרות שתיאבק על זכויותיהם של העובדים ותגן באמת על מעמדם ומצבם של העובדים בישראל שניצבים מול מתקפה מתמדת על זכויותיהם הבסיסיות ביותר היא מכרעת. עם זאת יש לדאוג לכך שההסתדרות באמת תדאג לכל העובדים ולא רק למגזרים החזקים יותר של ציבור העובדים שהם עיקר המאוגדים בהסתדרות, והכוונה היא לוועדים הגדולים שכוחם רב יותר מעצם טבעם כמקומות עבודה גדולים. לכן על ההסתדרות לתת יותר תשומת לב להגנתם של עובדים בודדים וועדי עובדים קטנים שעומדים יום-יום בפני מתקפה כוללת על זכויותיהם הבסיסיות ביותר, נגד פיטורים, הפרטה, ושחיקת שכרם ושכיום כמעט ולא נהנים מכוחה של ההסתדרות. לעניות דעתי זו הדרך היחידה בה תוכל ההסתדרות באמת למלא את תפקידה ואף להגדיל משמעותית את מספר חבריה.

בבחירות להסתדרות התמודדו הפעם 4 רשימות: רשימתו של עמיר פרץ "עם", רשימת "עוז" בראשות יו"ר ארגון עובדי התעשייה אווירית, ח"כ חיים כץ, רשימת מפלגת העבודה בראשות פיני קבלו, ורשימת חד"ש בראשות גי'האד עקל. בבחירות הללו הצביעו 35% מבעלי זכות הבחירה לעומת 39% מבעלי זכות הבחירה שהצביעו בבחירות שהתקיימו ב-1998. בבחירות האישיות לראשות ההסתדרות התמודד רק עמיר פרץ ולפיכך לא התקיימו למעשה בחירות לתפקיד יו"ר ההסתדרות.

השתלטות פרץ

רשימתו של עמיר פרץ, שכללה את רוב הסיעות שהיו מיוצגות בבית נבחרי ההסתדרות החל ממרצ ועד הליכוד, כולל ש"ס, ישראל בעלייה ופורשים ממפלגת העבודה, קיבלה בבחירות לוועידת ההסתדרות 62.2% מהקולות, ובבחירות לנעמ"ת זכתה מועמדתו עו"ד טליה ליבני ל-65.6% מהקולות ותחליף את חדווה אלמוג שהייתה יו"ר נעמ"ת והתמודדה במסגרת מפלגת העבודה. נצחונו הברור והידוע מראש של עמיר פרץ שהצליח להשיג את הרוב המוחץ הזה של כמעט 2/3 מהקולות לא היווה הפתעה לאיש. רוב חברי סיעת העבודה הן בבית נבחרי ההסתדרות והן במרחבים השונים עברו במהלך 4 השנים שחלפו לתמוך בעמיר פרץ. במהלך 4 השנים שחלפו ניטרל אט אט עמיר פרץ את כוחה של מפלגת העבודה בהסתדרות ו-80% מראשי המרחבים בהסתדרות (שחלקם היו חברי מפלגת העבודה) הודיעו עוד לפני הבחירות שהחליטו לעזוב את מפלגת העבודה ולעבור למפלגתו של פרץ "עם אחד". המצב האבסורדי הגיע לכך שאפילו עובדות המועסקות כמזכירות באגפי ההסתדרות התפקדו ל"עם אחד". רוב אנשי המפתח של מפלגת העבודה שלא עברו למפלגתו של עמיר פרץ הועברו מתפקידם עוד לפני הבחירות וכדוגמא לכך ניתן להביא את פיני שומר, חבר מפלגת העבודה, שכיהן כראש אגף המרחבים, אגף שמאז ומתמיד שימש כזרוע פוליטית של המפלגה השלטת בהסתדרות אולץ לוותר על תפקידו ונשלח לכהן כמנהל קרן הפנסיה של העובדים החקלאיים (אחת הקרנות הקטנות בענף). במקומו מונה חיים צוויג, מראשי מפלגת "עם אחד", והדוגמאות הללו עוד רבות. בעיקר לקראת הבחירות גבר זרם העוברים למפלגתו של עמיר פרץ והיא כללה אנשי מפלגת העבודה שהחזיקו בעמדות מפתח כמו ברוך זלץ, יו"ר מרחב חיפה, המרחב החשוב ביותר של ההסתדרות, שהודיע לפני הבחירות כי החליט לעזוב את מפלגת העבודה לטובת מפלגתו של פרץ וכמוהו ראשי מרחבים אחרים של ההסתדרות.

מפלגת מרצ שהתמודדה בבחירות הקודמות ברשימה משותפת עם גשר הצטרפה הפעם לרשימתו של עמיר פרץ. בצעד זה הוכיחה מרצ (למי שעוד היה זקוק להוכחה כזאת) שהיא לא יודעת לעשות את הקשר בין המצב המדיני לבין המצב הכלכלי וזכויות העובדים או שהיא מנסה בצורה מלאכותית להתעלם מקשר זה. מרצ בחרה הפעם ללכת בגוש עמיר פרץ שבו מיוצגים ש"ס, הליכוד ישראל בעלייה ונוספים שעמדותיהם המדיניות והכלכליות ידועות זה מכבר מהכנסת והממשלה בה הם חברים. חשוב לציין שחלק מחברי מרצ לא קיבלו צעד זה, מה שיכול היה להביא להקמת חזית שמאלית רחבה שתהווה אלטרנטיבה לרשימת עמיר פרץ, דבר שלבסוף לא קרה.

רשימת "עוז" שבראשה עמד ח"כ חיים כץ יו"ר ארגון עובדי התעשייה האווירית, זכתה ל-18.1% מהקולות לעומת % 15.2 מהקולות בבחירות 1998. רשימת "עוז" לא היססה להשתמש בגזענות בוטה ובהפחדה גזענית ופאשיסטית כאשר פרסמה יום לפני הבחירות מודעה בגודל עמוד שלם בעיתונים "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" אשר נאמר בה כי רשימת "עם" היא "שותפות עם ערבים". להמחשה פורסמו במודעות הגזעניות הללו תמונותיהם של חברי הכנסת של חד"ש, מוחמד ברקה ועיסאם מח'ול. הפורום הקומוניסטי הישראלי גינה מודעות גזעניות אלו שהן חלק ממסע ההפחדה הגובל בפשיזם של הימין הקיצוני שמתגבר מיום ליום, הן כנגד האוכלוסייה הערבית בישראל והן כנגד כוחות השלום בישראל. אין זה מפליא שמודעות אלו פורסמו ע"י רשימת "עוז" שעל-אף שהציגה את עצמה כרשימה בלתי מפלגתית של עובדים וגימלאים חלק גדול מתומכיה הם חברים מרכזיים בליכוד ותומכים במדיניותה הרת האסון של הממשלה, הן המדינית והן הכלכלית הן בכנסת, והן מחוצה לה.

התרסקות ה"עבודה"

רשימת מפלגת העבודה זכתה ב-13.5% מהקולות. התרסקותה של מפלגת העבודה הייתה צפוייה וניתן למנות לה מספר סיבות עיקריות. ראשית מפלגת העבודה ויתרה למעשה בשנים האחרונות על ההסתדרות, במיוחד בימי שלטונו של אהוד ברק. מפלגת העבודה לא השקיעה כמעט שום אמצעים בבחירות הללו להסתדרות ואף הסירה את מועמדה לראשות הארגון פיני קבלו. גם אנשי מפלגת העבודה עצמה מודים שההסתדרות הפסיקה לעניין את מפלגת העבודה והיא למעשה כמעט ולא פעלה כמפלגה למען הצלחתה בבחירות. כמו כן יש לזכור שמפלגת העבודה, היום יותר מתמיד, זנחה כל חשיבה חברתית וכלכלית ועמדותיה זהות כמעט לחלוטין לעמדות הכלכליות של הליכוד והימין. כמו כן כאמור רוב פעיליה הבולטים של מפלגת העבודה בהסתדרות עברו למפלגתו של עמיר פרץ כפי שתואר בהרחבה קודם לכן. למרות כל זאת הצליחה מפלגת העבודה לזכות בראשות נעמ"ת בת"א וגברה על מועמדת רשימתו של עמיר פרץ.

חד"ש – רצים ביחד ולחוד

במק"י וחד"ש התנהלו דיונים שונים שבמסגרתם הוחלט בתחילה להצטרף לרשימתו של עמיר פרץ ולרוץ להסתדרות במסגרתה, כלומר ברשימה אחת יחד עם הליכוד! ש"ס, ישראל בעלייה וכו'. וכפי שהתפרסם ב"זו-הדרך" ב-6 בפברואר 2002, הושג אף הסכם עם עמיר פרץ. לאחר ויכוח שהתנהל במוסדות מק"י וחד"ש בהם התנגדו חלק מהחברים לצעד זה של הליכה עם עמיר פרץ הוחלט כי במידה ובית המשפט יקבל את עתירת מפלגת העבודה בנוגע להקדמת הבחירות וידחה את הבחירות יתקיים דיון נוסף במוסדות מק"י וחד"ש לגבי אפשרות של התמודדות של חד"ש באופן עצמאי בבחירות. לאחר שכאמור בית המשפט קיבל את עתירת מפלגת העבודה ודחה את הבחירות ל-7 במאי הוחלט במוסדות מק"י וחד"ש להתמודד ברשימה עצמאית, בראשות ג'יהאד עקל. היוזמה ללכת ברשימה משותפת עם עמיר פרץ אינה מפתיעה, חשוב לזכור כי למעשה חד"ש הייתה בארבע השנים האחרונות חלק מהקואליציה בראשות פרץ בהסתדרות. הישיבה בקואליציה הסתדרותית מוזרה ומשונה שכוללת בתוכה את העבודה, מרצ, חד"ש ועמיר פרץ מצד אחד ומצד שני את הליכוד, את רשימת "עוז", את ש"ס וגורמים נוספים שרב המפריד מאשר המשותף בינהם לבין חד"ש הובילו בהכרח להיותה של חד"ש ונציגיה חלק מהממסד ההסתדרותי ובכך לא מילאה חד"ש את תפקידה המכריע כשמאל היחידי שצריך לדאוג לזכויות העובדים ומעמדם.

בבחירות הללו קיבלה חד"ש 6% לעומת 7.3% בבחירות 98'. חד"ש הפסידה בבחירות אלו קולות רבים בעיקר באוכלוסייה היהודית. התוצאות הללו לא נבעו רק מהמצב הכללי שבו התקיימו הבחירות אלא בעיקר כתוצאה מהזנחה וחוסר פעילותה של חד"ש בקרב העובדים. כמו-כן מק"י איבדה את המסר האידיאולוגי שלה עד שאפילו בגילוי הדעת שפירסמה לשכת מק"י לרגל האחד במאי לא מוזכרת המילה סוציאליזם (לא בפעם הראשונה).

למרות הביקורת של הפורום הקומוניסטי הישראלי על מק"י וחד"ש ועל ישיבתה בקואליציה ההסתדרותית, פנה הפורום הקומוניסטי הישראלי למזכ"ל חד"ש ולראש רשימתה להסתדרות בהצעה לבחון אפשרות לשיתוף פעולה לקראת הבחירות להסתדרות, מתוך הכרה שחד"ש ומק"י, על אף הביקורת הרבה שיש לנו עליהן, הן הקרובות ביותר לעמדותינו. לצערנו, כל פניותנו לא נענו בשום צורה. העובדה המצערת שהן מק"י והן חד"ש התעלמו מפניות הפורום הקומוניסטי הישראלי תמוהה אף יותר על רקע מאמרים שונים שהתפרסמו בזה אחר זה בעיתון מק"י "זו-הדרך" ובהם קריאה להרחבת חד"ש. איך יכולה לבוא חד"ש ולקרוא לגופים שונים לשתף פעולה איתה ולהצטרף לחזית בשעה שהיא נקטה במקארטיזם כלפי חברים שפעלו במשך עשרות שנים במסגרתה ולא השיבה אפילו לפנייתם לשיתוף פעולה במסגרת הבחירות להסתדרות.

חד"ש לא הציגה רשימות לאף מרחב של ההסתדרות בכל הארץ פרט למרחב חיפה. במקום זאת היא הלכה ברשימות משותפות עם עמיר פרץ ושותפיו בכל המרחבים שבהם הייתה מיוצגת. צעד זה נועד בראש ובראשונה להבטיח את אחיזתה של חד"ש בתפקידים שבהם החזיקה במועצות המרחבים, והביא בהכרח לטשטוש בעמדותיה הייחודיות אותן הציגה במשך שנים בהסתדרות. עם זאת, עובדה זו, שחד"ש לא הציגה מועמדים לבחירות במרחבים, סייעה לה להבטיח את ייצוגה בוועידת ההסתדרות. אך כתוצאה מצעדים אלו של ביטול ייחודיותה של חד"ש וויתור על התמודדות עצמאית פחות ופחות מרגישים את פעילותה של חד"ש בהסתדרות. כבר בבחירות אלו הורגשה ירידה בכוחה של חד"ש כאשר רק לדוגמא במרחב ת"א ירדה חד"ש בבחירות לוועידת ההסתדרות ב-0.9% (קרוב ל-130 קולות).

הפורום הקומוניסטי הישראלי מותח ביקורת נוקבת על חד"ש על צעדים אלו. בנקודה זו חשוב לציין שלפני הבחירות הייתה הצעה לפורום הקומוניסטי הישראלי בת"א להצטרף לרשימתו של גרשון גלמן במרחב ת"א, (מועמדו של עמיר פרץ במרחב ת"א), אך לאחר שהתברר שברשימה זו כלולים גם חברי הליכוד, ש"ס, ישראל בעלייה ונוספים, ובניגוד לבחירות הקודמות אין זו רשימה מ"קיר לקיר", החליט הפורום הקומוניסטי הישראלי לא להצטרף לרשימה זו בשל העקרוניות והשמירה על ייחודינו, זאת בניגוד לחד"ש שכן הצטרפה לרשימה זו.

לסיום חשוב לחזור ולציין את חשיבותה המכרעת של ההסתדרות במאבק על הגנת העובדים וזכויותיהם. על אף חולשותיה הרבות חשוב שהיא תמשיך במאבקה נגד המתקפה הכוללת של ממשלת הימין הקיצוני ובעלי ההון על העובדים וזכויותיהם הבסיסיות ביותר. הפורום הקומוניסטי הישראלי ימשיך ויפעל למען הגנת העובדים וזכויותיהם ועל-אף שאינו מיוצג בהסתדרות ימשיך וייאבק לחיזוק כוחה ומעמדה.