רוחות חדשות באמריקה הלטינית

ניצחונותיהם של מועמדי השמאל בדרום אמריקה מדירים לא מעט שינה מעיני הממשל בארה"ב, העלול לנצל את הסחת דעת העולם לכיוון עיראק כדי לפעול נגד המגמה המתגברת באמריקה הלטינית ולהדיח נשיאים וממשלות נבחרים, המסרבים ללכת בתלם מדיניותו

מאת: ישי קלמנוביץ'

ניצחונו הסוחף של לואיס איגנסיו לולה דה סילבה בברזיל, עם כ-62% מקולות הבוחרים, מסמן אכן עידן חדש באמריקה הלטינית. מנהיג האיגוד המקצועי לשעבר, בן מעמד הפועלים, סחף את השמאל הברזילאי לניצחון היסטורי בבחירות שהסתיימו ב-27 באוקטובר. ואולם כעת יצטרך לולה להתמודד עם הבעיות הקשות בהן שרויה ארצו: בברזיל, הכלכלה העשירית בגודלה בעולם, ישנם כיום 54 מיליון עניים, המטבע המקומי איבד לאחרונה 69% מערכו, אחוז האבטלה גבוה, וקיימות בעיות חברתיות נוספות. קרן המטבע הבינלאומית, שאישרה לא מכבר סיוע של 30 מיליארד דולר לברזיל – בתקווה אולי להציל את הממשלה הניאו-ליברלית היוצאת – העבירה עד כה רק כרבע מהסכום, וכעת לא ברור מה יעלה בגורל היתר, כאשר מולם עומד כיום נשיא המייצג את ההתנגדות לגלובליזציה הניאו-ליברלית אותה היא כפתה במשך שנים על מדינות רבות בדרום-אמריקה, ושהביאה לבסוף להתמוטטותן הכלכלית-חברתית.

ואולם ניצחונו של לולה הוא בעל חשיבות פוליטית-אידיאולוגית, כיוון שהאמירה הכלכלית שלו ברורה יותר מאשר במדינות אחרות באזור: כבר היינו רגילים לראות מנהיגים שמאליים ועממיים עולים לשלטון בדרום אמריקה על רקע של מאבק לא רק במגמות כלכליות חברתיות – אלא לא פחות מכך על רקע של מאבק בדיקטטורה, נגד השחיתות ובמהלך מאבק לשחרור לאומי: החל מפידל קסטרו ותנועת ה-26 ביולי בקובה, דרך דניאל אורטגה והסנדניסטים בניקרגואה ועד להוגו צ'אבז והמהפכה הבוליבריאנית בונצואלה. ואולם בברזיל, בה השלטון הדמוקרטי הבורגני קיים כבר תקופה לא קצרה, היה זה כישלונה של מדיניות הממשלה הניאו-ליבראלית היוצאת שהביא לנפילתה ולעליית חזית השמאל בהנהגת מפלגת הפועלים (PT) ולולה, מנהיגה.

אין ספק, שניצחונו של לולה והשמאל הרדיקלי במעצמה הדרום-אמריקאית נותן דחיפה משמעותית למה שנראה כמגמה מתחזקת בכל אמריקה הלטינית לאחר המבוי הסתום אליו נקלע המודל הניא-ליבראלי אותו כפתה קרן המטבע הבין-לאומית על מדינות רבות באמריקה הלטינית. בארגנטינה ובאקוודור, שם התמוטטה הכלכלה המקומית גם בגלל מדיניות הדולריזציה של ממשלותיהן (עניין שראוי שיילמד ע"י סבר פלוצקר התומך כל כך ביישום דולריזציה בישראל ושר האוצר הישראלי, סילבן שלום, השוקל ברצינות אף הוא עניין זה, כפי שדווח בעיתונו של מר פלוצקר – בבעלות משפחת רעיית שר האוצר), נראו עד כה המחאות וההפגנות הנרחבות כחסרות תכלית וכיוון ברור – אולם כעת נראה כי הציבור במדינות אלה מבין את הצורך בשינוי פוליטי-אידיאולוגי: סקר שפורסם לאחרונה בארגנטינה מצביע על כך שמועמד תואם-לולה היה זוכה בארגנטינה לתמיכת רוב הציבור הארגנטיני, ובאקוודור ניצח במפתיע מועמד השמאל, לוסיו גוטיירס.

גם באורוגוואי מוביל השמאל בסקרים האחרונים: מפלגת "פרנטה אמפיו" (FA), המתבססת על אותם העקרונות כמו של מפלגת PT של לולה, ומונהגת ע"י טאבארה ואזאקס. גם לאגוס בצ'ילה מרגיש עצמו בטוח יותר כיום להתמודד עם האליטה של השלטון הפשיסטי של פינושה, שעדיין מאיימת על הדמוקרטיה הצעירה המתחדשת, ובפרו מאבד במהירות הנשיא אלחנדרו טולדו את תמיכת ההמונים, שמצאו עצמם מאוכזבים מאימוץ מדיניות ניאו-ליברלית כושלת ע"י המנהיג שצמח מתוך מעמד הפועלים.

ההתפתחויות הנ"ל מדירות לא מעט שינה מעיני ארה"ב, שעד כה האמינה שמעמדה כ"בעלים" של דרום אמריקה מובטח. תכניותיה ליצירת אזור סחר חופשי של האמריקות (FTAA) עד שנת 2005, שיכלול את כל מדינות היבשת – למעט קובה – נראות עתה מתרחקות יותר ויותר. בקוויטו בירת אקוודור דווח על התנגשויות אלימות ביותר בין אלפי מפגינים נגד ה-FTAA, שישרת בעיקר את החברות האמריקאיות, לבין שוטרים, במהלך ועידת אנשי עסקים מכל דרום אמריקה שהתכנסו לדון בנושא.

במכתב תקיף שנשלח לנשיא בוש ימים מספר לפני בחירתו של לולה לנשיאות ברזיל, מזהיר יו"ר הוועדה לקשרי חוץ של בית המחוקקים של ארה"ב, הנרי הייד, מהיווצרות "ציר רשע" של "השלושה" בדרום אמריקה. במכתבו, שהגיע לידי כתב המגזין "INSIGHR" של רשת ה-CNN, כותב הייד: "קיימת סכנה אמיתית שקסטרו, צ'אבז ולולה דה סילבה ייצרו ציר רשע באמריקה, שתוך זמן קצר ישיג נשק אטומי וטילים בליסטיים….זה הזמן לתמוך בקואליציה הפרו-דמוקרטית בונצואלה ולעזור לעם בברזיל להבין את האמת על צ'אבז, כך שלא יעשו את אותה הטעות ויבחרו ברדיקל תומך-קסטרו נוסף, שלא יעזור לעניים, לא יעזור לכלכלה ולא יחיה בשלום עם שכנותיו הדמוקרטיות". הוא אף מאשים את לולה ב"שיתוף פעולה בן עשר שנים" עם "ארגונים טרוריסטיים מאמריקה הלטינית, אירופה והמזרח התיכון במסגרת פורום אותו כינס וארגן בשיתוף פעולה חשאי עם קסטרו". הייד, המייצג לדבריו את דעתם של חברים נוספים בבית המחוקקים, קורא ברוב חוצפתו לממשל בוש לפעול להפלת הוגו צ'אבז, הנשיא הנבחר של ונצואלה, בשם – לא פחות ולא יותר – חוקת ונצואלה, אותה, לטענת הייד, מפר צ'אבז. ונצואלה וממשל צ'אבז יכולים בהחלט להיתפס כמפתח למתרחש באמריקה הלטינית היום: היותה עשירה בנפט מאפשרת לה מידה רבה של עצמאות כלכלית מארה"ב, ובנוסף מאפשרת לצ'אבז לתמוך במאבק האנטי-אימפריאליסטי באמריקה הלטינית – כפי שהדבר מתבטא בתמיכה שמעניקה ונצואלה לקובה הסוציאליסטית. מדינות דרום אמריקה אינן תלויות בזכותה בנפט הערבי והאסייתי, אשר נשלט ברובו ע"י ארה"ב. עבור ארה"ב, לכן, לנפט של ונצואלה יש – מעבר לחשיבות הכלכלית – חשיבות אסטרטגית-פוליטית. שליטה בו תאפשר לה לאיים תמיד על המדינות המתמרדות נגדה באזור.

ניסיון הפוטש הכושל נגד צ'אבז במאי האחרון ע"י האליטה הישנה של גנרלים ואנשי עסקים (חיבור שמוכר גם בישראל, כפי שחזינו בו שוב לאחרונה בניסיון לשמור על ממשלת האחדות) שנתקבל בברכה ע"י "מגינת הדמוקרטיה ומנהיגת העולם החופשי", ארה"ב, לצד זיכרונות העבר של מעורבות ארה"ב בהפיכות צבאיות באמריקה הלטינית, בוודאי עודדו גם הם את הרגש האנטי-אמריקאי והאנטי-אימפריאליסטי באזור. אולם מאבק הכוחות בונצואלה נמשך גם כעת: לאחרונה נחשפה מזימה לרצוח את צ'אבז בעת נאום פומבי בפני תומכיו, ולכן הופעותיו מתמעטות בעצת האחראים על אבטחתו. האליטה הישנה עדיין מחזיקה בעמדות מפתח בצבא, בתקשורת ובמערכת המשפט. כך נוצר מצב שבו מנהיגי הפוטש הכושל הוצאו לחופשי ע"י בית-המשפט בונצואלה, ובמקרים רבים נמנע מעצרם של קושרים נוספים. הטלוויזיה "הממלכתית" בונצואלה מדווחת בעיקר על פעולות האופוזיציה, ובצורה כוזבת מציגה את "הצלחותיה" – בעוד שעיתונאים עצמאיים, זרים ומקומיים, מדווחים שבפועל נכשלה עד כה האופוזיציה בגיוס דעת הקהל בונצואלה, והתמיכה בה מוגבלת בעיקר לקראקס הבירה. השביתות שניסתה האופוזיציה להכריז בכל רחבי המדינה נכשלו לחלוטין. הקריאה של מספר קציני צבא בדימוס, שהיו שותפים גם לפוטש במאי, נענתה דווקא בהצהרות נאמנות לנשיא מצד אנשי הצבא המכהנים, ומול הפגנות האופוזיציה בקראקס נערכות כל העת הפגנות ענק ברחבי ונצואלה בתמיכה בצ'אבז ובמהפכה הבוליבריאנית שלו.

כלי התקשורת העולמיים המרכזיים, ה-CNN, ה-BBC ודומיהם, אשר דיווחו בשמחה גלויה על הפוטש במאי – ובפנים נפולות על כישלונו – נמנעים גם הם מלדווח בצורה מאוזנת על הנעשה, ובכך מכינים את דעת הקהל בעולם לניסיון הפיכה נוסף תחת הרושם המוטעה שניסיון כזה יהיה על-פי דרישת ההמונים.

קשריהם של הפוטשיסטים בונצואלה לארה"ב ול-CIA דווחו בכלי התקשורת המערביים כבר זמן קצר לאחר כישלון ההפיכה, אך אלה נמנעו מלהמשיך ולחקור בנושא. במדינות אחרות המעורבות הצבאית האמריקאית גלויה יותר: בקולומביה פועל כבר הצבא האמריקאי נגד "כוחות הצבא המהפכניים של קולומביה" (FARC) תחת מסווה של מלחמה בברוני הסמים (בהם תמך והשתמש ה-CIA בעבר). מקורות עיתונאיים שונים בדרום אמריקה מדווחים גם על תוכנית פעולה שאושרה לאחרונה בקונגרס האמריקאי שכוללת כניסת כוחות נחתים אמריקאיים אל תוך קולומביה במהלך החודשים הקרובים.

גם בברזיל עצמה דווח על מעורבות פעילה של אנשי עסקים ויועצים ושליחים פוליטיים מארה"ב במהלך מערכת הבחירות האחרונה, במטרה להפעיל לחץ נגד בחירתו של לולה באמצעות איומים למוטט את כלכלת ברזיל אם ייבחר.

ארה"ב כבר הוכיחה שאין היא נרתעת מהתערבות צבאית על מנת להפיל משטרים אשר אינם נוחים לה ולאינטרסים שלה. ואולם מאז אירועי ה-11 בספטמבר לפני שנה כיוונה ארה"ב את פעולותיה בעיקר כלפי אירו-אסיה והמפרץ הפרסי. עובדה זו זכתה כבר לביקורת מצד גורמים שונים בממשל הרפובליקני, לרבות בוש עצמו, שעוד במהלך מערכת הבחירות שלו טען שמדיניות החוץ של ארה"ב צריכה להתרכז דווקא באמריקה הלטינית. העובדה שארה"ב נלחמת במספר חזיתות בעת ובעונה אחת מקשה עליה לפעול מול המגמות המתקיימות ממש בחצר האחורית שלה – אולם כשעיני העולם כולו נשואות כיום מזרחה, לעבר עיראק, עלולה ארה"ב לבצע בצד השני של העולם, בלא הפרעה כמעט, את אותן הפעולות אשר היא סופגת עליהן ביקורת גוברת והולכת מצד שותפותיה בנאט"ו כאשר היא באה ליישמן במקומות אחרים, הקרובים יותר ללבן – נכון יותר לכיסן – של אלו האחרונות.