אנו מפרסמים להלן חלקים מהרצאה שנשא החבר משה גבזה בסדנה רעיונית שקיים הפורום הקומוניסטי הישראלי בבית הסופר בת"א.
מול מרכבת הקפיטליזם הדורסני של ביבי נתניהו עומדות מספר מצודות של מעמד הפועלים – עובדי חברת החשמל, הנמלים, עובדי הבנקים, הסקטור הציבורי ועוד'. את כל אלה לא ניתן לכבוש בבת אחת. לכן נתניהו החליט לנהוג לפי הכלל – תהרוג תורכי ותנוח.
המצודה הראשונה שנבחרה הייתה עובדי הנמלים. את המצודה החזקה של הנמלים צריך היה לכבוש מבפנים (בשלבים). לשחד את הפועלים, לקנות את הסכמתם של כל אחד בסכום של מאה אלף שקל, מחולק לשני תשלומים שנתיים (חלק גדול מזה יגזול מס הכנסה). במחיר זה קנה נתניהו את פיצול מחנה העובדים ואת ההפרטה העומדת בפתח. ההפרטה היא חלק אחד של המטבע, וחלק אחר הוא פיטורי עובדים, חיסול ההסכמים הקיבוציים, מתן נתח הולך וגדל להעסקה באמצעות חברות כוח אדם על חשבון העבודה המאורגנת וכו'.
נתניהו מייחל לתחרות בין הנמלים שיופרטו. על בסיס מה תתנהל התחרות – קודם כל על גב הפועלים, על שכרם, על ההישגים הסוציאליים ועל הפנסיה שלהם. בחלומו רואה נתניהו פועלי נמל אחד מפגינים תחת לחץ ההנהלה נגד פועלי הנמל השני.
במשך שנים ארוכות היו נהוגות בנמלים ועדות פריטטיות לקבלת עובדים. מחצית מחבריהן היו נציגי העובדים ומחצית נציגי ההנהלה. לאחרונה החלה תעמולה נגד נוהל זה ועובדים חדשים התקבלו לנמלים על דעת המעסיקים בלבד. הצביעות של נתניהו במהלך זה ממש זועקת לשמים. בתקופתו התקבלו לעבודה בנמלים אנשי שלומו, שזכו למשרות רמות (בשכר עצום ועם מכוניות צמודות והטבות נוספות) על מנת שיהוו סוס טרויאני במתקפה על זכויות העובדים.
ההסכם בעניין הנמלים הוא כתם על רעיון האיגוד המקצועי, על רעיון הסולידריות הפרולטרית. זאת יריקה היסטורית בפרצוף מעמד הפועלים כולו.
מזימה דומה נרקמת נגד חברת החשמל, כאשר הכוונה לפצל גם אותה למספר חברות כדי להפריט אותן בעתיד, וכן כדי לשבור את עמדת המאבק החזקה שיש לוועד העובדים בחברה זו כיום.
מצודה מסוג אחר, שעליה הסתער נתניהו היא בית הדין לעבודה. נשמעו איומים לסגור את בתי הדין לעבודה והאיומים עשו את שלהם. פסיקות בית הדין לעבודה נהיו עוינות יותר ויותר את העובדים ואת מאבקיהם. במספר מקרים מנע בית הדין לעבודה פתיחה בשביתות גדולות שתוכננו, והוא מטיל עוד ועוד הגבלות על זכות השביתה ועל זכות המאבק של העובדים.
על רקע הביקורת של מגמה זו של בית הדין לעבודה, באה אחת הפסיקות החיוביות שלו, כאשר בית הדין לעבודה במחוז הדרום ביטל את החלטתו של השר שיטרית להכניס חברה מפרת שביתה במקום "מטרודן", שהפעילה את התחבורה הציבורית בבאר שבע. (הנהלת "מטרודן" החליטה "ללמד את ציבור הנהגים לקח". היא התעלמה מיום עבודה של 8 שעות, אילצה את הנהגים לעבוד אינספור שעות, פגעה בשכרם ומה שחשוב מכל – אסרה עליהם להתארגן ולבחור בוועד עובדים. השביתה הממושכת התקבלה בדרך כלל בהבנה בקרב ציבור הנוסעים, ולבסוף הושגו בה הישגים, שהביאו לשיפור מסוים בתנאי העבודה ולהסדרת ההתארגנות המקצועית של העובדים.)
זירה נוספת של ההסתערות של נתניהו על זכויות העובדים הייתה הפגיעה הקשה בקרנות הפנסיה ובזכויות חבריהן, וכן הוצאתן של הקרנות משליטת ההסתדרות.
בפעם הראשונה נפגעה בישראל חובת הממשלה לדאוג לציבור העובדים היוצא לפנסיה. עד ההסדר החדש הממשלה, ע"י אגרות החוב שלה, אבטחה את הפנסיה של העובדים, מנעה את חשיפתם לסיכוני הבורסה מבלי להתכחש לחובה לדאוג לכיסוי הגרעון האקטוארי של הקרנות.
ההסדר החדש מפקיר את ציבור העובדים לסכנות של שוק הבורסה והטיל על העובדים לדאוג לגרעון הקרנות.
עוד פגיעות:
1) העלאת גיל הפרישה בשנתיים לגברים ובארבע שנים לנשים. גיל הפרישה לגברים הועלה ל- 67 וגיל הפרישה לנשים הועלה ל- 64.
2) דמי הגמולים המשולמים לקרן הפנסיה עלו ב- 3%.
3) ייפגעו באופן משמעותי זכויותיהם של מבוטחים שהחליטו בעבר לפצל את הפנסיה לפנסיה ולביטוח מנהלים.
4) מבוטח שעבד במשרה חלקית מספר שנים, גם אם עבד אחר-כך עשרות שנים במשרה מלאה, הפנסיה שלו תקטן באופן משמעותי.
5) פגיעה ברצף הזכויות – מבוטח שעבד מספר שנים במקום אחד ואחר-כך עבר למקום עבודה אחר, הפנסיה שלו לא תחושב לפי המשכורת האחרונה במקום החדש, כפי שהיה נהוג בעבר, אלא לפי המשכורת במקום הראשון.
6) מבוטח שהפסיק לשלם לקרן עקב הפסקת העבודה יהיה זכאי להצמדה למדד בלבד ולא לעליית השכר והריבית כמו שהיה נהוג קודם. בהתחשב בעובדה שהשכר עולה יותר מהמדד המבוטח נמצא תמיד מפסיד.
7) בוטלו כל ההסכמים המיוחדים.
8) בוטלה האפשרות של החלטה מלפנים משורת הדין.
9) בוטלו פעולות רווחה למען הגמלאים.
10) מעבר לשיטת חישוב השכר הממוצע לפי 35 שנות העבודה האחרונות. זאת פגיעה מיוחדת במבוטחי "מבטחים" שם החישוב היה לפי 3 השנים האחרונות של העובד, שהיה כמובן יותר גבוה.
בסיכום ניתן לומר: תקופת קבלת הפנסיה צומצמה, גובה הפנסיה קוצץ, והתשלומים עבור הפנסיה המוקטנת והמצומצמת גדלו.
קצת רקע היסטורי
למראית עין נראה המפה הפוליטית, שבמסגרתה מתרחשים תהליכים קשים אלה, בבלגן אחד גדול שלא ניתן להבין את מפת הזרמים שבו.
ממשלה שמנהלת מדיניות של עוד לעשירים ועוני מרוד לבני המעמדות הנמוכים מקבלת מאותם המנוצלים את מרבית הקולות….השר המוביל קפיטליזם חזירי מצהיר כי הוא דואג לעניים…
רק אדם שיש בידו איזמל חד ונכון יכול למצוא את דרכו בבלגן הזה. איזמל כזה הוא המטריאליזם ההיסטורי והדיאלקטי וביטויו באקסיומה המרקסיסטית – דברי ימיה של כל חברה עד כה הם דברי ימיו של מאבק המעמדות (המניפסט הקומוניסטי), והמדינה היא מכשיר של השלטון המעמדי, מכשיר לדיכוי מעמד אחד על-ידי השני.
הבורגנות הישראלית – בעיקר התעשייתית – הייתה חלשה ביותר עם קום המדינה.
בשנים הראשונות שלאחר הקמת המדינה, לאחר תחילת ה"עליה" והצמיחה הכלכלית הראשונית, התחזקה הבורגנות התעשייתית. חלקה בכלכלה הישראלית גבר ואתו גברה התוקפנות המעמדית בכלכלה ובמדיניות. (הממשלות בהנהגת מפא"י [ואחר כך "המערך" ומפלגת העבודה] ניהלו מדיניות ששרתה את בעלי ההון המקומי והזר, שפגעה קשה בכל השכבות החלשות ושהפלתה את האוכלוסיה הערבית בכל התחומים. עם זאת נשמרו הישגים סוציאליים מסוימים וכן התפתחו איגודים מקצועיים חזקים, במיוחד במספר ענפים מרכזיים של המשק.) לשיאה הגיעה תוקפנות זאת ב – 1977 כשבפעם הראשונה עלה לשלטון המחנה שייצג באופן ישיר את הבורגנות הגדולה – מחנה חירות וליברלים – מח"ל, שהפך מאוחר יותר ל"ליכוד". מטרתם הייתה לתקוף ולהרוס לחלוטין את כל סממני מדינת הרווחה ואת כל שהשיגו העובדים במסגרתה.
לכן, המהפך ב-1977 מסמל שלב היסטורי חדש במתקפה המעמדית-הבורגנית על מחנה העובדים. קיצוץ השתתפות המדינה במשימות הממלכתיות של ההסתדרות דירדרה את חברת העובדים למשבר. למשבר קשה ביותר נקלעה קופת חולים הכללית עקב הפחתה מתמדת, ובאופן מואץ מ-1977, של השתתפות הממשלה במימון ההוצאות הרפואיות. מכה קשה נוספת הייתה חקיקת חוק הבריאות הממלכתי ב- 1995. קופת החולים הכללית נקרעה מההסתדרות. המס האחיד, שחלק ממנו כיסה את ההוצאות השוטפות של ההסתדרות, בוטל, והמוני עובדים שהיו קשורים להסתדרות בגלל שירותי קופת החולים עזבו אותה. ההסתדרות איבדה את רוב חבריה ורבים ממשאביה הכספיים.
כך השיגה הבורגנות החלשה ניכרת של ההסתדרות.
בד בבד עם התגברות כוחה פעלה הבורגנות לגל חדש של הפרטות.
הנתח הראשון והשמן היה בנק הפועלים. השליטה בבנק נמכרה על-ידי המדינה ב- 1.4 מיליארד דולר אחרי ש"הממשלה השקיעה בבנק והעמידה אותו על הרגליים". מאז ההפרטה סיפק הבנק לבעלים החדשים רווחים מדהימים. רק בשנת 2004 הרוויח הבנק כ – 1.5 מיליארד דולר. במקום להחזיק בבנק ולהשתמש ברווחים לרווחת האוכלוסיה, נמכר הבנק במחיר מציאה לעשירי המדינה. במקום עזרה ורווחה "הרוויחו" העובדים פיטורים של 800 איש.
נתח נוסף שהועבר לבורגנות – אל-על, כאשר 30% ממניותיה נמכרו לאחים בורוביץ' ב- 88 מיליון דולר (מיודענו מפרשת קלאב מארקט, ש"הודות" לו בעיקר נמצאת הרשת בפשיטת רגל ו- 3,500 עובדיה עומדים להיות מפוטרים – הערת המערכת). ברבע השלישי של 2004 הרוויחה אל-על 47 מיליון דולר.
דוגמה שלישית – חברת הספנות צים. היא נמכרה ב- 504 מיליון ש"ח והרוויחה במחצית הראשונה של 2004 76 מיליון דולר (כ- 340 מיליון ש"ח).
ואלו הן רק דוגמאות בודדות.
בחגיגה משתתפים גם בעלי הון זר וגם בעלי הון ישראלים.
בימים אלה מועלית הצעה להפחתה נוספת של מס החברות מ- 34% עד ל- 25% ב- 2010. עוד בתוכנית הפחתה של המס השולי המרבי לבעלי ההכנסות הגבוהות ביותר מ- 49% ל- 44% עד 2010, וזאת לאחר שמס זה כבר ירד מ- 61% ל- 49%. כמו-כן מתוכננת הפחתה נוספת בתשלום של דמי הביטוח הלאומי המשולם על-ידי המעסיקים.
בעלי ההכנסות הגבוהות ביותר יהיו גם אלה שירוויחו יותר מכל האחרים מהרפורמה המתוכננת במס הכנסה. לדוגמה, בעלי שכר של 50,000 ש"ח בחודש יקבלו ב- 2010 תוספת של 2,372 ש"ח למשכורתם, כשלעומת זאת בעלי שכר של 3,500 ש"ח יקבלו תוספת של 36 ש"ח!
ההפרטות מייצרות עוני ואבטלה. בסיסמה של "התייעלות" מבוצעים פיטורים של עשרות אלפי עובדים, ואלה הנשארים נאלצים לוותר על רבות מזכויותיהם.
אלפים רבים נאלצים להסתפק במשרות חלקיות, בשכר מועט וכמעט ללא כל תנאים סוציאליים.
לפי נתוני משרד העבודה למעלה מ- 80% מאלה שהצטרפו לשוק העבודה ב- 2004 משתכרים עד 4,500 ש"ח, שהם קו העוני למשפחה עם שני ילדים. לטענותיו של נתניהו כאילו עצם היציאה לעבודה מבטיחה יציאה ממעגל העוני אין כל בסיס בנתונים. ב- 40% מהמשפחות העניות הבעל עובד. פרוייקט ה"סיוע" למשפחות החד-הוריות נכשל לחלוטין, והמעטות מביניהן שכן זכו להתחיל לעבוד, נותרו בעוני, כאשר נשללו מהן או קוצצו קצבאות שונות שקיבלו בעבר. הקיצוצים האכזריים בכל הקצבאות בשנים האחרונות לא רק שדירדרו מאות אלפים לעוני קשה, אלא שבו-זמנית הם סייעו למעסיקים להפחית את הוצאותיהם על "עלות העבודה". פירור רשתות הביטחון הגדיל את השכבה של עניים כרוניים, שבלית ברירה נאלצים לעבוד כמעט בכל עבודה וכמעט בכל תנאי (וליתר דיוק ללא כל תנאים וללא שכר הולם). נתניהו פועל לחיסול שאריות מדינת הרווחה, תוך הגדלת הפערים בארץ יותר מאי פעם בעבר. בו-בזמן חלק יותר ויותר גדול של העושר מרוכז במספר מצומצם יותר ויותר של בעלי הון מקומי וזר.
אחד האמצעים העיקריים של נתניהו בדרך להשגת מטרות אלו היא שבירה של העבודה המאורגנת ושל ההסתדרות, שעם כל חולשותיה עדיין יש חשיבות לקיומה ולמאבקים (גם אם מועטים וחלקיים) שהיא מנהלת מפעם לפעם, וכן לשרותים שונים, לרבות משפטיים, שהיא מעניקה לעובדים. מטרתו של נתניהו לפעול לכך שפחות ופחות עובדים יועסקו בהסכם קיבוצי, ושבמקום זאת יותר ויותר יועסקו על-ידי חברות כוח אדם או בחוזים אישיים.
ואיני מדבר כבר על העובדים הזרים המועסקים בתנאים איומים, ושעצם העסקתם בתנאים אלה משמשת כאיום על העובדים הישראלים ומחליש את נכונותם להיאבק. קשה מאוד מצבם של העובדים הערבים, הסובלים בנוסף גם מאפליה לאומית בבל התחומים, וכמובן של תושבי השטחים הכבושים, שפרנסתם נשללת כמעט לחלוטין בשנים האחרונות.
מאלצים את הרשויות המקומיות לפטר חלק גדול מעובדיהן ולהוריד את שכר הנותרים בעבודה.
נתניהו מנע מהרשויות את המענקים הכספיים על מנת להכריח אותן להתייעל, כלומר לפטר ולהוריד שכר. השיא היה כשעובדי הרשויות לא קיבלו את שכרן במשך כמעט שנה שלמה. פעולות הסולידריות עימם, הגם שהיו מאוחרות מידי, היו מהשעות היפות יותר של ההסתדרות והוועדים הגדולים, שהוכיחו שכאשר יש נכונות להיאבק ניתן להגיע להישגים (חלק מהמשכורות שולמו, למרות שברשויות לא מעטות נמשך עד עכשיו עיכוב ניכר בתשלום המשכורות).
מתוכננות פגיעות נוספות בקצבאות.
במערכת החינוך מועלת תוכנית "דברת", שתגרום לפיטורי אלפי מורים ולהרעה של תנאי התלמידים.
החלה הפעלת תוכנית "ויסקונסין", שעיקר מטרתה להביא לשלילת קצבאות מאלה המשתתפים בה.
בתנאים אלה היינו מצפים למאבק רחב וחזק של הנהגת ההסתדרות ולגיוס מאות אלפי העובדים לשביתות ולהפגנות ולפעולות סולידריות. אך הנהגת ההסתדרות אינה יוצאת נגד שורשי המדיניות של הממשלה. היא אינה נאבקת נגד מדיניותה הפוליטית ונגד סדר העדיפויות המעוות של תקציב המדינה שבו מוקדשים עוד ועוד מיליארדים לרכישת נשק ולבניית התנחלויות, כאשר בו-בזמן נעשים קיצוצים כה עמוקים בכל שירותי הרווחה. ההסתדרות אינה יוצאת עקרונית נגד ההפרטות, אלא רק תובעת "שיבוצעו בתאום עם העובדים". היא רק מנסה להקטין את הפגיעה בעובדים במסגרתן, במקרים רבים תוך שמירת הזכויות של העובדים הוותיקים על חשבון הדורות הבאים של העובדים. אלה יעבדו במפעלים המופרטים בשכר נמוך בהרבה משל עמיתיהם הוותיקים ולא יזכו לרבות מהזכויות שהוענקו לעובדים הוותיקים. כך, למשל, בעניין הנמלים, למרות כל הקריאות הלוחמניות, הסכים, כאמור לבסוף עמיר פרץ ל"רפורמה" – בתנאי שהיא תידחה ושתמותן הפגיעה בעובדים הקיימים. <
הישגים חלקיים השיגה ההסתדרות בביטול המיסוי על קרנות ההשתלמות, במניעת פגיעה נוספת בקצבת הזקנה, במניעת הטלת מס על עבודת לילה בתעשיה ועל הפיצויים ודמי ההבראה המשולמים ב- 2005. בוטל הניכוי של 1% מהקצבה המשולמת לגמלאים. לעומת זאת ויתרו פרץ והנהגת ההסתדרות על:
תשלום תוספת היוקר בשיעור של 2.2% ב- 2005 והסכימו לדחיה נוספת בתשלום של חלק מדמי ההבראה.
בתנאים הקיימים יש לפעול בעיקר למטרות הבאות:
להגביר את המאבק נגד הגזירות.
הגביר את הסולידריות בין כל מגזרי העובדים.
להדוף את ההסתה נגד הוועדים הגדולים, שפירוקם יהיה אסון לעובדים במפעלים הקטנים ולבלתי מאורגנים.
להגן על העבודה המאורגנת.
להסביר שוב ושוב על הקשר בין מדיניות הכיבוש והמלחמה לבין ההרעה הניכרת במצב בכלכלי והחברתי של רוב אזרחי הארץ ובצורך לשינוי יסודי בסדר העדיפויות של תקציב המדינה תוך הפניית המיליארדים המוקדשים למטוסים, טנקים ובניה בהתנחלויות לתקציבי החינוך, הבריאות והרווחה.