מחול השדים סביב שכר המינימום

שנים משופרי הבורגנות הגדולה – העיתונאים הבכירים ב"הארץ" אברהם טל ונחמיה שטרסלר – המטורפים משנאה לפועלים ולעניי המדינה, מהלכים עלינו אימים. לטענתם, העלאת שכר המינימום ומדיניות המלחמה בעוני תמיט עלינו שואה כלכלית. חוסר העבודה יעלה בשיעור חד, מסגרת התקציב תיפרץ, והמשק ישקע במיתון. הג'נטלמנים האלה חושבים, שהעובדים בשכר מינימום חייבים תודה למדינה ולבעלי העסקים המספקים להם "פרנסה". קשה לי לקבוע מה יש פה יותר – שקרים או רוע-לב.

נשאלת השאלה, האומנם הסכנה גדולה כל כך?

מה אומר על כך  מזכ"ל פזקר: "בנושא העובדים, אני מאמין במתן הזדמנות שווה, ובתשלום שכר הוגן. לכן השכר הממוצע בקרב פועלי הייצור אצלנו עמד על 1,400 דולר לחודש…עובד חייב  להביא שכר מינימלי סביר לפרנסתו ולפרנסת משפחתו. אין מקום לעבדים פה בארץ…בגלל זה תמכתי בהעלאת שכר המינימום. צרם לי, שהקריאות נגד העלאת שכר המינימום הגיעו גם ממנהלים, שמרוויחים מאות אלפי שקלים בחודש". ("הארץ", 8.5).

ומה אומרת מירב ארלוזורוב  ("הארץ", 26.4): "…למרות האיומים על שני מיליארד שקל, הוצאה נוספת בתקציב, הויכוח על שכר המינימום אינו כצעקתה. אפשר בהחלט להעלות את  שכר המינימום…המדינה, אפשר להניח, לא תינזק מזה באופן משמעותי".

בויכוח בנושא זה קורה וחוזרת פרשת בלעם, שבא לקלל ונמצא מברך. אברהם טל, שונא פתולוגי של מעמד הפועלים ושכבות העוני, בלהיטותו לפגוע בפרץ, פלט את הדברים הבאים: "אכן, העלאת שכר המינימום לא גרמה זעזועים  בבורסה, וטועה מי שחושב, כי הייתה יכולה לגרום זעזוע…יש בשוק מנגנונים המאפשרים 'לעכל' את העלאת שכר המינימום בלי זעזועים."

אולם שכר המינימום אינו אלא סימפטום של המחלה. המחלה היא הקפיטליזם הדורסני, המזלזל בבן האדם, המתעלם מזכותו של כל איש לחיות חיים סבירים. הכול משועבד לאליל כלכלת השוק וקדושת הניצול של אדם בידי אדם. המחלה היא הרס עד היסוד של מדינת הרווחה ושל העבודה המאורגנת. המחלה היא עשרות אלפי פועלים זרים החיים בתנאים תת-אנושיים, מחנה הלוחץ על האדם העובד וגורם לפחד יומיומי מחוסר עבודה, מחיי רעב ומאיבוד צורת אנוש.

אם יש עוד פה ושם קפיטליסטים שאינם אומרים את האמת המרה, הרי רובם יורקים לנו בפנים את האמת הזוועתית. אחד מאלה הוא יואב  הולצר, מנכ"ל חברת  PLIFY SIM. במאמרו ב"הארץ" תחת הכותרת  "לפטר ללא היסוס" הוא אומר: "…יש מנהלים, שיעשו שמיניות באוויר בניסיון למנוע פיטורי עובדים – בניגוד מוחלט למצבו הכלכלי של העסק. הם טועים ובגדול…הפיטורים הם צעד בסיסי, טבעי וראוי…הוא (הפועל)…אינו מסוגל להבחין, שהוא מתפקד  במקום העבודה על תקן משאב ייצור – ורק לאחר מכן כאדם…חשוב להבין כי חברות אינן מוקמות כדי להעסיק עובדים.

אין לראות בהעסקת עובדים מטרת משנה לגיטימית להקמת חברה. העובדים הם פיונים בלוח שחמט גדול. כל עוד הם מייצרים תפוקה המצדיקה את עלותם – למעסיק יש מקום להמשיך ולהעסיקם: אך ברגע שהמעסיק מגיע למסקנה, כי העסקת עובד אינה משתלמת – עליו לפטרו מיד."

עד כאן הרשע. עכשיו נפנה לשקרים, להצגה השקרית של הדברים. הטענה המרכזית היא, שהעלאת שכר המינימום תגרום להגדלת מספר המובטלים. האומנם? ניקח למשל את המעסיק הגדול ביותר במשק – את הממשלה והסקטור המוניציפלי. כדי לברוח מהצורך לשלם שכר הוגן, אלה פונים לחברות  קבלניות ומוסרים להן את ביצוע העבודות. חברות כוח אדם מספקות לקבלנים פועלים זולים, ששכרם בהרבה מקרים נמוך משכר המינימום ושאינם זוכים לתנאים סוציאליים.  נשאלת השאלה – מה תעשה הממשלה אם לא ינהגו בדרך זו? האם היא תפסיק לתפקד? האם המוסדות המוניציפליים יפסיקו לפנות אשפה? כמובן שלא! אז למה לשקר?

סקטור שני שמצטיין בהעסקת עובדים בצורה בלתי מאורגנת, בשכר מינימום ואפילו בפחות מזה הוא חברות המזון. האם הם עומדים לסגור את העסקים אם יעלו להם את שכר העובדים? האם "המסכנים" האלה אינם מרוויחים מספיק? האם אותם צריך לסבסד הפועל בחלק משלושת אלפי השקלים שהוא מרוויח? האם נוחי דנקנר, המחזיק בחלק גדול ממניות החברות האלה, זקוק לסיוע?

עוד סקטור שמאוים מהעלאת שכר המינימום זה – לפי דעת המקטרגים – החקלאות!  בעייתו העיקרית של החקלאי איננה גובה השכר שהוא צריך לשלם. בעייתו היא התיווך. אם נבדוק את ההפרש בין מה שמקבל החקלאי אצל הסיטונאי לבין מה שאנחנו משלמים לירקן, נמצא את הסרטן שאוכל בגופו של החקלאי – את הסיטונאי. לא לחינם הפך מעמדם למעמד עליון. תסיר הממשלה את ההגבלות על מכירת כמה ממוצרי החקלאות, תיצור את התנאים לשיווק ללא מתווכים – ואז יגדל כוחו של החקלאי בתחרות שהוא נאלץ לעמוד בה.

המקטרגים חרדים לסקטור המלונאות, שחייב לעמוד בתחרות עם מלונות בסיני ובמקומות אחרים. השכר הנמוך איננו פותר את הבעיה, שהיא התפוסה החלקית עקב הכמות הנמוכה של התיירים והנופשים, הן מחו"ל והן מהארץ. תדאג נא הממשלה לשלום, לתדמית חיובית ולא לזו של כובש! זה יפתור את בעיית המלונות ולא הפרוטות העלובות שייגזלו משכר הרעב של העובדים.

אחרון חביב תעשיית הטקסטיל. אין להתעלם מהקשיים שנוצרו לתעשיה זו בארצנו (ובארצות אחרות) בעידן הגלובליזציה. תעשיה זו אכן זקוקה לסבסוד על מנת לשרוד. נשאלת השאלה רק מי צריך לממן את הסיבסוד? הפועל ממשכורת של שלושת אלפים שקל או הממשלה?

בנוסף לבעיית השכר הנמוך, של אלה המקבלים שכר מינימום ולמטה מזה, יש לזכור כי קיימת הרעה ניכרת במצבם של העובדים ושל העניים כתוצאה מביטול מדיניות הרווחה, מהרס ארגונו של הפועל, מהתפשטות חברות כוח אדם, מחיסול הדרגתי של העבודה המאורגנת, מהפקרת הפועל הזר, מהזרמת מיליארדים לכיסי ההון, להתנחלויות ולתקציב הביטחון!

הפתרון:

תקציבים לבריאות, לחינוך ולרווחה ולא להתנחלויות!

שינוי יסודי של מדיניות הממשלה בכיוון של כלכלה למען האדם ולא אדם למען הכלכלה!

ארגון פועלי ישראל בהסתדרות לוחמת, עבודה מאורגנת, חופש השביתה!

פחות דאגה למיליונרים, יותר לעניים ולשכבות החלשות, הבטחת שכר הוגן!


זאב בן יהושע