גרוזיה ונאט"ו – לאן מובילה שותפות כזאת?

בימים אלו גרוזיה עוברת תקופה קשה ביותר בתולדותיה. שלטונות גרוזיה גרמו למשבר חריף ביותר ביחסים עם הפדרציה הרוסית, ואין שום תקווה לשיפור היחסים הללו בקרוב. נמשכת הסתה של עמים המאכלסים את גרוזיה, אחד נגד השני. שלטונות המדינה מכינים פתרון כוחני לבעיית השלמות הטריטוריאלית של גרוזיה – דבר שיגרור בעקבותיו תוצאות קשות ביותר, ובין היתר, יביא להתפוררות סופית של המדינה. למשך עשרות שנים יידחה הפיוס עם העמים האבחזיים והאוסטיים האחים. כמו-כן, תיווצר אי-יציבות לא רק בגרוזיה עצמה, אלא בכל אזור קווקז.

היום כבר אפשר לקבוע בביטחון מלא, כי סכסוכים ונקודות "חמות" שאורגנו בשטחה של ברית-המועצות, היוו גורם עיקרי ישיר להתפרקותה של מדינה גדולה זאת, אשר משך עשרות שנים הייתה ערובה לשלום בכל העולם. בשטחה של גרוזיה נזרעו שני סכסוכים אתניים כאלה: גרוזיני-אבחזי וגרוזיני-אוסטי. מוקדי מלחמה אלה מוסיפים לבעור עד היום. כיום הם משמשים תירוץ לכניסת כוחות נאט"ו לאזורינו.

שלב ראשון בהתבצרותו של נאט"ו בקווקז, ובין היתר בשטחה של גרוזיה, הושלם עוד בתקופת נשיאותו של שוורדנדזה. אז אורגנו מוקדים ראשונים של סכסוכים צבאיים, והוחל בפינוי בסיסים צבאיים רוסיים משטחה של גרוזיה. נכון להיום, התהליך הזה למעשה הסתיים.

שלב שני בהתבצרות מעמדם של ארצות-הברית ונאט"ו באזור קשור עם מה שמכונה: "המהפכה הורודה" של 2003. אז עלו לשלטון אויבים עוד יותר בלתי-מתפשרים של שיקום יחסים תקינים וטובים עם רוסיה; מליצי-יושר עוד יותר קיצוניים של האינטרסים של ארצות-הברית ונאט"ו. כונן משטר דיקטטורי, המדכא באכזריות רבה ביותר כל גילוי של התנגדות להתקרבות בין גרוזיה לנאט"ו, כל ניסיון להתנגד לפתרון צבאי של שאלת השלמות הטריטוריאלית של המדינה, וכל גילוי של התנגדות להמשך החרפת היחסים בין גרוזיה לרוסיה.

בראשית ספטמבר אשתקד, ביצעו שלטונות גרוזיה פעולות דיכוי חסרות תקדים בממדיהן. במסגרת פעולות אלו, התנהלו 49 "מבצעים מיוחדים" של שירותי הביטחון, אשר לוו במעצרם של עשרות אנשים, הפעילים במפלגות "צדק", המפלגה הקומוניסטית המאוחדת של גרוזיה ומפלגות אחרות. מאות אנשים נחקרו תוך שימוש בלחץ פיזי ופסיכולוגי, במטרה להוציא מהם הודאות בניסיון לארגן הפיכה תוך שימוש בכוח. כל האנשים הללו התנגדו באופן פעיל ביותר למדיניות החוץ של השלטונות וכן למדיניות הפנים האנטי-עממית שלהם. אשמתם העיקרית הייתה הצגת דרישותיהם לשיפור מצבם הסוציאלי של העובדים, לויתור על המדיניות התוקפנית כלפי רוסיה, ולויתור על העיקרון של פתרון כוחני של הסכסוכים הגרוזיני-אבחזי והגרוזיני-אוסטי. באמצעות פעולות הדיכוי האלו, ניסו שלטונות גרוזיה לבלום את זעם האוכלוסיה הגובר כל הזמן, למנוע תמיכה במפלגות האופוזיציה ולנטרל את פעילותה של אופוזיציה שמאלית.

שלטונות גרוזיה החדשים – במרץ ובהתלהבות גדולים עוד יותר מאשר של קודמיהם – פועלים לדחיקת רגליה של רוסיה מאזור דרום קווקז, על מנת לסייע להתחזקותן של ארצות-הברית ונאט"ו במקום. המדיניות הזאת היא מסוכנת ביותר, בהתחשב בעובדות שנמנו לעיל, וכמו-כן ב: משבר סביב אירן – מדינה הגובלת באזורינו, הסכסוך בין ארמניה לאזרבייג'ן וכו'. הבסיסים המתפנים מהרוסים מיד עוברים הכשרה לקראת מסירתם לידי כוחות נאט"ו. שטחה של גרוזיה על תשתיותיה ובסיסיה הצבאיים, מיועד לשמש עבור האמריקאיים כאחד הבסיסים העיקריים לפלישה המתוכננת לאירן.

השנה אישר הקונגרס האמריקאי באופן סופי חוק בעניין כניסת אוקראינה וגרוזיה לנאט"ו. נאמר בו בין היתר: "קונגרס ארצות-הברית קורא לבעלות בריתה בנאט"ו לשתף אתה פעולה "במימוש התפקיד שנאט"ו משחק בקידום הביטחון הגלובלי, כולל תמיכה בהרחבת הארגון ובקבלת מדינות ראויות בתור חברות חדשות, ובייחוד על-ידי צירופה של גרוזיה לתוכנית חברות בנאט"ו…

במטרה לקדם את התוכנית, יוקצו ב-2008 תקציבים מיוחדים לסיוע צבאי לגרוזיה.

אין שום ספק, כי יתר המדינות החברות בנאט"ו יתמכו בשאיפתן של ארצות הברית לצרף כמה שיותר מהר את גרוזיה לברית צפון-אטלנטית."

בנאומו במינכן ב-10 בפברואר השנה, הודיע מזכ"ל נאט"ו,  כי: "עד 2009 אני רוצה לראות כמה שיותר מדינות בנאט"ו. אני חפץ, שסרביה תמשיך את דרכה העקבית לקראת כניסתה לנאט"ו. אני רוצה גם-כן, שאנחנו נעריך ונכבד ביחד את שאיפתן של גרוזיה ואוקראינה להצטרף לארגון".

מבחינתו של נשיא גרוזיה סקשוילי, המעודד על ידי הודעה זאת של מזכ"ל נאט"ו, אין שום משמעות ליחסה השלילי של רוסיה להרחבת נאט"ו, ובייחוד על חשבון מדינות חבר-העמים. ובמקום זאת, הוא משמיע הכרזות פרובוקטיביות בנוסח הבא: "זה עוד סימן אחד להיות השתלבותה של גרוזיה בנאט"ו בלתי-הפיכה"; "זה מעיד פעם נוספת על כך, שכלום לא יכול להפריע לכניסתה של גרוזיה לנאט"ו"; "בשבילנו זה אומר, שאנו נהפוך לחברי ברית צבאית-פוליטית שהיא הכי חזקה בתולדות האנושות. גרוזיה חלמה על כך משך מאות שנים".

אולם מה שהכי מסוכן, זה שסקשוילי אינו מסתפק בהודעות, אלא גם עושה צעדים קונקרטיים בכיוון יצירת תנאים מתאימים לכניסת כוחות נאט"ו לשטחה של גרוזיה. אחד הביטויים של מדיניות זאת הוא עליה דרסטית בהוצאות הצבאיות, וזאת על רקע מצב כלכלי-חברתי קשה ששורר במדינה.

גרוזיה מנסה להגדיל את כוח ההרתעה שלה בקצב הולך וגובר. הפרלמנט הגרוזיני מתכוון להגדיל את הוצאות הצבא ב-200 מיליון דולר, והשנה לראשונה הוצאות הצבא הגרוזיני יעמדו על יותר ממיליארד לארי (בערך 600 מיליון דולר), ויהוו יותר משליש מתקציב המדינה השנתי. חלק מהסכום הזה מיועד למימון הקמתו של מרכז לימודי חדש ליחידות עילית מיוחדות, שאמור להיבנות ליד טביליסי הבירה.

למעשה, נוצר מעוז פוליטי ותעשייתי-פיננסי חזק ביותר לביצוע המדיניות התוקפנית של המערב באזור הקווקז. אחד המרכיבים הפוליטיים העיקריים של מעוז זה מהווה משטר פרו-אמריקאי בגרוזיה, ואילו את הצד התעשייתי-פיננסי מייצגים תאגידי נפט מערביים גדולים ביותר, שהשתקעו בשנים האחרונות באזור הקווקז והים הכספי. מעוז קדמי זה מהווה את אחד הבסיסים של "הסדר העולמי החדש", שהוכרז על ידי האימפריאליסטים המודרניים. רק התגברות על העימותים והסכסוכים ואיחוד מאמציהם של כל העמים החיים באזור הקווקז, כולל עמי הפדרציה הרוסית, טורקיה ואירן; רק איחוד מאמציהם של כל הכוחות המתקדמים בארצות הללו – רק אלה יכולים לעמוד בפני תוכניותיהם של הגלובליסטים להכפיף את האינטרסים של עמינו לאינטרסים הפרטיים שלהם.