גילוי דעת של הפורום הקומוניסטי הישראלי – )24.5.2000(
בימים אלה הושלמה הנסיגה של כוחות הכיבוש הישראלים מדרום לבנון. הנסיגה מלווה
בהתפרקות מוחלטת של צבא שכירי החרב הלבנונים של ישראל המכונה "צד"ל"; בחזרה
של תושבים לבתיהם בכפרים ששוחררו מהכיבוש הישראלי באזור שכונה "רצועת הביטחון";
ובשחרורם של לוחמי החופש הלבנונים, שהיו כלואים במשך שנים ארוכות בכלא אל-חיאם,
הנודע לשמצה.
בד-בבד ממשיכים ראשי השלטון בישראל, ובראשם ראש הממשלה, אהוד ברק, להשמיע
איומים חוזרים ונשנים על פגיעה קשה צפויה בלבנון לאחר הנסיגה. האיומים כלפי סוריה
הופכים מאיומים מרומזים לאיומים ישירים ובוטים יותר ויותר.
הפורום הקומוניסטי הישראלי מגנה בחריפות איומים אלה, ומזהיר כי כל ניסיון למימושם
עלול לגרום להצתת מלחמה כוללת במזרח התיכון ולהביא על האזור ועל ישראל עצמה
אסונות כבדים אף יותר ממחיר הדמים הרב ששולם עד כה עבור התוקפנות והכיבוש של
שטחים בלבנון, שנמשכו מ-1982.
העובדה שהצבא הישראלי נאלץ לסגת בבהילות ובאופן משפיל מדרום לבנון הוכיחה
פעם נוספת כי עליונות צבאית, גדולה ככל שתהיה, לא יכולה לנצח עם הנחוש במאבקו
הצודק לשחרור ארצו מכיבוש זר, ואשר אינו מפסיק להתמיד במאבק זה גם במחיר קשה של
קרבנות רבים. חלק מהקרבנות היו הלוחמים הלבנונים, אך רובם הגדול היו אזרחים, אשר
רבים מהם נהרגו ונפצעו באין-ספור הפצצות מהאוויר, מהים ומהיבשה של הצבא הישראלי.
גם התושבים הישראלים בחלק מהיישובים הסמוכים לגבול לבנון סבלו מהמשך הכיבוש של
דרום לבנון ומהפעולות הנפשעות שבוצעו נגד האוכלוסייה האזרחית במסגרת כיבוש זה, כאשר
בתגובה להן נורו לעברם טילי קטיושה שפגעו בתושבים וברכוש.
בימים אלה אנו רואים חשיבות להזכיר כי המפלגה הקומוניסטית הישראלית וחד"ש היו היחידות
בכנסת שהתנגדו למלחמת לבנון ב-יוני 1982 מיומה הראשון, והזהירו מפני תוצאותיה הנוראיות,
שאנו חווים אותן עד היום. אף סיעה אחרת בכנסת לא תמכה בשעתו בהצעת האי-אמון שהעלה
ב-8.6.82 מאיר וילנר, מזכ"ל מק"י דאז, בשם סיעת חד"ש עם פרוץ המלחמה. רובם המכריע של
חברי הכנסת הצביע נגד ההצעה ובעד המלחמה. כמה חברי כנסת ברחו מהאולם בשעת ההצבעה.
במשך השנים היו כאלה שניסו לטשטש את האמת ההיסטורית הזאת. אך את העובדות לא ניתן
לשנות. במלחמה זו, כמו במלחמות ב-1956 וב-1967, מכל המפלגות – רק הקומוניסטים האמיתיים
עמדו במבחן )המפלגה שנקראה מק"י ב-1967, בראשות שמואל מיקוניס, תמכה בכנסת במלחמה
התוקפנית ביוני 1967(.
הפורום הקומוניסטי הישראלי תובע מממשלת ישראל לשחרר ללא דיחוי את כל האסירים
הלבנונים שנותרו בידיה, ובמקום לאיים בפעולות צבאיות חדשות נגד שכנינו לשנות באופן
יסודי את המדיניות הרת הסכנות הן כלפי סוריה ולבנון והן כלפי הפלסטינים.
ממשלת ברק היא האחראית להתלקחות האירועים החמורים שאירעו בשטחים הפלסטינים
הכבושים במחצית השנייה של חודש זה, ושבמהלכם נפצעו מאות פלסטינים ונהרגו למעלה
מעשרה – מספר קרבנות חסר תקדים מזה שנים. עיכוב ביצוע ההתחייבויות הקודמות, לרבות
אי שחרור המוני האסירים הפלסטיניים, והצגת עמדות נוקשות שמראש מנעו כל אפשרות
להתקדמות במו"מ לשלום, היו מהגורמים העיקריים להסלמה במצב.
אנו תובעים מממשלת ברק לשחרר את כל האסירים הפלסטיניים; להפסיק את הבנייה
בהתנחלויות; להפסיק את ההפקעות ואת הרס הבתים; לבצע לאלתר את ההחלטה על העברת
אבו דיס ושני כפרים נוספים באזור לשליטה פלסטינית מלאה; ולנהל את המשך המו"מ בדרך
שונה לחלוטין.
רק נסיגה מלאה מהשטחים הכבושים והקמת מדינה פלסטינית עצמאית בקווי ה- 4 ביוני 67',
שבירתה ירושלים המזרחית, יוליכו לשלום ולביטחון וישימו קץ למעגל הדמים רב השנים.
הסדר כולל באזור יושג רק לאחר נסיגה גם מכל רמת הגולן הסורית, שהיא המפתח להסדר
עם סוריה ולהשגת שלום יציב ובר-קיימא באזורנו.