הודעת הפורום הקומוניסטי הישראלי )28.7.2000(

כישלון השיחות בין ישראל לפלסטינים בקמפ-דייוויד גרם אכזבה רבה בקרב הציבור
בישראל, בקרב בני העם הפלסטיני וכן ברחבי העולם. בתום שבועיים של דיונים מרתוניים
לא הושג ההסכם המיוחל, כאשר מוקד המחלוקת המרכזי היה, כצפוי, שאלת ירושלים. עם
זאת, גם נושאים חשובים אחרים נותרו בלתי פתורים, ובראשם בעיית הפליטים.

הפורום הקומוניסטי הישראלי רואה בישראל ובארה"ב את האחראיות לכישלון
השיחות, כיוון שהדרישות שהעלו כלפי העם הפלסטיני היו בלתי צודקות ובלתי
מתקבלות על הדעת, ובראשן הדרישה להכרה בכיבוש הישראלי ברוב חלקיה של
ירושלים המזרחית, לרבות בעיר העתיקה כולה, שבה מקומות מקודשים חשובים ביותר
לבני כל הדתות. גם ההצעה לדחות את הסיכום הסופי בשאלת ירושלים ולחתום בינתיים על
הסכמות בייתר הנושאים, אינה סבירה ומשמעותה גם כן השלמה עם המשך הכיבוש הישראלי
בכל שטח ירושלים לזמן בלתי מוגבל. נושא זה אינו נוגע רק לעם הפלסטיני, אלא לעולם הערבי
כולו וכן לכלל המוסלמים והנוצרים, שברכו את יאסר ערפאת על שדחה את האולטימטום
הישראלי – שזכה לגיבוי אמריקאי.

יחד עם זאת, חשוב לציין כי בקמפ-דייוויד נשבר לראשונה ה"טאבו" הישראלי רב השנים
לפיו – ירושלים "המאוחדת" כולה, לרבות כל השטחים הרבים שסופחו אליה מאז מלחמת
יוני 67', לא תחולק לעולם ותהיה כולה לנצח בידי ישראל, כשנושא זה הוא מחוץ לדיון במו"מ
כלשהו. אם נכונות הידיעות כי במהלך הפסגה הסכים הצד הישראלי להקמת מדינה פלסטינית
על כ – 90% משטח הגדה המערבית ורצועת עזה, גם בעמדה זו יש התקדמות בכיוון הנכון – אם
כי עדיין לא מספקת – לעומת עמדות קודמות של ממשלות ישראל.
לצורך השגת הסכם שלום צודק ובר-קיימא, על ישראל לסגת מכל השטחים הערביים
שנכבשו מאז יוני 67', לרבות מזרח ירושלים, ולפרק את כל ההתנחלויות שבהם.
התביעה הישראלית להשארת גושי התנחלויות, שיכללו את רוב המתנחלים, היא
מכשול רציני ביותר בדרך להשגתו של הסכם.

באשר לשאלת הפליטים, אנו דוחים את עמדת ממשלת ישראל, אשר מסרבת להכיר באחריותה
ההיסטורית של ישראל לבעיה ולפתרונה. ההצעה להתיר את חזרתם של מספר מועט ביותר של
פליטים, תוך המשך אי ההכרה בזכותם העקרונית של הפליטים לחזור למולדתם או לקבל פיצויים,
בהתאם להחלטות האו"ם, היא לא רק בלתי צודקת – הן מבחינה פוליטית והן מבחינה הומנית –
אלא גם מהווה מכשול רציני ביותר בדרך להשגת הסכם השלום המיוחל.

הפורום הקומוניסטי הישראלי מציין, כי ההתפתחויות האחרונות מוכיחות שוב את צדקת עמדותיה
ההיסטוריות של המפלגה הקומוניסטית הישראלית, שהיתה היחידה בכנסת שהתנגדה למלחמת
הכיבוש ביוני 67' ואשר תבעה כבר מאז נסיגה מכל השטחים הכבושים, לרבות ירושלים הערבית
המזרחית. מעטים היו שתמכו בעמדות אלו – הן בשעתו ואפילו עד לאחרונה.

במפלגת מרצ, למשל, נדחתה לפני הבחירות האחרונות לכנסת אפילו הצעה לקיים דיון על שינוי
מצעה בנושא ירושלים. לכן, מצעה בבחירות האחרונות המשיך לתמוך ב"ירושלים המאוחדת" תחת
שלטון ישראל. רק לאחר שדווח על ההצעות שהעלה ברק בקמפ דייוויד שינו דוברי מרצ את עמדתם.
כך היה בעבר גם נושא ההכרה באש"ף, כאשר גם בנושא זה הם שינו את עמדתם רק לאחר שהשינוי
נעשה קודם על-ידי מפלגת העבודה.

אנו רוצים לציין בחיוב את המפנה שחל בחלקים רבים של הציבור הישראלי, שלפי כל
ההערכות, מעדיף ברובו את השגת השלום והפסקת מעגל הדמים על פני המשך החזקת
השטחים הכבושים, כולל כאלה שנראו כ"מקודשים" עד לא מכבר.

אנו מברכים על פעילותם של כל שוחרי השלום, שהפגינו בצמתים ברחבי הארץ, קיימו
מסעות שלום ברגל, ברכב ובאופניים, הציבו אוהלי תמיכה בתהליך השלום וקיימו במסגרתם
פעולות משותפות עם פלסטינים. מרגשת יותר מכל היתה פעילותם של ההורים השכולים למען
השלום, לרבות הפעילות המשותפת ביחד עם הורים שכולים פלסטינים, שהיא חסרת תקדים
ובעלת השפעה יוצאת מהכלל על דעת הקהל. עם זאת, אנו מציינים בצער כי מספר המשתתפים
בכלל הפעולות היה מועט מדי, וזאת בשעה שהימין ומתנגדי השלום גייסו לעיתים ציבור רחב של
תומכיהם, לרבות תושבי התנחלויות, לפעולות נגד תהליך השלום. לכן, חשוב ביותר להמשיך
ולהרחיב את הפעולות למען השלום. אנו מברכים בהקשר זה את חידוש פעילותה של תנועת
"יש גבול", ומביעים שוב את הסולידריות שלנו עם כל סרבני המצפון, שמסרבים ליטול חלק
בהמשך שלטון הכיבוש והדיכוי האכזרי על בני העם הפלסטיני בשטחים הכבושים.

הפורם הקומוניסטי הישראלי מציין בדאגה את התבטאויותיו המתלהמות של ראש הממשלה,
אהוד ברק, נגד הפלסטינים לאחר שובו לארץ; את המשך סירובו לבצע את ההתחייבויות הקודמות
של ישראל כלפי הפלסטינים; ואת המגעים שהחל לנהל עם הליכוד על הקמת "ממשלת אחדות",
שאם תוקם רק תסיג לאחור את כל עניין השלום באיזור, על כל הסכנות הכרוכות בכך. על ברק
לפעול לפתרון המשבר בקואליציה תוך התבססות קודם כל על הכוחות הפוליטיים התומכים
בתהליך השלום ולא על מתנגדיו המושבעים.

בסיום אנו שבים ומזכירים כי פתרון כולל של הסכסוך באיזור מחייב גם השגת
הסכם שלום עם סוריה על בסיס נסיגת ישראל מכל רמת הגולן הכבושה.

אנו קוראים להמשך המאבק למען השגת השלום הצודק והגברתו, במיוחד כשהוכח
יותר מאי-פעם בעבר כי ניתן להשיגו. המשך מניעת השגת השלום עלול להוליך
להסלמה מחודשת ולעלות במחיר דמים כבד לכל עמי האזור.