הודעת הפורום הקומוניסטי הישראלי )18.10.2000(
הפורום הקומוניסטי הישראלי מטיל על ממשלת ישראל את האחריות להתלקחות המלחמתית
הנוראה, שהתרחשה בשטחים הפלסטיניים הכבושים מאז ביקורו הפרובוקטיבי של ח"כ שרון
בהר הבית, שנערך באישורו של ראש הממשלה, אהוד ברק. עד כה נהרגו למעלה ממאה פלסטינים,
ובהם עשרות ילדים, ואלפים נפצעו. הם נפלו כתוצאה ממדיניות מכוונת שהורתה לכוחות
הצבא לפעול כדי להביא למותם ולפציעתם של רבים, תוך שימוש ביחידות צלפים, בכדורים חיים,
בנשק כבד ואפילו בירי של טילים ממסוקים. במהלך האירועים נהרגו ונפצעו גם מספר חיילים
ואזרחים ישראלים, ששילמו גם הם את מחיר ההתלהמות המלחמתית של ממשלת ברק.
ממשלה זו לא הסתפקה בהרג פלסטינים בשטחים הכבושים. היא ביצעה את המתקפה האכזרית
ביותר שהיתה על האוכלוסיה הערבית בישראל מזה עשרות שנים, כשירתה למוות ב – 13 ערבים
ישראלים ופצעה מאות. זו היתה תגובתה הנפשעת על המחאה הלגיטימית של בני האוכלוסיה
הערבית בישראל נגד ההרג ההמוני של פלסטינים בשטחים הכבושים ונוכח ביטוי רגשות
הסולידריות הטבעיים עם אחיהם בשטחים הכבושים. המדינה המתיימרת לשאת את התואר
"הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" ירתה בדם קר למוות באזרחיה שלה ופצעה קשות רבים
אחרים. גם מקרים של יידוי אבנים על מכוניות וחנויות, שהתלוו לחלק מפעולות המחאה
והראויים לביקורת, אינם מצדיקים לחלוטין שימוש בכדורים חיים והריגת המשתתפים בפעולות
אלו. רוב ההרוגים, אגב, לא היו מעורבים בפעולות אלימות, ובמקרים מסוימים, כמו למשל בנצרת,
נורו אנשים שכל פשעם היה שבאו לעזור לתושבי עירם לעצור פוגרום של מתפרעים יהודים שבאו
להתקיפם.
כלי התקשורת הישראלים "הצטיינו" בדיווחים חד-צדדיים שתמכו כמעט ללא סייג בכל פעולותיה
של ממשלת ישראל וניהלו מסע הסתה מתלהם הן נגד הרשות הפלסטינית והן נגד האוכלוסיה
הערבית בישראל. מצערת העובדה, שאישים ועיתונאים מסוימים, שתמכו עד כה במימוש עיקר
זכויותיהם של בני העם הערבי הפלסטיני, הפכו את עורם והביעו "חרטה" הן על תמיכתם במימוש
זכויות אלו והן על עמדתם כלפי האוכלוסיה הערבית בישראל. הם קיבלו את עמדת הממשלה
שמחאתה אינה לגיטימית, וחלקם אף הצדיקו למעשה את ההרג שבוצע בה. היו גם קולות אחרים,
של כאלה שלא נסחפו בגל המלחמתי והלאומני, אך אלה היו מעטים הרבה יותר. יש לציין כי
התקשורת הישראלית, האלקטרונית והכתובה, הקפידה שלא לסקר את פעולות המחאה שהתקיימו
בקרב האוכלוסיה היהודית נגד ההרג שהתבצע בשטחים הכבושים. זאת למרות שמשמרות מחאה
של כוחות דמוקרטיים יהודיים התקיימו כמעט מדי יום מתחילת האירועים.
אנו מבקרים את מדיניותה של מפלגת מרצ, הנושאת את דגל "זכויות האדם", אשר בהודעה
שהוציאה במהלך האירועים ביקרה קודם כל את האוכלוסיה הערבית בישראל ולא את הממשלה
שביצעה בה הרג. מרצ הסתפקה בהסתייגות רפה ביותר מהשימוש בכדורים חיים כלפי האוכלוסיה
הערבית בישראל. לאחרונה היא היתה נכונה להשתתף ב"ממשלת אחדות" יחד עם הליכוד
בראשות אריאל שרון. שוב הוכח כי ברגעי מבחן אמיתיים כל המפלגות הציוניות, כולל המתונות
שבהן, נסחפות בלהט הלאומני ומתיישרות עם הקונצנזוס המלחמתי.
אנו חוזרים ומגנים את הממשל של ארה"ב שלא הפעיל את השפעתו כדי לאלץ את ישראל להפסיק
את ההרג הנפשע של הפלסטינים כבר עם תחילת האירועים, וחיכה זמן כה רב עד לכינוס הפסגה
האחרונה בשארם א-שייך ב- 17.10, שבסיומה הודיע ביל קלינטון על השגת הסכם להפסקת אש
ולהחזרת המצב בשטחים לקדמותו. נראה שפעולות המחאה ההמוניות נגד מעשי ההרג של ישראל,
שהתקיימו כמעט בכל הארצות הערביות, זרזו את צעדו זה של הממשל האמריקאי, שהחל
לחשוש ליציבותם של המשטרים בארצות אלו, שרובם הם בעלי בריתו.
הפורום הקומוניסטי מצטרף לקריאה להקמת ועדת חקירה בינלאומית לבדיקת אירועי הדמים.
הפורום קורא:
לכבד את ההסכמים על הפסקת האש, לרבות החזרת כל כוחות הצבא
הישראלי לעמדותיו הקודמות בכל המקומות.
לבצע מיידית את כל התחייבויותיה של ישראל במסגרת ההסכמים שנחתמו
עד כה עם הפלסטינים.
לפנות לאלתר את נצרים ואת כל המאחזים הישראליים בלב האוכלוסיה
הערבית הפלסטינית.
לפרק את כל ההתנחלויות בשטחים הכבושים, המהוות מכשול לשלום
ומקור לשפיכות דמים.
לשנות באופן יסודי את היחס כלפי העם הערבי הפלסטיני – להפסיק את
כל הניסיונות לכפות עליו הסכמי כניעה תוך ויתור על זכויותיו
הלגיטימיות הבסיסיות; לחדש את המו"מ עם הפלסטינים על בסיס הכרה
בזכויות הלאומיות הצודקות להקמת מדינתם העצמאית בגדה המערבית
וברצועת עזה, לרבות מזרח ירושלים, בקווי יוני 1967.
להגיע להסכם עם לבנון על חילופי שבויים שבמסגרתם ישוחררו
האסירים של שני הצדדים בשתי המדינות.
לשינוי יסודי במדיניות הממשלה כלפי האוכלוסיה הערבית בישראל;
למדיניות של הפסקת האפליה נגדה ונקיטת כל הצעדיםהדרושים למען
הבטחת שוויון זכויות מלא; לאפשר לה ולנציגיה הנבחרים להביע את
דעתם ואת מחאתם בכל הנושאים העומדים על סדר היום בישראל.