הפורום הקומוניסטי הישראלי שב ומגנה בחריפות את מדיניותה התוקפנית של ממשלת ישראל, אשר הרחיבה
באופן ניכר בחודש האחרון את המתקפה הצבאית, הכלכלית והמדינית נגד העם הערבי הפלסטיני בשטחים הכבושים.
פעולותיה כללו השתלטות מחודשת וממושכת על שטחים פלסטיניים בגדה המערבית וברצועת עזה, תוך הריגת ופציעת
רבים )חלקם הגדול נערים וילדים( ושלילת כל זכויות הקיום האלמנטריות מתושביהם. הסגר, הכתרים, ההרעבה
וההשפלות וההתעללויות במחסומים הולכים ומתרחבים. בנוסף על כך קיבלה לאחרונה ממשלת ישראל החלטות פוליטיות
מרחיקות לכת, שפירושן המעשי הוא הסתלקות פורמלית וגלויה מתמיד אפילו מהצגת מראית עין של רצון להגיע לא רק
להידברות לפתרון הסכסוך, אלא אפילו להסדרי הפסקת אש וקביעת נהלים לחידוש השיחות.

בהודעתנו הקודמות )למשל ב- 26.10.01( חזרנו והזהרנו כי מדיניותה של ממשלת ישראל, לרבות מדיניות ה"חיסולים",
תגבה מחיר דמים כבד לא רק מהעם הערבי הפלסטיני, אלא גם מאזרחים ישראלים חפים מפשע. ואמנם, בשבועות
האחרונים היו עשרות תושבים ישראלים בתחומי מדינת ישראל לקרבנות של התקפות טרור שבוצעו על ידי מתאבדים
פלסטינים. אנו מגנים בחריפות את ההתקפות האלו ומתנגדים לכל פגיעה באזרחים חפים מפשע. עם זאת, אנו חוזרים
וקובעים כי האחריות הכוללת להידרדרות במצב ולהגברת שפיכות הדמים חלה על ממשלת ישראל, שבפעולות הדיכוי
האכזריות חסרות התקדים שהיא מבצעת – וכאשר היא שוללת כל אופציה מדינית – היא דוחפת יותר ויותר פלסטינים
לייאוש, שעל קרקעיתו ניזונים מארגני פעולות הטרור מארגוני החמאס והגי'יהאד האיסלמי. לכן הדרך לעקירת הטרור
ולהפסקת שפיכות הדמים היא קודם כל בהפסקת הטרור הממלכתי של ממשלת ישראל, וביסודו של דבר – בסיום הכיבוש.

עם גינוי פעולות הטרור אנו רוצים לקבוע שוב כי אנו דוחים את הטענה כאילו עצם ההתנגדות לכיבוש והמאבק נגדו הם
טרור. זכותו של העם הערבי הפלסטיני לנהל מאבק בכיבוש ולמען מימוש זכויותיו הלאומיות הצודקות, ובראשן הזכות
להקמת מדינתו העצמאית בגדה המערבית וברצועת עזה בקווי 67', לרבות בירושלים, ולפתרון צודק של בעיית הפליטים
בהתאם להחלטות האו"ם.

המכשול להשגת השלום הצודק הוא מדיניותה של ממשלת ישראל, המכשילה כל ניסיון הידברות ואשר פועלת להנצחת
הכיבוש. הצד הפלסטיני הביע פעמים רבות את נכונותו להסדר על הבסיס שצוין. בהקשר זה אנו מברכים על נאומו של
נשיא הראשות הפלסטינית, יאסר ערפאת, ב- 16.12.2001, שבו קרא לחידוש המו"מ וכן הביע הסתייגות ברורה מפעולות
הטרור, ובמיוחד מפעולות המתאבדים.

אנו מגנים את החלטת הקבינט של ממשלת ישראל שהתקבלה בחודש זה, ואשר במסגרתה הוחלט להגדיר את ערפאת
כ"לא רלבנטי". משמעותה המעשית של החלטה זו היא הפסקת כל הידברות עם העם הפלסטיני. במשך 34 שנות הכיבוש
היו ניסיונות רבים להחליף את הנהגתה המוסמכת והמוכרת של העם הערבי הפלסטיני, בראשות אש"ף, במשתפי פעולה
למיניהם – וכולם נחלו כישלון חרוץ. כך גם היה ב- 1982 כאשר בגין ושרון ניסו לחסל את הבעיה הפלסטינית ואת הנהגתה
בראשות ערפאת במלחמת לבנון. ניסיונות הנפל להביא לפתרון צבאי בכוח של הבעיה הפלסטינית עלו בדם רב של ערבים
ויהודים, וכך יהיה גם הפעם אם אותו שרון יגרור אותנו למעגל דמים נוסף על מזבח שאיפותיו הלאומניות.

ארה"ב, שנתנה בשעתו את האור הירוק לשרון לפתוח במלחמת לבנון העקובה מדם, היא זו שבתמיכתה החד-צדדית
יותר מתמיד במדיניות הישראלית, מעודדת את מדיניותה התוקפנית, ובתור שכזאת נושאת במידה ניכרת באחריות להסלמה
במצב. גם חלק מהצהרותיהם שלך ראשי האיחוד האירופי היוו תרומה שלילית, כאשר הם המעיטו בערך התוקפנות של
ממשלת ישראל, והציבו לעיתים את פעולות הטרור שננקטו בתגובה למעשים אלה – הראויות לגינוי כשלעצמן – כשורש
הבעיה, ולא כחלק מתוצאותיה.

כנגד מדיניותה זו של ארה"ב ובעלות בריתה אנו קוראים לכל שוחרי השלום בעולם לגנות את מעשי התוקפנות של ממשלת
ישראל, ולהביע סולידריות פעולה עם מאבקו הצודק של העם הערבי הפלסטיני לסיום הכיבוש ולהקמת מדינתו העצמאית
בצד מדינת ישראל.