הודעת הפורום הקומוניסטי הישראלי (1.1.2003)
הודעת הפורום הנ"ל הוצאה לאחר ישיבת הוועד המרכזי של הפורום הקומוניסטי הישראלי, שבמרכזה עמד הדיון על מערכת הבחירות לכנסת. הפורום הקומוניסטי ומוסדותיו מוסיפים לעקוב אחר ההתפתחויות, ובמיוחד לאור הפסילה הנפשעת והגזענית של רשימת בל"ד ושל חברי הכנסת עזמי בשארה ואחמד טיבי, ולפני הדיון בבית המשפט העליון בהחלטת הפסילה – ובמידת הצורך תעודכן העמדה.
בבחירות לכנסת ה- 16, שיתקיימו ב- 28 בינואר, והעומדות בצל הגברת איומי המלחמה נגד עיראק, עלולות להוליך להמשך שלטונו של הימין בראשות שרון ואף להגברת כוחו. זאת למרות השחיתות הרבה שליוותה את הבחירות הפנימיות בליכוד, וכן למרות כישלונה המוחלט של ממשלת שרון, שבמשך כמעט כל הקדנציה היתה ממשלת "אחדות לאומית", שבה השתתפה גם מפלגת העבודה שהחזיקה בתיקי המפתח של הביטחון והחוץ. מפלגת העבודה הייתה שותפה מלאה להידרדרות הכוללת במהלך כהונתה של ממשלה זו בכל תחום אפשרי.
מנהיגה החדש של מפלגת העבודה, עמרם מצנע, נוקט אמנם עמדות מתונות יותר בנושאים המדיניים, לעומת קודמו בנימין בן אליעזר. אך הוא אינו עקבי בעמדות אלו, וכך למשל בצד התבטאויות בזכות הידברות עם כל מנהיג שהפלסטינים יבחרו, כולל ערפאת, הוא חוזר מדי פעם על ההגדרה של שרון כי ערפאת "לא רלבנטי". בתחום הכלכלי-חברתי הוא אינו מציב אלטרנטיבה למדיניות הממשלה ואף תומך בתקציב של הממשלה הנוכחית, שהוא יסוד למדיניותה הכושלת בכל התחומים, לרבות הגזירות חסרות התקדים שהטילה על הגמלאים, על המובטלים ועל כל השכבות החלשות.
מהבטחותיו של שרון, במערכת הבחירות הקודמת, לשלום ולביטחון לא נותר זכר. השלום רחוק מתמיד וכך גם הביטחון. רמת החיים של רובה הגדול של האוכלוסיה ירדה באופן ניכר, ואחוז המובטלים, העניים וחסרי אמצעי הקיום הבסיסיים גבוה מתמיד. קשה במיוחד מצבה של האוכלוסיה הערבית בישראל, הממשיכה לסבול מאפליה ומגזענות. נעשה ניסיון להוציא את האוכלוסיה הערבית ממעגל ההכרעות הפוליטיות, ולשם כך נחקקו מספר חוקים מסוכנים, שנועדו לאפשר את פסילתם של מפלגות או של מועמדים ערבים להתמודדות בבחירות לכנסת. ועדת הבחירות אכן השתמשה בחוקים גזעניים אלה כדי לפסול את רשימת בל"ד וכן אישית את הח"כים עזמי בשארה ואחמד טיבי. זהו צעד גזעני ואנטי-דמוקרטי חמור ביותר, שנועד להביא לאפרטהייד פוליטי כלפי האוכלוסיה הערבית ואשר עלול להוליך לתהליך של חיסול החירויות הדמוקרטיות בארץ.
במצב זה אסור לשחק לידיה של ממשלת שרון ולידיהם של הגזענים הקיצוניים ביותר, המבקשים להרחיק את הח"כים הערביים מהכנסת או לצמצם באופן ניכר את ייצוגם בה. לכן, התשובה למדיניות המלחמה, הגזענות והאפליה צריכה להיות דווקא השתתפות פעילה בבחירות והכנסה של כמה שיותר נציגים של האוכלוסיה הערבית לכנסת. את המאבק בכנסת ומחוצה לה יש לנהל תוך שיתוף פעולה יהודי-ערבי יחד עם כוחות השמאל הרדיקליים העקביים ברחוב היהודי.
במצב הפוליטי בו נערכות הבחירות היה על המפלגות הפעילות בקרב האוכלוסיה הערבית, וקודם כל הגדולות שבהן, לגלות אחריות רבה יותר כדי למנוע פיצול ואובדן קולות, שמגבירים את הנטייה המסוכנת של הימנעות מהשתתפות בבחירות. דווקא המפלגות הקטנות יותר כמו תע"ל והחזית הלאומית גילו יותר אחריות. הודות לכך התאפשר בסופו של דבר ההסכם בין חד"ש ותע"ל בראשות אחמד טיבי. לעומת זאת החזית הלאומית, בראשות ח"כ האשם מחאמיד, שהוא ותיק חברי הכנסת הערביים ומאחוריו שנים רבות של שותפות במאבקים לשלום ולשוויון, נאלצה להכריז על הליכה בנפרד לבחירות (למרות שגילתה גמישות רבה במו"מ עם שותפיה הפוטנציאליים) לאחר שהתנועה האיסלמית ביקשה לדחוק אותה למקום החמישי במסגרת הרשימה הערבית המאוחדת, (שבמסגרתה נכללת גם המפלגה הערבית הדמוקרטית שקיבלה את המקום השני ברשימה) במקום המקום השלישי בבחירות הקודמות. ואילו תנועת בל"ד, בראשות ח"כ עזמי בשארה, לא הסכימה במסגרת המו"מ לוותר אפילו על המקום השלישי ברשימתה [והלכה לבסוף לבחירות לבדה].
בתקופה שבה נוהל המו"מ על הרכבת הרשימות הוציא הפורום הקומוניסטי הישראלי הודעה, שבה קרא לאיחוד כוחות בבחירות של התנועות הפוליטיות הפועלות בקרב האוכלוסיה הערבית יחד עם כוחות השלום היהודיים העקביים, כדי לענות על האתגרים הפוליטיים שמציבה התקופה החדשה, וכן על מאוויהם של רבים באוכלוסיה הערבית הכמהים לאחדות רחבה, ובמיוחד על רקע מה שהתרחש באירועי אוקטובר 2000. הפורום הקומוניסטי הישראלי קיבל הדים חיוביים לקריאתו וקיים הידברות עם נציגיהן של מספר תנועות. לצערנו, לא מומשה האופציה של אחדות רחבה יותר. אך עובדה זו כשלעצמה אינה מהווה סיבה לאי-השתתפות בהצבעה.
הפורום הקומוניסטי הישראלי קורא לאוכלוסיה הערבית בישראל ולכל שוחרי השלום והשוויון העקביים, יהודים וערבים, להשתתף באופן פעיל במערכת הבחירות לכנסת, ולחזק את כוחם של אלה המתנגדים באופן חד-משמעי למלחמה שיוזמת ארה"ב נגד עיראק; הנאבקים בעקביות נגד הכיבוש והדיכוי, למען נסיגת ישראל מכל השטחים הכבושים מאז יוני 67', לרבות ירושלים המזרחית, והקמת מדינה פלסטינית עצמאית בגבולות יוני 67' בצד מדינת ישראל, וכן לפתרון בעיית הפליטים בהתאם להחלטות האו"ם הרלבנטיות המכירות בזכותם לחזרה למולדתם או לקבלת פיצויים; ואשר נאבקו בשנים האחרונות בעקביות נגד המדיניות הכלכלית האנטי-חברתית של ממשלת ישראל; שהתמידו במאבקים נגד האפליה של האוכלוסיה הערבית בישראל, בכל האירועים ובכל המבחנים, ובמיוחד באירועי אוקטובר 2000, ואשר תובעים שוויון זכויות מלא לאוכלוסיה הערבית בישראל בכל התחומים. נפעל לחיזוקם של כוחות השלום והשמאל העקביים אשר פעלו ביתר אחריות לעניין אחדותה הפוליטית של האוכלוסיה הערבית – במיוחד בתנאי המאבק הקיומיים שנכפו עליה בשנתיים האחרונות – וכן לשיתוף פעולה עם הכוחות הדמוקרטיים היהודיים במסגרת מאבקים אלה.