הודעת הפורום הקומוניסטי הישראלי (10.2.2003)

הבחירות לכנסת ה- 16, שהתקיימו ב- 28.1.2003, עמדו בסימן השתתפות נמוכה בהצבעה –67%, שהוא האחוז הנמוך ביותר בבחירות לכנסת מעולם. הדבר מעיד על אכזבה רבה ממפלגות הממסד, ששתי הבכירות שבהן, הליכוד והעבודה, עמדו ביחד בראשות הממשלה ברוב תקופת הקדנציה הקודמת, כאשר מדיניותן נכשלה בכל התחומים האפשריים. הבחירות התקיימו הפעם שוב בשיטה הקודמת, של בחירת מפלגות בלבד, ללא בחירות אישיות לראשות הממשלה, והמרוויחה העיקרית מהחזרה לשיטה זו היתה מפלגת הליכוד בראשות ראש הממשלה, אריאל שרון, שהכפילה את כוחה מ- 19 ל- 38 מנדטים. עיקר העלייה של הליכוד באה מתוך מחנה הימין, ממצביעים שבשיטת הבחירות הקודמת הצביעו עבור מפלגות קטנות ובינוניות קרובות לליכוד, אך בחלקה היא משקפת גם מגמות של הימנה ושוביניות גוברת בקרב חלקים מהציבור. לעומת זאת מפלגת העבודה ירדה מ- 26 ל- 19 מנדטים, והיא שילמה מחיר כבד על היותה עלה תאנה למדיניות הליכוד במשך כמעט כל הקדנציה הקודמת. מפלגת שינוי, שהיא מפלגת מרכז בורגנית אנטי-חברתית, שעיקר תעמולתה היתה נגד הציבור החרדי ובעד הגנת "מעמד הביניים החילוני", גדלה מ- 6 ל- 15 מנדטים. חלק מגידול זה היה על חשבון מפלגת המרכז (מי זוכר?) שהתפרקה עם כל ששת המנדטים שהיו לה, וחלק על חשבון מפלגת מרצ, שירדה מ- 10 ל- 6 מנדטים.

במצב פוליטי זה, וכן נוכח אחוז ההצבעה הנמוך, נוצרה הזדמנות בבחירות אלו, להגדיל את כוחן של המפלגות הערביות בכנסת ושל המפלגות שעיקר כוחן באוכלוסיה הערבית. אפשרות זו הפכה לממשית יותר לאחר שבית המשפט העליון ביטל את ההחלטות הגזעניות שקבעה ועדת הבחירות בכנסת בדבר פסילתם של חלק מהמועמדים והרשימות הערביות. (הסתערות גזענית זו נהדפה הפעם בהחלטת בית המשפט, אך אין ספק כי המערכה על זכותם של כל הכוחות הפוליטיים הפועלים באוכלוסיה הערבית להמשיך ולפעול, לרבות השתתפות בבחירות וייצוג בכנסת, לא תמה, ואנו נעמוד בה שוב לפני הבחירות הבאות). אך לצורך מימוש ההזדמנות היה צורך באיחוד כוחות רחב ביותר של הכוחות הפוליטיים באוכלוסיה הערבית תוך שיתוף פעולה עם כוחות השמאל העקביים באוכלוסיה היהודית. הפורום הקומוניסטי הישראלי היה בין הכוחות שקרא למימושה של אחדות זו ופעל כדי לממשה בשורת שיחות שקיים עם נציגי המפלגות השונות. הפורום הדגיש כי איחוד כוחות רחב התבקש יותר מתמיד על ידי ציבורים רבים ביותר באוכלוסיה הערבית, במיוחד לאחר אירועי אוקטובר 2000 על הקורבנות שנפלו בהם, ונוכח ההסתערות הגזענית על האוכלוסיה הערבית, שנמשכה עד מועד הבחירות בניסיון למנוע מחלק מנציגיה מלהשתתף בבחירות.

לצערנו הרב קריאה זו שלנו ושל כוחות נוספים לא זכתה להיענות מספקת, והתוצאה בבחירות היתה קשה ביותר. מספר חברי הכנסת המייצגים את האוכלוסיה הערבית לא רק שלא עלה, אלא ירד ל- 8 בלבד. ההשתתפות בהצבעה בקרב האוכלוסיה הערבית היתה נמוכה מזו שבקרב האוכלוסיה היהודית – כ- 62.3% – נמוך מתמיד. אנו התרענו נגד המגמות של החרמת הבחירות, וקראנו להשתתפות פעילה של האוכלוסיה הערבית ושל כל הכוחות הדמוקרטיים היהודיים בבחירות, אך לצערנו מגמות הבדלנות, שזכו לעידוד נוכח פיצול הכוחות, למרות שנדחו על-ידי רוב האוכלוסיה, השפיעו הפעם יותר מבעבר.

באשר לתוצאות ההצבעה בקרב האוכלוסיה הערבית, בלטה בהן הצלחתה של מפלגת בל"ד בראשותו של ח"כ עזמי בשארה, שהתמודדה לבדה בבחירות וזכתה ל- 3 מנדטים, יותר מכל מפלגה אחרת, ול- 71,299 קולות. המפלגה הערבית המאוחדת, שבמרכזה התנועה האיסלמית, ירדה מ- 5 ל- 2 מנדטים.

חד"ש, שמק"י במרכזה, הלכה לבחירות ברשימה אחת עם "התנועה הערבית לשינוי" – מפלגה בראשותו של ח"כ אחמד טיבי, ושתי המפלגות קיבלו ביחד 3 מנדטים, מהם 2 לחד"ש. רשימת חד"ש-תע"ל קיבלה 93,819 קולות. על פי סקרים שפורסמו לפני איחוד הרשימות ניתן להעריך כי כ- 64,000 הם קולות של תומכי חד"ש (מתוכם כ- 2,000 בלבד באוכלוסיה היהודית) וכ- 30,000 של תנועת תע"ל. מבחינת חד"ש – זו התוצאה הגרועה ביותר שהושגה אי פעם. לראשונה התנועה מיוצגת בכנסת רק על-ידי שני נציגים, בעוד שעד כה מעולם לא היו לחד"ש פחות משלושה נציגים (וכן מק"י, שהשתתפה בבחירות בשם זה עד ייסוד חד"ש ב- 1977, מעולם לא קיבלה פחות משלושה מנדטים). הירידה בבחירות אלו הם המשך לירידה התלולה בבחירות הקודמות לכנסת וכן בשורת מערכות בחירות אחרות (מוניציפליות וכו'), שנובעות מהמשבר החמור, הרעיוני והארגוני, הפוקד בשנים האחרונות את מק"י. משבר זה הוחרף במיוחד לאחר ועידת מק"י הקודמת (ה- 23), שבעקבותיה פוזרו מוסדות נבחרים של מחוזות וסניפים והורחקו בפועל משורות המפלגה חברים רבים, יהודים וערבים, בכל המחוזות, כשעם הוצאתם איבדה המפלגה אלפים רבים של תומכיה, על כל הכרוך בכך.

נוכח תוצאות הבחירות פרץ עימות פנימי חריף בהנהגת מק"י-חד"ש. יש כאלה המבקרים את ההסכם עם ח"כ אחמד טיבי ומתעלמים מהבעיות היסודיות האמיתיות שהביאו את מק"י וחד"ש למצב הנוכחי.

 

<align=right>

הפורום הקומוניסטי הישראלי קורא לאוכלוסיה הערבית בישראל ולכל שוחרי השלום העקביים לא להירתע מהמשך המאבק גם במצב הקשה שנוצר לאחר הבחירות, כשהכנסת ימנית יותר מתמיד. לממשלת שרון אין כל פתרון לאף אחת מבעיותיה הבוערות של ישראל, זולת הגברה נוספת של הפעולות הצבאיות, ועמן מחיר הדמים הרב והמשך החרפת המשבר הכלכלי. על כוחות השלום העקביים להגביר את המאבק נגד הכיבוש והדיכוי, נגד הגזענות ולמען השוויון ונגד המדיניות הכלכלית האנטי-חברתית הפוגעת אנושות בציבור העובדים ובשכבות החלשות.

חשיבות מיוחדת בימים אלה יש למערכה נגד המלחמה החדשה במפרץ. לצערנו, להבדיל מארצות רבות ברחבי העולם, לרבות ארה"ב עצמה, אין בישראל תנועת מחאה רחבה נגד המלחמה, וגם כוחות המוגדרים כאן כ"שמאל" אינם מתנגדים לה, וחלקם אפילו תומכים בה. בחודשים האחרונים יזמנו והשתתפנו במספר פעולות מחאה יחד עם חלק מהארגונים הרדיקליים. אנו מברכים על היוזמה לקיום פעולה רחבה נגד המלחמה בעיראק ב- 15 בפברואר גם בישראל וקוראים להשתתפות פעילה בה ובפעולות נוספות. חשוב ביותר שגם בישראל יישמע קול רם נגד המלחמה הברברית שארה"ב מתכוננת לפתוח בה, ושתעלה בחייהם של אלפים רבים של קורבנות חפים מפשע, שישלמו את מחיר מדיניות התוקפנות וההשתלטות של האימפריאליזם האמריקאי, החפץ להשתלט על הנפט ועל כל אוצרות הטבע באזורנו ולהטיל מורא נגד כל כוח בעולם שיעמוד מול תוכניותיו התוקפניות.