85 שנה –
צועדות רגלינו,
בדרכו המזהירה של אוקטובר;

קולה של "אוורורה",
ממשיך להדהד,
בהישמע פלחי – תמורות,
באוויר.

אור של תקווה,
ממלא רחובות –
הערים
ושדות – חקלאי,
בהצותו ניצוץ
של יהב,
לעתיד הבהיר
והנפלא.

נצחון אוקטובר,
במדינה הסובייטית,
פתח בפני – מליונים,
דרך אל השיוויון;

נחלת – כל,
הפך לימוד בבית – הספר
ופועלים רמוסים,
זכו למעמד שווי –
זכויות.

עוברות שנים,
הזמן חולף,
כמי – נהר בשצף;

דור מחליף דור;
הכל משתנה,
בקצב – חיים,
מטורף.

אך רעיונות,
שלנין חישלם,
בפלדה של ימי –
אוקטובר,
מוסיף ליבם – פעם,
ללא – הפסק.

פועלי – כל האומות,
מוסיפים במאבק,
על זכותם ללחם;

רעיונות של חינוך ובריאות –
חינם,
קרנם מוסיפה להאיר,
על מדוכאי – העולם.

מליונים,
עינם נישאת לעבר אופקים
זוהרים של אוקטובר,
בתקווה למחר,
הטוב מקודמיו.

העולם צועד –
בצעדי – און,
קדימה;

הזמן,
אינו יידע –
מעצורים.

אולם,
דגלו הארגמן
של אוקטובר,
מתנוסס מעליו,
בבשרו עתיד,
לדורות הבאים.

מי – נהרות,
יוסיף זרמם,
בלי – לאות ועיף;

זמנים יוסיפו בהחליף,
את פניהם.

אך אוקטובר,
לנצח!
ימשיך ללוות אותנו;

ולעולם,
לא תדעך –
קרנו!

מאת: שמואל ירושלמי
משורר ופעיל ציבור
באר – שבע