באותו יום ינואר הקודר,
שמי חורף עטו ענני עופרת.
עֶלֶט מצרים,
ירד סביב.

כבר שמונים שנה,
העולם צועד בלי לנין;
אך זוהר דרכו, ממשיך.

ולדימיר אילייץ',
להמוני העמלים,
האיר את התלם;
הראה להם נתיב של התקווה.

למזי פת חרבה,
פתח פתח;
לעבר השיוויון,
סלל מסילה.

הוא נתן תקווה,
לחלוקת המשאבים הצודקת;
נטע ניצני השיוויון,
בחינוך ושכר.

לראשונה בתולדות האנושות,
חיים הפיח,
במדוכאי העולם.

80 שנה,
העולם יתום ממנו.
80 שנה,
של מאבקים ותקוות.

אנו ממשיכים לצעוד בדרך;
בדרך התמורות!

מאת: שמואל ירושלמי
משורר ופעיל ציבור
באר שבע