"תוך השנה האחרונה התגלו ככוזבות רבות מאמונות 'הכלכלה החדשה':
כך האמונה, שהמחזור העסקי )כשכל מחזור משקי מסתיים תמיד במשבר כלכלי – המחבר( הוא מת.
כך האמונה, שההשקעות בטכנולוגיה האינפורמטיבית הן חסינות-מיתון ולכן השיטות הקלסיות להערכת
ערך המניות חדלו להיות מתאימות. ועוד אמונות אחרות.
עכשיו מכל מקום, עמוד-התווך החשוב ביותר של ה'כלכלה החדשה' )כתוצאה של המשבר הכלכלי הנוכחי(
אם לא נהרס, אז לפחות נפגע קשה".
"אקונומיסט", 11.8.01
אתחיל במספר נתונים רשמיים על מצב הכלכלה ועל העלייה בממדי האבטלה בישראל:
הראשון של שנת 2001 ירד הייצור התעשייתי )במונחים שנתיים( ב- 10% וברבעון השני ב- 6% . מספר השכירים
ברבעון
ירד ב- 4%. במחצית הראשונה של שנת 2001 נרשמה צמיחה שלילית של 0.6%. אך אם בודקים את הרבעון השני
בתעשייה
הצמיחה השלילית היא 0.9% . התוצר המקומי הגולמי )תמ"ג( ירד בחצי שנה ב- 2.7% . לפי הנתונים של הלשכה
בנפרד,
לסטטיסטיקה ולפי הידיעות היומיומיות על סגירת מפעלים ועל פיטורי עובדים המשבר הכלכלי )במינוח הרשמי
המרכזית
המייפה את המציאות – "המיתון"( נמשך ואף מעמיק.
פוגעת באופן ישיר קודם כל האבטלה, וההערכות מדברות על עוד ועוד פיטורים ,פיטורים ופיטורים. בחודש יולי
בשכירים
חדה באבטלה בשיעור של 3.7%. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נרשמו ביולי 186,400 דורשי עבודה – מספר
חלה עלייה
שיא של דורשי עבודה. מאז תחילת השנה חלה עלייה במספר דורשי העבודה ב- 10.4%. כאן יש להביא בחשבון
שהנתון על מספר דורשי העבודה כולל רק את המובטלים הפונים ללשכות העבודה ולא את כל
המובטלים, שמספרם האמיתי גדול יותר בכמה עשרות אלפים.
זה בא? מהאלוהים? אפילו שר העבודה והרווחה, איש ש"ס, מחפש תשובה יותר הגיונית ואינו תולה את האשם בכך
ומניין
שהמובטלים או אבות אבותיהם לא התפללו מספיק לאלוהי ישראל. בהסתמך על דעות המומחים שלו, טוען השר שלמה
בניזרי, שהאשמים במשבר המשקי ובאבטלה הגואה בישראל הם שלושה גורמים:
א( סגירת מפעלים בענפים 'מסורתיים' כמו טקסטיל או העברתם לארצות כמו ירדן או מדינות במזרח הרחוק, היכן
שמשלמים לפועלים שכר נמוך יותר.
ב( המשבר הביטחוני שנגרם כתוצאה מהאינתיפאדה, ושפגע במיוחד בענף התיירות ובענפים הקשורים בו .
ג( המיתון במשק העולמי )הקפיטליסטי – א.ת.( ובמיוחד בענף ההיי-טק.
בנוגע למשבר הכלכלי שלנו: סימניו הראשונים של משבר זה הופיעו כבר מספר חודשים לפני התחלת האינתיפאדה.
אלה היו סימנים של המשבר הכלכלי המחזורי הסדרתי. והוא נוסף למשבר הכלכלי המבני, הנובע מהרס של ענפי משק
כמו טקסטיל ועיבוד עצים. כאמור מדובר במשבר הכלכלי המחזורי, המסיים כל מחזור משקי קפיטליסטי דרך כל
ההיסטוריה של הקפיטליזם.
לאינתיפדה: היא פוגעת ראשית כל בענפי משק כמו תיירות, מלונאות וענפים הקשורים בהם. אבל במידה מסויימת
בנוגע
השפעת האינתיפאדה על המשק שלנו היא כהשפעת המלחמה על כל משק קפיטליסטי. חלק מהמובטלים עובר לשרת בצבא,
בחברות שמירה ואבטחה וכו'. יש פעולות צבאיות. יורים הרבה יותר. צריך לייצר יותר תחמושת ולמלא את
במשטרה,
כמו-כן צריך למגן את הרכבים ונבנים יותר קירות הפרדה וביצורים. עבור כל אלה מוסיפים מיליארדי שקלים
המחסנים.
הביטחון. וכל זה דורש כוחות עבודה נוספים. אמנם עבודות אלה לא מייצרות מוצרי צריכה לאוכלוסייה. הן
לתקציב
על חשבון רמת חייה של האוכלוסייה, אבל דורשות כוחות עבודה נוספים ומוסיפות רווחים לא קטנים לבעלי ההון,
באות
וקודם כל ליצרני הנשק.
המיתון במשק הקפיטליסטי העולמי: אמת. המשבר הכלכלי המחזורי, שפרץ בארצות הברית וקודם כל בענף ההיי-טק ,
התרחב מהר לכל העולם הקפיטליסטי ופגע גם בנו.
במסגרת השיטה הכלכלית-חברתית הקפיטליסטית אי אפשר לשנות את הדברים באופן יסודי, כי אלו התוצאות של
החוקים הפנימיים של השיטה. אם כך, מה לעשות? במדינה קפיטליסטית ליברלית יותר קיימת דאגה מסויימת לרווחת
השכבות העממיות הרחבות ודאגה להקל על מצוקתם בשנות המשבר. מעמד העובדים יכול להשיג אצל הממשלות צעדים
המצמצמים את פגיעות המשבר הכלכלי. במדינה בעלת אידיאולוגיה "ניאו-ליברלית" ;#150&קניבלית )למי שאין לחם
כלכליים
– שיתפגר(, כמו אצלנו בשנים האחרונות, מדברים ומדברים איך להקל על ה"עמך" ועושים בדיוק את ההפך. הרי
לאכול
אצלנו שר העבודה והרווחה במקום ללחום באבטלה ולמען הרווחה, לוחם במובטלים. פעולתו הראשית והמפורסמת היא
הקמת יחידות מיוחדות ל"ציד" של "מובטלים מתחזים". מול אלה יש לנקוט באמצעים חמורים
הטקטי: יש להיאבק נגד סדר העדיפויות המעוות של הממשלה – לתבוע שהתקציבים יופנו לבריאות, לחינוך, לרווחה
במישור
להתנחלויות ולתקציב הביטחון. יש לתבוע כי במקום להטיל גזירות על המובטלים, על מקבלי הבטחת הכנסה ועל
וכו' ולא
החלשות, תטיל הממשלה מסים גבוהים יותר על רווחי הבנקים, על רווחי הבורסה ועל החברות הגדולות, אשר
כלל השכבות
משלמות פחות ופחות מסים מדי שנה שבשנה.
האסטרטגי: אין להסתפק במאבק נגד התופעות וההשלכות ההרסניות של הקפיטליזם על מישורים שונים של חיינו.
במישור
את המאבק צריך לנהל נגד השיטה הכלכלית-חברתית הקפיטליסטית ובתקופה האחרונה נגד הגלובליזציה קפיטליסטית,
ההופכת סמל לכל רשעותה של השיטה הכלכלית הקפיטליסטית בזמננו, ולהחלפתה בשיטה כלכלית-חברתית סוציאליסטית
בת המאה ה- 21.
א. תומן