העולם הגיבו רבים על פעולת הטרור בניו-יורק ב- 11.9.2001, שבה נהרגו אלפי אנשים, בזעם, בתיעוב ובגינוי.
ברחבי
לאחר שחלף הזעזוע הראשון, התחילה העיתונות להזכיר לאמריקאים, שאותו אוסאמה בין לאדן, שעליו הצביע
הממשל האמריקאי כעל האחראי הראשי לארגון המתקפה על מגדלי התאומים, היה בן טיפוחה של סוכנות הביון
האמריקאית, ה-CIA. אז, כאשר האמריקאים ארגנו פעולות נגד הממשלה המתקדמת באפגניסטן, תואר בן לאדן
כ"לוחם למען החופש והדמוקרטיה". האויב השני, ה'טאליבן', שנגדו מנהלים היום האמריקאים מלחמה, הוא יצור
כפיים של הסוכנויות החשאיות הפקיסטנית והאמריקאית, אשר אימנו, חימשו ומימנו אותו. גם הם היו עד לא מכבר "גיבורים ולוחמי חופש".
ועיתונאים מכל קצבי העולם העריכו את המצב שהתהווה מנקודת ראות בינלאומית – פוליטית, צבאית וכלכלית.
משקיפים
של מדינות, מפלגות פוליטיות וגופים אחרים ברחבי העולם הביעו את הזדעזעותם מהפשע המתועב. אך בהצהרותיהם,
שורה
היו רק מילות גינוי, הורגשו בהמשך הרהורים ודאגה לאן יובילו הדברים וכיצד ישפיע המאורע הזה על מצבם
שבהתחלתן
ועל ועתידם. בין המגנים היו גם מפלגות קומוניסטיות וגופים מתקדמים אחרים.
המפלגה הקומוניסטית של ארה"ב גינתה את הפעולה הטרוריסטית בניו-יורק, ובד בבד גינתה לא פחות את המלחמה
גם
אפגניסטן. אך היא היתה חייבת גם לענות על השאלה: "אם לא מלחמה, אז מה?". ותשובתה היתה, שהדרך הנכונה
נגד
בטרוריזם היא פוליטית ודיפלומטית, בגיוס דעת הקהל העולמית, בבידוד הטרוריסטים ובהבאתם למשפט, וכן
להיאבק
יסודי בבעיות שמזינות את היווצרות הטרור. באופן טבעי, המפלגה הקומוניסטית של ארה"ב ניתחה והדגישה
בטיפול
גם את ההשלכות הפנים-אמריקאיות הקשות של הפעולה הטרוריסטית, ושל ניצולה על ידי הממשל האמריקאי ועל-ידי
הימין הקיצוני של ארה"ב.
שביצע את הפעולה הרצחנית בניו-יורק יכול היה להתכוון להשיג מטרה זו או אחרת. אך, מה שברור הוא שבאופן
הארגון
אובייקטיבי הוא שיחק לידי הריאקציה האמריקאית והנשיא שלה.
עוד יום לפני ההתקפה הטרוריסטית נמצאה האדמיניסטרציה של הנשיא בוש במצב קשה ומשקיפים העריכו שהיא
תתקשה לעבור את הסתיו. המשק האמריקאי היה כבר אז במשבר כלכלי חריף והאבטלה התגברה. בוש בזבז את העודף
התקציבי שהצטבר באוצר להטבות לעשירים. התוכנית המלחמתית שלו של "מערכת טילים נגד טילים" הפכה להרפתקה
אמורה לבלוע עשרות מיליארדי דולרים. היה ברור יותר ויותר שמדובר באופן מובהק מתמיד בממשל של העשירים
שהיתה
ושהנשיא בוש הוא נשיאן של החברות הרב-לאומיות.
אחרי הפיגוע הרצחני הכל השתנה. תוך לילה עברה היוזמה לידי הנשיא הריאקציוני וממשלו ולידי החלק הימני
יום
בקונגרס האמריקאי, שניצלו בכל כוחם את ההזדמנות. נאומו של הנשיא בוש בפני הקונגרס לאחר פעולת הטרור
הקיצוני
תוקפני ביותר. היה זה נאום מובהק של צחצוח-חרבות. הוכרז על הגדלה ניכרת של ההוצאות הצבאיות ועל שורה של
היה
אנטי-דמוקרטיים, שננקטו במסווה של "צעדי מנע נגד הטרור". הוטל פיקוח הדוק על כל כלי התקשורת, ונאסרה,
צעדים
למעשה, כמעט כל אפשרות לבקר את הממשל ואת מדיניותו. נפתח מסע הסתה נגד כלל הערבים והמוסלמים, שבעקבותיו
במקומות רבים ברחבי ארה"ב שורה של התקפות על רקע גזעי נגד ערבים ומוסלמים, שכללו פגיעות קשות באנשים
בוצעו
וברכושם.
ומנקודת ראות בינלאומית –
אין זה סוד שמאחורי הכותרת "מלחמה בטרור" אפשר ואפשר להסוות גם פעולות מלחמתיות אחרות. עיתונים רציניים
היום בנוסח: "את מה תפציץ ארה"ב אחרי אפגניסטן?". רבים מצביעים על האפשרות שעיראק תהיה היעד הבא,
כותבים
כלפיה בא לביטוי באופן מוחשי ביותר בנאומו של בוש ב- 26.11.01. כמו-כן מוזכרות גם צפון קוריאה, סומליה,
והאיום
לוב, הפיליפינים, אינדונזיה ומדינות נוספות.
הערכות שונות, מסתיר הנשיא בוש – שהוא קשור באופן הדוק לחברות המונופוליסטיות האמריקאיות הסוחרות בנפט,
לפי
ותעשיות אנרגיה – מאחורי סיסמת מסע-הצלב נגד הטרור, מסע-כיבוש והשתלטות על מקורות נפט וגז טבעי באזורים
גז
והעברתם לפיקוח יותר הדוק של החברות הרב לאומיות שבמרכזן החברות האמריקאיות. על רקע זה, וכן נוכח
נרחבים
השיטתי של אפגניסטן והריגת רבים מתושביה בהפצצות האכזריות, התקיימו בכל רחבי העולם הפגנות רבות משתתפים
ההרס
נגד המלחמה.
שהפגינו במדינות ה"מערב" נגד ההפצצות באפגניסטן ונגד המלחמה היוו קשת רחבה של אנשים. ביניהם היו
ההמונים
ואנשי שמאל אחרים לרוב, סוציאליסטים, מתנגדי הגלובליזציה מסיבות שונות, חברי איגודים מקצועיים ואחרים.
קומוניסטים
משתייכים למה שמוגדר באופן כולל "מחנה השמאל". עם זאת, אין הדבר אומר שלא צצו פה ושם קבוצות אחרות, כמו
רובם
ניאו-נאצים גרמנים. אלה אינם בעד שלום, והתנגדותם לארה"ב נובעת מכך שארה"ב "גנבה" מגרמניה את הבכורה
למשל
העולמית ה"מגיעה" לה. אך אלה, כאמור, יוצאי דופן.
ובאשר למזימות של הממשל האמריקאי, יש הכותבים על תוכנית של ממשל בוש להשתלטות כלכלית בעזרת בסיסים
על פס רחב המשתרע מאפריקה המערבית דרך המזרח הקרוב, המזרח התיכון, הקווקז – אזור הים הכספי, השטחים
צבאיים
של ברה"מ לשעבר ועד לאינדונזיה. מזכירים גם את העובדה, שחלק גדול מהאזורים בהם נמצאים הנפט והגז ה
הדרומיים
הוא בארצות איסלמיות. יש לזכור, שבשנות המלחמה הקרה ערערה ארה"ב, תחת הסיסמה של "המאבק נגד הקומוניזם"
טבעי
ה-CIA(, את יציבותן של ארצות וביצעה הפיכות ביותר מ- 50 מדינות. המטרה לא היתה השגת שלום ודמוקרטיה
)בהפעלת
שהצהירו דוברי הממשלים האמריקאיים, אלא להשליט משטרים שישרתו את האינטרסים של החברות המונופוליסטיות
כפי
האמריקאיות.
כך ארה"ב, "אבירת העולם החופשי", לא היססה )ואינה מהססת גם היום( לתמוך במשטרים "נאורים" ו"דמוקרטיים"
לצורך
של ערב הסעודית, איחוד האמירויות הערביות, עומן או בחריין, שהן מדינות ריאקציוניות ופיאודליות, שאפילו
כמו אלו
השתמרה בחלק מהן במידה לא מבוטלת. אך זה לא מפריע לשלטון האמריקאי, כי הן "ידידותיות" לארה"ב. חלק
העבדות
אלו, ובמיוחד ערב הסעודית, קיימו קשרים הדוקים עם בן לאדן ועם ארגונו במשך שנים, ובכל זאת אין לצפות
ממדינות
שיופצצו כעת על-ידי ארה"ב…
לא קשה לראות, שבמאבק העולמי הזה מדובר בחלוקה גסה של מספר מחנות. הנושא המרכזי במאבק הוא הגלובליזציה
הקפיטליסטית ותוצאותיה ההרסניות: הכלכליות, המעמדיות-חברתיות והפוליטיות. המחנה הראשון מתגבש סביב
הקפיטליסטית, שהיא השלב הנוכחי בהתפתחות הקפיטליסטית והוא הנהנה ממנה )ובחלקו הגדול חי באשליה,
הגלובליזציה
שהוא יהנה ממנה(. הוא מתרכז היום )למרות הניגודים הבין-אימפריאליסטיים( סביב האימפריאליזם האמריקאי.
אחר מונהג בארצות שונות על ידי הפונדמנטליזמים הדתיים, ולא רק על ידי האיסלמים שביניהם. מדובר בכוחות
מחנה
הפועלים בעיקר בארצות המתפתחות. הם סובלים מהגלובליזציה הקפיטליסטית, אך את המאבק נגדה הם מנתבים
הפונדמנטליסטי. הם רוצים להימלט ממנה ומתוצאותיה על ידי חזרה לעבר הפיאודלי, לתקופה בה היו המנהיגים
למסלול
והשליטים "נציגי האלוהים על האדמה".
ויש מחנה המורכב מהכוחות השואפים )בצורה פחות או יותר מודעת(, להתקדם בכיוון העתיד ולנצל את
האפשרויות הכמעט בלתי מוגבלות של המהפכה המדעית-הטכנית לטובת האנושות כולה ולא להתעשרותם
הנוספת של קומץ מיליארדרים. אלה נחושים בדעתם, למרות כל הקשיים החדשים שהועמדו בדרכם לאחר ה- 11
בספטמבר, להמשיך את המאבק נגד הגלובליזציה הקפיטליסטית ולהגבירו.
ש.שקד
27.11.01