משקיע את כספו כדי להרוויח. הוא אינו מייצר כדי לספק את צרכי האוכלוסיה. הוא מייצר בשביל השוק,
הקפיטליסט
לשלם בעד תוצרתו-סחורתו. מצדו – למי שאין כסף, שלא יקנה, שיישאר בבית. מטרתו היא למכור את סחורתו
המסוגל
יקר ככל האפשר שיעניק לו את הרווח הגדול ביותר האפשרי. הוא שואף להיות מיליונר, ואם הוא כבר מיליונר
במחיר
אז הוא רוצה להיות מיליארדר. הרדיפה אחרי הכסף-רווח היא המנוע הסובייקטיבי של פעילותו. לקפיטליזם כשיטה
יש גם מנוע אובייקטיבי, שאינו תלוי ברצונו של הקפיטליסט הבודד. זה אחד החוקים היסודיים של המערכת
כלכלית
הכלכלית הקפיטליסטית ומכנים אותו: חוק הרפרודוקציה המורחבת. לפי חוק זה הקפיטליסט נאלץ תחת לחץ התחרות,
הוא רוצה ובין אם לא, לשפר בהתמדה את הטכניקה של ייצורו ולהרחיבו. ואם לא יעשה כך, הוא יפגר בהתקדמותו
בין אם
ומתחריו ישיגו אותו ויגרמו להתרוששותו.

כך כתבו קארל מארקס ופרידריך אנגלס כבר לפני למעלה מ- 150 שנה ב-"מניפסט הקומוניסטי" את המילים הבאות:
על
הולך ומתרחב של מוצריה מריץ את הבורגנות סביב כדור הארץ כולו. היא מוכרחה לחדור לכל מקום, להסתפח
"הצורך בשיווק
בכל מקום, לקשור קשרים בכל מקום" )המניפסט הקומוניסטי ;#150& פרק ראשון(.
חוק עצמו, "חוק הרפרודוקציה המורחבת", דחף את הקפיטליזם בתקופות שונות בהתפתחותו. זה החל מהשלב ההתחלתי
אותו
הידנית )המנופקטורה(, בו ריכז הקפיטליסט מספר גדול של פועלים במפעלו, חלק את עבודתו של בעל המלאכה
שלו – החרושת
והפך על ידי כך את הייצור ליעיל יותר. באותו שלב הפועלים ביצעו את רוב הייצור באופן ידני. אך למרות
בין כמה פועלים
של הקפיטליסט עבדו עבודת ידיים כבעל המלאכה, הם ייצרו מהר יותר וזול יותר ממנו ובמשך הזמן חיסלו או
שגם הפועלים
צמצמו את המלאכה העצמאית. בתקופה זו עמדו לרשות הפועלים רק מספר קטן של מכונות פרימיטיביות שהפעלתן
לפחות
על הנעת כוח אדם, כוח זרם נהרות ובאזורים מסוימים גם כוח הרוח. השלב הבא היה השלב הראשוני של התעשייה
התבססה
הממוכנת )לאחר המצאת מכונת הקיטור בשנת 1782(. אחרי תקופה זו, הטרום-אימפריאליסטית, באה
האימפריאליסטית-קולוניאלית. אחר-כך באה התקופה הניאו-קולוניאלית ולבסוף הגענו לתקופה הנוכחית, תקופת
התקופה
המהפכה המדעית-טכנית, שהובילה בתנאי הקפיטליזם לתופעה שמכנים אותה במינוח המקובל – גלובליזציה.

התקופה של המהפכה המדעית-טכנית, כפי שהיא מכונה בשפת המפלגות הקומוניסטיות, החלה משנות החמישים והשישים
של המאה העשרים והיא מהפכה מהירה שלא היתה כמוה בעבר בתולדות האנושות. ניצניה הופיעו כבר במלחמת העולם
והם בלטו באופן טבעי במישור הצבאי )מכ"ם, הפצצה האטומית, צורות ממוחשבות של נשק אנטי-אווירי. וגם
השנייה
של המחשב הדיגיטלי שלנו הוזמן עוד במלחמה ע"י הצבא האמריקאי, אבל הרכבתו הסתיימה רק אחרי המלחמה(.
אב-טיפוס
יצרה אפשרויות, כמעט בלתי מוגבלות, לשפר את חיי האנשים. ולא רק של בני העשירונים העליונים,
המהפכה המדעית-טכנית
אלא של כל האנושות. היא יצרה טכנולוגיה המסוגלת להתגבר על הרעב ועל העוני בכל קצוות העולם. היא מאפשרת
לכל האנשים לחיות ב"רמה אנושית" ולהשאיר לדורות הבאים כדור ארץ בעל מערכת אקולוגית שתאפשר גם להם לחיות
ולהמשיך להתפתח.
אך המציאות בעולם הקפיטליסטי האנרכי היא שונה. אותה ההתפתחות שיכולה להביא )ותביא במערכת הסוציאליסטית
התקדמות ורמת חיים נאותה לכולם, הופכת היום בגלובליזציה הקפיטליסטית את המצב העולמי לגרוע ביותר.
העתידית(
הבינלאומי, ובראש וראשונה ההון הפיננסי באמצעות תאגידי הענק הרב-לאומיים, שולט היום בעולם כפי שלא שלט
ההון
הוא מערער את יציבות כלכלתן של מדינות שלמות ומאלץ ממשלות לפעול לפי הוראותיו. ההון חודר במהירות לכל
מעולם.
על כדור הארץ והורס את כל העומד בדרכו. בלחיצת כפתור מועברים מיליארדי דולרים במהירות מסחררת ממקום
פינה
למקום ומארץ לארץ בחיפוש אחרי רווחים קלים. כתוצאה מהגלובליזציה הקפיטליסטית גדל הפער בין העשירים לבין
ובין הארצות המפותחות לבין הארצות המתפתחות. במקום ששכבות רחבות של האנשים יראו לפניהן עתיד טוב יותר,
העניים
גדלים ממדי העוני, הרעב, המחלות ויתר המצוקות בקרב שכבות נרחבות ביותר.

התנגדות

המציאות העכשווית. אך כנגד המציאות הזו צומחת התנגדות ההולכת וגדלה. הכוחות המתארגנים נגד הגלובליזציה
זאת
ולאחר נסיגה מסוימת בפעילותם בעקבות ההתקפה על מגדלי התאומים בארה"ב והשלכותיה, הם שוב מגבירים
מתחזקים,
הפעילות. מתאחדות קבוצות שונות בעלי אינטרסים שונים, שמאחדת אותן ההתנגדות העזה לגלובליזציה הנוכחית ו
את
הנכונות להיאבק נגדה. הייתי קורא להן "חזית -סיאטל ".

סיאטל
התחיל בהפגנות, שהתקיימו, כאמור, בסיאטל שבארה"ב בדצמבר 1999 בהשתתפות כ- 50,000 מפגינים. אלפי מפגינים
זה
צעדו בערים אחרות ברחבי העולם. זאת בזמן שבאולם מפואר התנהלו הדיונים בקונגרס של "ארגון הסחר העולמי"
נוספים
)WTO ( המייצג את האינטרסים של העשירים ושהחלטותיו מנוגדות לאינטרסים של רוב רובה של האנושות. כך התקבל
שמצד אחד התייצבו המיליארדרים ותאגידי הענק הרב-לאומיים ושלושת הארגונים המרכזיים המשרתים את האינטרסים
שלהם: ארגון הסחר העולמי )WTO(, "קרן המטבע הבינלאומית" )IMF( והבנק העולמי. ומהצד השני של המתרס
העולמיים
התייצבו מאות ארגונים ותנועות בעלי ותק וכן ההתארגנויות המכונות "ארגונים לא ממשלתיים" )NGO(.

מה שנתגלה בסיאטל לפני עיני העולם התוהה היתה 'חזית' רחבה, כפי שלא נראתה מזה זמן רב. עיתונים ומשקיפים
שמזה שנים רבות לא היה מאורע בארה"ב שהוציא לרחוב כל כך הרבה קבוצות אנשים שונות ולא דומות. בחוצות
כתבו
סיאטל הפגינו אנשים שבאו מ- 144 ארצות. 50 ארגונים מקצועיים של ארה"ב היו מיוצגים שם. יושבי ראש של
AFL ושל איגוד פועלי הפלדה המאוחדים הביעו סולידריות עם המחאה. פועלי פלדה הלכו שכם אחד עם סטודנטים.
ה- CIO-
מחו נגד חיסול מקומות העבודה. פעילי זכויות האדם הלכו יחד עם הירוקים. כמו-כן השתתפו נציגים של קבוצות
פועלים
שונות. בהפגנה נשמעו גם סיסמאותיהם של אנשי ה-ס.ז'.ט. הצרפתית. הפגינו גם קומוניסטים עם דגלי המפלגה
אתניות
האמריקאית. כמו-כן השתתפו בהפגנות פעילים למען זכויות בעלי החים, אחיות למען סובלנות, לוחמים להגנת
הקומוניסטית
יערות הגשם באמריקה הלטינית ועוד רבים אחרים.
בהפגנות, כאמור, הארגונים הלא-ממשלתיים )NGO(. תולדות ה- NGO הן ארוכות, אך בעבר הן היו התארגנויות
בלטו
מבחינת ציבורית ופוליטית. בשנת 1956 אמדו את מספרם בעולם בכ- 2,000 בערך. בשנת 1990 הם מנו למעלה
שוליות
6,000 ובשנת 2000 למעלה מ- 26,000. הארגונים אלה, המאוגדים סביב מטרות שונות, איחדו את כוחותיהם במאבקם
מ-
נגד ועידת "ארגון הסחר העולמי" בסיאטל.
משתתפי פעולות המחאה בסיאטל השתמשו רבות בתקשורת האלקטרונית: האינטרנט והדואר האלקטרוני. הטכנולוגיה
החדישה הזו של המהפכה המדעית- טכנית אפשרה לכוחות "הנגד" גם לתקשר ביניהם בכל העולם במהירות בזק לפני
ההפגנות וגם לשדר בזמן ההפגנות על הנעשה בסיאטל בזמן אמת.
סיאטל )דצמבר 99'(, בכל ועידה או כנס של נציגי המדינות המתועשות והעשירות, ה- G8) G7(, אם זה היה של
מאז
הסחר העולמי", "קרן המטבע הבינלאומית", "הבנק העולמי" או כנס אחר המאורגן על ידם, הופיעו רבבות של
"ארגון
כדי למחות נגד התוכניות החמסניות של שליטי הגלובליזציה. כך זה היה בוושינגטון, במלבורן, בפראג ובניס
מפגינים
שנת 2000, וכן בדאבוס, בנאפולי, בטרייסט ובגוטנבורג במחצית הראשונה של 2001, ובהפגנות הענק הסוערות
במהלך
בגנואה שבאיטליה ביולי 2001.

בשנה הנוכחית התקיימו הפגנות ענק נגד הגלובליזציה בבריסל, במדריד ובניו-יורק. בכנס בניו-יורק, שהתקיים
2002 באולמי הוואלדורף-אסטוריה המפוארים, קרא בישיבת הסיום המזכיר הכללי של האו"ם, קופי ענן, להאבק
בפברואר
העוני בעולם השלישי. נמסר שמשתתפי הכנס דנו במשך חמישה ימים בבעיות הטרור ובמשבר הכלכלי העולמי. אך,
נגד
קופי ענן, העולם הולך לקראת סכנות גדולות "אם הוועידה לא תיתן קדימות גבוהה למאבק נגד העוני", מה שאכן
כדבריו של
היא לא עשתה בפועל.
בניו-יורק גייסו פרנסי העיר אלפי שוטרים שהשתמשו בכוח רב נגד המפגינים. שימוש בכוח ברוטלי נגד מתנגדי
להגנת הכנס
אופייני כמעט לכל ההפגנות, כשהשיא היה בהפגנות בגנואה, שבה נרצח אחד המפגינים על-ידי המשטרה ורבים
הגלובליזציה
נפצעו ונעצרו.
בסדרת כנסות העשירים, נכון לעכשיו, היה כנס ברצלונה, שהתקים באמצע חודש מארס. היה זה כנס של מועצת
האחרון
והשתתפו בו ראשי המדינות וראשי הממשלות של האחוד. תוצאות הכנס היו, לפי מקורות בורגניים, צנועות.
האחוד האירופי
תמונות גם בניגודי האינטרסים הכלכליים של חברי האחוד, אבל גם תוצאות של לחץ דעת הקהל המתנגד לכל דבר
הסיבות
את 'אירופה הסוציאלית'. גם הכנס הזה היה מוגן בכוחות משטרתיים מסיביים. והיתה לכך גם סיבה. בהפגנות נגד
המסכן
ובעד אירופה סוציאלית הפגינו, לפי הערכות שונות, בין חמש לשש מאות אלף איש )!!(. לדעת משקיפים אלה
הגלובליזציה
היו ההפגנות הגדולות ביותר במאבק נגד הגלובליזציה.
ועידתם הבאה מתכננים העשירים לקיים באיזה מקום מבודד, קשה לגישה, שבו יקשה על המפגינים לקלקל את שמחת
את
המפגשים.

של ההפגנות הגדולות נגד הגלובליזציה היא, בלי ספק, גדולה מאוד. בתקופה שבה האימפריאליזם העולמי, ובראש
חשיבותן
האימפריאליזם האמריקאי, הוא עדיין באופנסיבה, החזית הרחבה היא צורת התנגדות חשובה ביותר. הפגנות אלו
וראשונה
תנועות וארגונים שבחיי היום-יום הם בעלי מטרות שונות ולפעמים מרוחקות אחת מהשניה או אפילו מנוגדות.
מאחדות, כאמור,
של תנועת ההתנגדות נגד הגלובליזציה, אבל בזאת גם חולשתה. כנראה שזו הסיבה שבמקביל לחזית הרחבה צומחת
בזה כוחה
נוספת של השמאל המגבשת עמדות בהירות יותר ואחידות יותר. המפלגות הקומוניסטיות, אשר הן פעילות ביותר
גם התארגנות
נגד הגלובליזציה, מנסות להשפיע על משתתפי פעולות המחאה בכיוון של הבנת הצורך לא רק להשמיע את קול
באירועים
המחאה, אלא גם להציב אלטרנטיבה ממשית לקפיטליזם ולעיוותיו, אלטרנטיבה סוציאליסטית.

הפורום העולמי הסוציאלי

במקביל לכנס בדאבוס, שהתקיים בפברואר 2001, נערך בעיר הברזילאית פורטו- אלגרה 'פורום העניים' בהשתתפות
כ-10.000 משתתפים. מטרת הכנס היתה לגבש אלטרנטיבה למדיניותם של אבירי הגלובליזציה. על-פי החלטת הכנס
בשנת 2001 התקיים השנה כנס נוסף באותה העיר ועכשיו בהשתתפות כ- 60,000 איש. הפעם נערך הכנס בשם "הפורום
השתתפו בו נציגים של ארגונים מקצועיים, קבוצות דתיות, ארגונים לא-ממשלתיים, מפלגות פוליטיות,
העולמי הסוציאלי".
חקלאים, ארגוני נשים וארגונים אנטי-גזעניים )בדיונים העירו כמה מהמשתתפים על חוסר נציגים מארצות אסיה
ארגוני
ודנו על הדרכים לתקן את המצב(.

ב"פורום העולמי הסוציאלי" התנהלו בכמה נושאים כמו הדרכים לאחד תנועות סוציאליות שונות במאבקן נגד
הדיונים
הגלובלי. באחת הסדנאות – "העבודה והתנועה האנטי-גלובליזציוניסטית" – דנו על האתגרים העומדים בפני
הקפיטליזם
המאחדת ארגונים מקצועיים עם תנועות עממיות אחרות במאבק נגד הגלובליזציה. בשנה הבאה צפוי כנס נוסף,
קואליציה
אז נצפה בוודאי בשרשרת נוספת של מחאות רחבות נגד הגלובליזציה הקפיטליסטית והשלכותיה הנוראיות על חייהם
ועד
של מרבית בני האנושות.

ש.שקד
30.4.2002