נכתב ונאמר הרבה על כך, שאחרי הפיגוע במגדלי התאומים בניו-יורק ב-11.9.2001 נכנסה ארה"ב לתקופה חדשה.
וגם לא נכון. זה לא נכון, כי הפיגוע לא היה רעידת אדמה, שהשמידה ערים שלמות או אירוע קטסטרופלי אחר.
זה נכון
באופן כללי, החיים בארה"ב נמשכו כמו שהיו. בימים הראשונים אחרי הפיגוע היתה חרדה, אך היא נחלשת בהדרגה.

לעומת זאת, מבחינה פוליטית, פעולת החבלה הגישה לממשלו של הנשיא בוש על מגש כסף את האפשרות ואת ההזדמנות
לטובתו את מצבו בכמה מישורים. אזכיר שלושה מהם: את שאיפת ארה"ב לשלטון עולמי; את המשבר הכלכלי בארה"ב;
לשנות
ואת מצבה של האדמיניסטרציה של הנשיא בוש בבית.

1( עם קריסתה של ברית המועצות קרס גם הכוח העיקרי שבלם את האימפריאליזם האמריקאי ואת התפשטותו. לפני
החברות האמריקאיות הרב-לאומיות נפתח סיכוי להשתלט על חלק גדול של המאגרים העצומים של חומרי גלם וחומרים
בשטחי המדינות הסובייטיות לשעבר. עוד לפני ממשלו של הנשיא ג'ורג' בוש הבן וכאשר אפילו לא חלמו על
אנרגטיים
הפיגוע בניו-יורק, כבר ביקרה מדלן אולברייט, שרת החוץ האמריקאית של הנשיא קלינטון, בירות של קזכסטאן,
ואוזבקיסטאן – כולן על הגבול ובקירבת אפגניסטאן. היא דנה עם שליטי הארצות האלו על ה"דמוקרטיה",
קירגיזיסטאן
שיתוף פעולה ועל "דברים יפים" אחרים, כשבידיה הגזר והשוט. אולם מטרתה האמיתית של אולברייט היתה להבטיח
על
האינטרסים של ארצות הברית באזור הגובל בשדות הנפט באזור הים הכספי. תחת בוש ממשיכה אותה מדיניות, אלא
את
שהפעם בממדים גדולים הרבה יותר ובקצב גדול יותר.

עוד בחודש אוקטובר שנת 2000 כתב הכלכלן ר.י.סאמואלסון בשבועון האמריקאי "ניוזוויק", שלנשיא האמריקאי,
2(
מי שייבחר, מחכים ימים לא קלים. באותו זמן התחילו להופיע בארה"ב הסימנים הראשונים של המשבר הכלכלי
שייבחר
החדש. האבטלה הרשמית ב-3 בדצמבר 2001 היתה 9%. אחרי שנת משבר כלכלי עלתה האבטלה ל-5.8% אחוזים, שזו
של כמעט 150 אחוזים. ויש להניח, שהמשבר הכלכלי היה נמשך כפי שהוא נמשך בארצות אחרות בעולם הקפיטליסטי.
עליה
בארה"ב קרה הפיגוע בניו-יורק ובעקבותיו המלחמה באפגניסטאן וההכנות לפעולות מלחמתיות אחרות ברחבי העולם.
אולם
והנה בארה"ב מדברים על סימנים לעליה בפעילות המשקית.

3( מצבה של האדמיניסטרציה של הנשיא בוש היה עד לפיגוע בניו-יורק בכי-רע. עצם בחירתו וכשרות בחירתו של
בוש הבן היו בספק, והדבר הגיע עד לבית המשפט העליון ושם הוכרע לטובתו הודות לרוב הריאקציוני שלו. נוסף
הנשיא
לכך, לפי השיטה האמריקאית בבחירות לנשיא ארה"ב קיימת האפשרות שלנשיא ייבחר המועמד שבספירת קולות הכל-
קיבל פחות קולות ממתחרהו. והבחירות האחרונות היו אחד המקרים, כאשר לנשיא נבחר האיש שלפי הספירה הכללית
ארצית
קיבל פחות קולות.

גם יותר ויותר שמדובר בממשל של עשירים, של אנשים שתפסו מקומות מרכזיים בביזנס הגדול, חלקם בעסקי הנפט.
התברר
תקופה גדלה ההתנגדות לממשל והיתה הרגשה שהאדמיניסטרציה הזו לא תאריך ימים. ואז בא הפיגוע והמצב השתנה
באותה
לילה. יהיה זה שארגן את הפיגוע אשר יהיה ותהיה מטרתו אשר תהא – בפועל הוא עשה שירות גדול לאימפריאליזם
תוך
האמריקאי ולממשלו של הנשיא בוש.
ארצות הברית בדרך להשתלט על אוצרות העולם

זכרוני אינו מטעה אותי, זה היה באמצע שנות השבעים. בעיתונות המערבית התפרסמה ידיעה סנסציונית, שמקורה
אם
העיתונים כתבו, שצוות חוקרים נורבגיים, שעבד בהזמנת הממשלה הסובייטית, גילה בדרומה של ברה"מ שדות
בהדלפה.
עשירים, שרק ערב הסעודית יכולה להתחרות בהם. אחרי כמה ימים ממשלת ברה"מ הכחישה את הידיעה ובזה נגמרה
נפט
הסנסציה. האנשים כבר מזמן שכחו את הדבר. אך חברות הנפט המעוניינות לא כל כך.

ברור לכולם, שהמידע היה מידע נכון ושלהכחשה היו סיבות משלה. כנראה שממשלת ברה"מ גם לא היתה מעוניינת
היום
על מחירי הנפט העולמיים וכן היתה מעוניינת לשמור על רזרבות הנפט והגז הטבעי שלה ולא לבזבזן. לפי מידע
ללחוץ
שונים באזור הים הכספי, מדובר על שדות נפט עצומים המתחרים, כאמור, עם השדות הסעודיים. לפי הידיעות,
ממקורות
שבשנת 2010 יופקו משדות אלו יותר משלוש מיליון חביות נפט ליום, ונוסף לכך אלפי מיליארדי מטרים מעוקבים
מעריכים
טבעי בשנה. על נפט זה מתחרות חברות נפט שונות. אולם החברות המונופוליסטיות האמריקאיות מעוניינות להשתלט
של גז
המקורות האלה ולהוציא משם את מתחריהן, וממשלו של בוש הציב לעצמו כאחת המטרות של מדיניותו את ההשתלטות
על
על האזור. ולאחר שאנו כבר מבינים על איזה רווחים עצומים בשביל ההון הגדול האמריקאי מדובר, יותר קל
הפוליטית
את מדיניות ארה"ב באפגניסטן ובארצות הסובייטיות לשעבר, השוכנות בין אפגניסטן והים הכספי. שתיים מהן
יותר קל להבין
בסיסים לשימושן של יחידות צבא ואויריה של ארה"ב. עכשיו קל גם להבין ש"המלחמה נגד הטרור" באפגניסטן,
כבר מסרו
הזדמנות פז לחדור לאסיה הסובייטית לשעבר, קודם רק "באופן זמני" כדי לחסל את הטרוריסטים האפגניים ולבסס
היתה
את הממשלה האפגנית "הדמוקרטית" ואחר כך להישארות באופן קבוע.

הכספי, הרווי נפט וגז טבעי, הוא המטרה הראשונה, אך לא היחידה. החברות הקפיטליסטיות הגדולות מעוניינות
אזור ים
גם ליתר האזורים רחבי הידיים של ברה"מ לשעבר, העשירים באוצרות מינרליים. וגם זה לא הכל. יש משקיפים
לחדור
פוליטיים הכותבים על תוכניות של ממשל בוש להשתלט כלכלית ופוליטית על פס רחב מאפריקה המערבית, דרך המזרח
הקרוב, אסיה התיכונית ועד לאינדונזיה, אזור בו נמצאים רוב שדות הנפט על כדור הארץ.

במקום הזה כדאי להזכיר: בתקופה שלנו, תקופת הגלובליזציה, החברות הגדולות הרב-לאומיות קשורות פחות ופחות

של מדינה זו או אחרת. כפי שגם שמן רומז, בחברות אלו משתתף הון מארצות שונות. ההון, וקודם כל ההון
בממשלות
זורם מארץ לארץ ולחיצה על כפתור מעבירה מיליארדים מקצה אחד של העולם לקצה השני ברדיפה
הפיננסי-ההרפתקני,
רווחים קלים. ההון הוא יותר ויותר בינלאומי ומתחשב פחות ופחות בגבולות לאומיים ומדיניים. מספר ההסכמים
אחרי
האזוריים והעולמיים גדל, ואלה כופים את רצונם על מדינות וממשלות. יחד עם זה האימפריאליזם המוכר לנו,
הכלכליים
של מעצמות עם צבא וציי-מלחמה, לא נעלם וממשיך להתקיים ולמלא תפקיד ביישור הדרך בפני התפשטות החברות
הרב-לאומיות שמרכזן באותה המדינה. המצב הוא כפי שאמר זאת דונלד רמספלד, היום שר ההגנה בממשלו של בוש,
בשנת 1998: "אני משיקגו. אתם תזכרו בוודאי את האמירה הנפלאה של אל קפונה )אחד מראשי כנופיות הגנגסטרים
עוד
העשרים בשיקגו – ש.ש.(: "אפשר להשיג הרבה יותר עם מילה ידידותית ורובה בצידה מאשר עם מילה ידידותית
בשנות
בלבד."

במקום זה כדאי להעיר במאמר מוסגר: ההון רודף רווחים ומנצל למטרה זו את אוצרות הטבע בארצות שונות, וזאת
בלי כל התחשבות אם התוצאה היא לטובת האנושות או לרעתה. אך מאחורי כל המאבקים יש תהליכים ארוכי טווח.
אחת מתוצאותיהם הוא גידול הפער בין הארצות העשירות והעניות. לפני כמה עשרות שנים השתמשה השישית העשירה
של האנושות ב-60% מהאוצרות הטבעיים של העולם. היום היא משתמשת כבר ב-80%, והתהליך נמשך.

אגרוף הפלדה

לפי השבועון השמרני הבריטי "אקונומיסט" )23.3.2002(, ארה"ב היא היום המעצמה היחידה שיכולה להגיע עם
הגרעיניים והקונבנציונליים לכל נקודה על כדור הארץ. הציים המלחמתיים שלה מסיירים באופן קבוע בכל
כוחותיה
והימים. ההוצאות הצבאיות שלה גדולות משל שמונה המדינות הבאות אחריה ביחד. היא מובילה במישורים
האוקיאנוסים
הצבאיים המבוססים על המהפכה באינפורמטיקה וענפים אחרים של המהפכה המדעית הטכנית.

ב- 11.9.2001 ניצל ממשלו של הנשיא בוש את הפיגוע בניו-יורק והגביר באופן מהותי את הוצאות הצבאיות.
אחרי המאורע
איננה כל כך אם ארה"ב זקוקה לזה, כמו כמה רווחים זה יכניס לאילי ההון העומדים מאחורי ממשל בוש. בוש
השאלה
את התקציב הצבאי ב-48 מיליארד דולר והוא יעמוד עכשיו על סכום עצום של 379 מיליארדי דולרים. בתקציב
מגדיל
הוקצו גם 38 מיליארדי דולרים למשרד ביטחון הפנים, משרד שבכלל לא היה קיים עד עכשיו בארה"ב. אלה סכומים
החדש
אסטרונומיים, שחלק גדול מהם הופך לרווחים של יצרני הנשק.

מוסגר יאמר: אנו רגילים לדבר ולכתוב על כך – כמה בתי ספר מודרניים וכמה גני ילדים אפשר היה לבנות בכסף
במאמר
כמה אפשר היה להוסיף לצורכי הבריאות, כמה בתי מגורים ניתן היה לבנות לאלה החיים בבנינים העומדים לקרוס,
הזה,
אבות טובים ניתן היה לבנות, כמה מעונות סטודנטים וכו'. איננו רגילים לדבר על ההשפעה הפוליטית של הגדלת
כמה בתי
התקציב המלחמתי, כאילו הכסף הזה היה נזרק ונעלם סתם. הסכומים האלה אינם נעלמים בלי עקבות. חלקם מופנה
להגדלת שכבת הקצינים בצבא. גודל מספר הגנרלים והאדמירלים. גודלת הבירוקרטיה בפנטגון וכך הלאה. חלק
מהמיליארדים של התקציב הצבאי מגיעים גם אליהם ולמקורבים אחרים ומגדילים את מעגל המעוניינים והתומכים
במדיניות ממשלו של בוש.

המלחמה הקרה שלט איזון בין שתי מעצמות העל הגרעיניות – ארה"ב וברה"מ. נכון, שחיינו בעולם מסוכן כי היתה
בשנות
החרדה שתקלה גרעינית כלשהי תמית שואה גרעינית על העולם. אולם האיזון הגרעיני וכושר "המכה השניה" של שתי
המעצמות הבטיח שאף אחת מהשתיים לא תעז להשתמש בנשק הגרעיני, כי התוצאה הבלתי נמנעת של פעולה כזאת תהיה
להשמיד ולהישמד. נוסף לכך ברה"מ, מעצם טבעה, אף פעם לא היתה מעוניינת במלחמה והמשק הסוציאליסטי לא דחף
להתנגשויות ולמלחמות. בעבר זה היה טיעון של הקומוניסטים. עכשיו אנו רואים שזו היתה גם האמת. כעת קיימת
אחת והיא קפיטליסטית – ארה"ב. ומיום ליום היא מנצלת את עליונותה הצבאית והיא עושה זאת יותר ויותר
מעצמת-על
ובגסות. מדיניותו של ג'ורג' בוש היא להשיג בעזרת לחץ צבאי מה שארה"ב אינה מסוגלת להשיג בדרך ההתחרות
בחוצפה
לארה"ב אין קולוניות, אולם לפי העיתון "הארץ" )20.2.2002( 250,000 מתוך 1,400,000 חייליה מוצבים
המשקית.
מחוץ למדינתם. הם מוחזקים שם תחת כל מיני שמות. אך המטרה היא לשמור על האינטרסים האמריקאיים ולהגביר
בבסיסים
את שליטתה של ארה"ב ברחבי העולם.

באפגניסטן סייעה לארה"ב להתבסס באפגניסטן בכמה בסיסים לחיל האוויר שלה וגם לחיל הנחתים שלה. אותה
המלחמה
סייעה לה לתפוס בסיסים במדינות השוכנות בין אפגניסטן לבין הכמויות האגדיות של "הזהב השחור" באזור הים
מלחמה
בתחילת חודש מרס הגיעה יחידה אמריקאית לפיליפינים. תפקידה המוצהר – ללמד את הצבא הפיליפיני ללחום
הכספי.
נגד "הטרוריסטים" המוסלמים, הלוחמים להשגת אוטונומיה של האזור בו הם חיים. המטרות הנוספות של ארה"ב הן
כרגע "רק" עיראק, איראן, קוריאה הצפונית, והיד עוד נטויה.

קונוונציונאלי ויש נשק גרעיני. הנשק האטומי )הגרעיני( הומצא )כידוע( בשלהי מלחמת העולם השנייה. בשתי
יש נשק
פצצות האטומיות הראשונות השתמשה ארה"ב נגד יפן לקראת סוף מלחמת העולם והרסה את הערים הירושימה ונגסקי.
מאז ניהלו האמריקאים כמה מלחמות )יותר קטנות(, אך באף אחת לא השתמשה ארה"ב בנשק הגרעיני. ארה"ב הפסידה
במלחמת וייטנאם לאחר מלחמה קשה וממושכת ובכל זאת לא השתמשה בנשק "יום הדין" שלה, מתוך פחד שמלחמה
גרעינית "מוגבלת" עלולה להפוך למלחמה גרעינית כוללת.

מדינות בעולם שיש להן נשק גרעיני. באופן רשמי אלו הן: ארה"ב, רוסיה, צרפת, סין, בריטניה, הודו ופקיסטן.
היום יש כמה
ישראל המנהלת בנושא זה מדיניות עמומה. זאת שאינה אומרת שיש לה נשק גרעיני, אך גם אינה אומרת שאין לה
ויש
התפרסמו ידיעות בחו"ל, לפיהן דחקה ישראל את בריטניה מהמקום החמישי מבחינת המאגרים של נשק גרעיני(.
)לאחרונה
עוד, שלפי טענות עומדות על סף היהפכות למדינות בעלות נשק גרעיני. יש שתי מדינות, ארה"ב ורוסיה, שהנשק
ויש
הגרעיני שלהן יכול להרוס אחת את השנייה, ולמעשה את כל העולם.

זה המקום לחזור על תולדות הנשק הגרעיני, אך צריך להזכיר שבסוף שנות ה-50 של המאה הקודמת הכניסה ברה"מ
אין
לשירות הצבאי את הטילים הבין-יבשתיים בעלי ראשי-חץ גרעיניים-מימניים וביטלה בזה את החסינות המעשית של
ארה"ב מהאפשרות לפגוע בה בגלל מצבה הגיאוגרפי. למה הכוונה? לא במלחמת העולם הראשונה ולא במלחמת העולם
היתה קיימת סכנה ריאלית, שצבא אויב גדול יעבור את האוקיאנוס האטלנטי או השקט ויפלוש לארה"ב. בארה"ב
השנייה
שיקרה מה שיקרה, המולדת האמריקאית לא תהיה בסכנת פגיעה קשה. ואז, בסוף שנות ה- 50, המצב השתנה
היו משוכנעים,
מהותי. ארה"ב הטילה ממטוס על העיר היפנית הירושימה פצצה אטומית של "20 קילוטון" )שכוח ההרס שלה שווה
באופן
לעשרים אלף טון TNT ]חומר נפץ תקני[( והרסה תוך שניות עיר שלמה. כאשר הסובייטים הכניסו לשירות את הנשק
שלהם, היו אלה טילים בין-יבשתיים, העוברים מסלול של עשרת אלפי קילומטר תוך 30 דקות בערך ועל
הטילי-הגרעיני
הטילים היו מורכבים ראשי חץ גרעיניים )מימניים( בעלי כוח הרס השווה לכמה עשרות מיליונים טון TNT.

מאז שתי המעצמות העל הפכו תלויות ברציונליות של הצד השני. כך הגיעו שתי הגדולות להסכמי SALT ולהתבססות
הזה. בהסכם נפרד הן הסכימו גם לא לנסות לבנות מערכות של טילים נגד טילים )מלבד שתי מערכות לכל אחת:
על האיזון
עיר הבירה והשניה סביב בסיס הטילים של אותה ארץ. בסוף המערכות האלו לא נבנו(. המצב הזה הבטיח ביטחון
אחת סביב
מסוים. אך ארה"ב ניסתה כבר בשנת 1983 להפר את ההסכם עם ברה"מ ולבנות מערכת כוללת של נשק נגד טילים. השם
לתוכנית זו היה "מלחמת הכוכבים". אולם בסוף לא יצא מזה דבר, כי התברר שהרמה הטכנית באותן שנים לא
המקובל
הספיקה לתוכנית שאפתנית כזו.

ממשלו של בוש, שהמדיניות שלו מכוונת לשלטון עולמי, מנסה לחזור אל אותה מטרה – עכשיו על בסיס ההתפתחות
הטכנולוגית שחלה משנות השמונים של המאה הקודמת. אם ארצות הברית תצליח לבנות מערכת כזו, הדבר יאפשר
להטיל אימה )באנגלית: TERRORIZE ( על כל מדינה בעולם ולהכניעה לדרישותיה. זאת, כיוון שהיא תוכל לאיים
לה
על מדינות אחרות בהתקפה גרעינית מבלי לחשוש שהמדינה המותקפת תוכל להשיב לה כגמולה. ההוצאות לתוכנית זו
נגד טילים" נאמדות היום ביותר מ-273 מיליארדי דולרים ובמציאות זה יעלה הרבה יותר. לפי מומחים רבים,
של "טילים
יש ספק רב ביעילותה של המערכת, אם היא תיבנה.
המתחרה הגדול היום: האיחוד האירופי ובמרכזו גרמניה

לא פה המקום לפרט את תולדות ההתפתחות של האיחוד האירופי, שהתחיל בשנת 1957 עם ייסוד "השוק המשותף"
והתפתח – תוך ולמרות ניגודים ומאבקים פנימיים – ל"איחוד האירופי". הצעד האחרון, נכון להיום, בדרך זו
ברומא,
היתה החלפת המטבע הלאומי של מדינות החברות באיחוד למטבע אחיד ה'אורו' )EURO(. לו מישהו היה מנבא תהליך
60-50 שנה היו אומרים לו שהוא חולם בהקיץ. היום משתייכות לאיחוד 15 מדינות חברות ו-12 מדינות מחכות
כזה לפני
לצירוף. סך כל האוכלוסיה בכל המדינות הללו 482 מיליון נפש.

האמת היא, שהניגודים בין המדינות החברות לא נעלמו לגמרי וגם הניגודים הבין-אימפריאליסטיים לא נעלמו. אך
המשותפים של הבורגנות הגדולה באיחוד האירופי חזקים יותר מאשר הניגודים, והאיחוד מתחזק. לו האיחוד
האינטרסים
מתפתח בין ארצות סוציאליסטיות בדרך של שוויון, היה אפשרי רק לברך על התפתחות כזו. אך במציאות הקיימת
הזה היה
שהיא חיובית מבחינה היסטורית, עברה בתחילה תחת הגמוניה משותפת גרמנית )כוח כלכלי(-צרפתית )כוח
ההתפתחות,
– חברה קבועה במועצת הביטחון( ועכשיו תמיד יותר רק תחת הגמוניה גרמנית. אולם כך או כך, באירופה מתגבשת
פוליטי
יחידה כלכלית חזקה המאיימת במישור המשקי על ראשוניותה של ארה"ב.
בין האימפריאליזם של ארה"ב לבין האימפריאליזם של האיחוד האירופי מלווים גם במאבק הסברתי-תעמולתי.
הניגודים
האירופים מדובר על איזה נציונליזם אירופאי נגד המתחרה המשותף האמריקאי. האירופים מרגישים עצמם כאילו על
אצל
)מעצמת-העל האמריקאית( שיצאה מכלל פיקוח, הנהוגה בידי נהג קטר שאינו רואה כל צורך להתחשב באזהרותיהם.
רכבת
עוד יותר, לאירופים אין כל רמז לאן הרכבת נוסעת. חוסר האמון הזה מקבל ביטוי גם ברמות גבוהות יותר. כך
ומה שגרוע
למשל שר החוץ בממשלה הקודמת של צרפת, ה.וודרין, האשים את ארה"ב ב"ראיה תמימה", אם היא חושבת שאפשר
לפשט את הכל הבעיות למלחמה נגד הטרור. וכדוגמה לרדידות המחשבה האמריקאית הוא הביא את הצהרתו של סגן
האמריקאי צ'ייני: "ואתם יכולים את ערפאת גם לתלות". כאילו הצרפתי אינו יודע, שהמלחמה בטרור היא רק
הנשיא
לפעולות התוקפניות של ארה"ב ברחבי העולם. בדיוק כמו שאצל ממשלת שרון המלחמה בטרור היא התירוץ להרס
תירוץ
כל מבנה הממשל הפלסטיני- ש.ש.(. וזה לא רק אצל הפוליטיקאים ולא רק אצל הצרפתים. לפי השבועון הבריטי,
)25.5.2002(, הנשיא האמריקאי ג'ורג' בוש נתקבל בהפגנות אנטי-אמריקאיות בכל תחנות ביקורו במערב
"האקונומיסט"
אירופה, והפעם הפגינו לא רק "המפגינים המקצועיים". הרבה אירופים רואים בהתנהגותם של האמריקאים התנשאות,
שהם דואגים לרלוונטיות שלהם. הם מדגישים, שעם כל השוני בגודל ובמשקל ברית אינה צייתנות ושותפים אינם
בזמן
גרורות.

חשוב באיחוד האירופי בזמן האחרון הוא השאלה הצבאית. בשנתיים שלוש האחרונות דובר על הצעדים הראשונים
מישור
כוח צבאי אירופי משותף: יחידה "להתערבות מהירה בכל חלקי העולם". באירופה הדגישו, שמטרת הכוח הצבאי
להקמת
לאפשר לאיחוד האירופי לפעול במישור הצבאי – באופן בלתי תלוי בארצות הברית – להגנת האינטרסים האירופיים
היא
חלקי כדור הארץ. לא ניכנס לפרטים, כי כפי שמתברר, המטרות הצנועות שעליהן דובר אז, היום הן כבר מיושנות.
בכל

בחוגי השמאל דנו על נושא זה כתגובה על הידיעות אודות התוכניות הצבאיות באיחוד האירופי. השאלה היתה אם
גם
הזה אין גם היבטים חיוביים. הרי מבחינה אובייקטיבית הצעדים של האיחוד האירופי מכוונים נגד המעצמה
לתהליך
האימפריאליסטית הראשית: ארה"ב, ונגד שאיפותיה לשלטון עולמי. עמדתה של המפלגה הקומוניסטית הגרמנית היתה,
שהקמת שני מחנות אימפריאליסטיים בעלי כוח בערך שווה רק תגדיל את הסכנה למלחמת עולם נוספת.

הגנרלים הגרמניים עושים שריר

בתקופה הנוכחית של הקפיטליזם אנו עוברים שני תהליכים במקביל: הראשי, תהליך הגלובליזציה, שפירושו
הקונקרטי הוא קפיטליזם המבוסס על המהפכה המדעית-הטכנית, המקרב במהירות את חלקי העולם השונים מבחינה
מדעית, אינפורמטיבית, תרבותית וכו'. בתנאי הסוציאליזם היה תהליך כזה מקדם את העולם לעידן טוב הרבה
כלכלית,
יותר בשביל כל האנושות. בקפיטליזם הוא רק מגדיל את הפערים החברתיים בתוך הארצות ואת הפערים בין הארצות
העשירות לבין הארצות העניות. והדבר השני, המשך האימפריאליזם הקפיטליסטי המחריף את המאבק: מי ישלוט על
הכפר גלובלי.

השבועון הגרמני הקומוניסטי "אונזרה צייט" )22.2 ו-1.3 שנת 2002( פרסם מאמר נרחב על המדיניות העכשווית
של המטה הצבאי הגרמני. לפי זה מטרת הצבא הגרמני היא "שמירה על הסחר החופשי", שפירושו אצלם הוא להבטיח
להון הגרמני גישה חופשית לכל השווקים ולכל מקורות חומרי הגלם בעולם. בחוגים הצבאיים הגרמניים מדברים על
שהצבא הגרמני צריך לשרת קודם כל את האינטרסים הלאומיים של גרמניה )בעלת 83 מיליון תושבים( במקום קבלת
כך
מרות מלאה של NATO ושל ארה"ב. הם דורשים "שותפות שוויונית" עם ארה"ב ומצטטים את הנשיא האמריקאי, ג'ורג'
בוש, שהבטיח להם )לטענתם( "שותפות גרמנית במנהיגות" )העולם – ש.ש.(.

לדעת אותם ה"חוגים", לאחר התגברות על התוצאות והעיוותים החשובים של מלחמת העולם השנייה, שנכפו על
יש להתגבר על התוצאות של מלחמת העולם הראשונה )כזכור לגרמניה היו לפני מלמת העולם הראשונה מושבות
גרמניה,
פולין היתה מחולקת בין רוסיה הצארית, גרמניה הקיסרית והקיסרות האוסטר-הונגרית, לגרמניה היו אינטרסים
באפריקה,
ועוד(. לדעת הגנרלים, אחרי הריסת "הייצור המלאכותי" שנקרא "יוגוסלביה" צריך לעשות גם צעדים אחרים.
בבלקנים

שיהיה אפשרי לבצע את התוכניות, יש לבנות יחידות התערבות גרמניות, חמושות היטב עם תעבורה אווירית משלהן,
כדי
קשר ולוויינים משלהן. יחידות המסוגלות להגיע ולפעול בכל חלקי העולם. היחידות האלו חייבות להיות החלק
רשת
של הצבא הגרמני. לכל זה צריך להוסיף שלמטה הצבא הגרמני ועוד יותר "למטה הסודי הגרמני" יש תוכניות
המכריע
מרחיקות לכת עוד יותר המנבאות רעות לשלום העולם.
יפן ובריטניה

לחזק את מעמדה מהדקת ארה"ב את יחסיה עם יפן באזור האוקיאנוס השקט ועם בריטניה הגדולה באזור האוקיאנוס
כדי
האטלנטי. מה מייצגות היום שתי המעצמות האלו?
במשך עשרות השנים האחרונות התרגלנו לדבר ולכתוב על שלושה קודקודים בעולם הקפיטליסטי. ארה"ב, הקהיליה
האיחוד האירופי ויפן. היום נשארו, למעשה, רק שניים מתוך השלושה – ארה"ב והאיחוד האירופי. מבחינה כלכלית
או
יפן נמצאת במשבר כלכלי כבר כמה שנים. מבחינת הייצור התעשייתי המשק היפני ירד בשנה האחרונה ב-10% – יותר
בכל אחת מ-15 המדינות הקפיטליסטיות המתועשות ביותר. יש ירידה של כ-5% בת.מ.ג. )תוצרת מקומית גולמית(.
מאשר
צבאית, באופן רשמי אין ליפן צבא בכלל. החוקה היפנית, שנתקבלה )תחת לחץ אמריקאי( אחרי הכניעה שסיימה
מבחינה
את מלחמת העולם השנייה גם במזרח הרחוק, אוסרת על יפן פעולות צבאיות ולא רק מעבר הגבולות.

החוקה האנטי-מיליטריסטית נכפתה על יפן לאחר מפלתה במלחמת העולם השנייה, שהיתה בשביל ארה"ב ראשית כל
מלחמה על השליטה במרחבים העצומים של האוקיאנוס השקט ועל השפעתה על ארצות המזרח הרחוק. היום השתנה
וארה"ב, בשותפות עם ממשלת יפן והגנרלים שלה, לוחצת לשנות חוקים, ובניגוד לחוקה היפנית, לבנות צבא יפני
המצב
שיעמוד לשירות ארה"ב במלחמתה נגד "הטרוריזם". לפי הצהרות הצירים הקומוניסטיים היפניים בפרלמנט, ארה"ב
יפן חתמו "בשקט – בשקט" על תוכניות מפורטות של "הגנה משותפת נגד הטרוריזם". הקו המדיני היפני החדש
וממשלת
לביטוי גם בביקורים של ראש ממשלתם, שלאחרונה בא לא פעם להרכין ראש על קבריהם של פושעי המלחמה היפניים.
בא
היום זאת התחמשות בשירות האמריקאים. מחר זה יכול להתגלות כהתחמשות נגד האמריקאים.

המדינה השניה שדובר כאן עליה, היא בריטניה הגדולה הנמצאת בין ארה"ב לאירופה מכמה בחינות ולא רק מבחינה
גיאוגרפית. היא שייכת לאיחוד האירופי עוד מזמן ש"השוק המשותף" התאחד עם "אזור הסחר החופשי". למרות זאת,
עדיין לא הצטרפה למטבע המשותף – ה"אורו", ומשתמשת עד היום בלירה האנגלית. לבריטניה יש אינטרסים משלה
היא
בארצות שהשתייכו פעם לאימפריה הבריטית החובקת עולם. היא גם מדגישה הרבה את "היחסים המיוחדים" שיש לה עם
הממתנים, כביכול, את המדיניות האמריקאית. כל זה מרגיז את יתר חברות האיחוד ומתרבים הקולות הדורשים
ארה"ב
להחליט אל מי היא שייכת: אל אירופה או אל אמריקה. אבל לא רק באירופה, גם בבריטניה עצמה, ואפילו בתוך
מבריטניה
מפלגתו של טוני בלייר, גדלה ההתנגדות למדיניות הכנועה של בלייר כלפי ארה"ב. כך למשל יש בלייבור התנגדות
להצטרפותה של בריטניה למלחמה נגד עיראק. בהשפעת הלך-רוח זה איימו שני שרים בממשלת בלייר להתפטר, אם
בריטניה תשתתף בהתקפה על עיראק.

הפדרציה הרוסית –
מחד גיסא ספקית חומרי גלם לארצות קפיטליסטיות מתועשות
ומאידך גיסא מעצמת-על גרעינית

לנו, לקומוניסטים, לקבל זאת מבחינה רגשית, אך המציאות היא שרוסיה עוברת יותר ויותר לקפיטליזם. עיתונים
קשה
בורגניים )"מערביים"( משבחים את הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין על כך שאינו הולך שבי אחרי אשליה של איזשהי
אלא מוביל את מדינתו במסלול יציב בכיוון למשק השוק )קרי – קפיטליזם(. קריסתה של ברה"מ והתפרקותה
"דרך שלישית",
גרמו להרס המשק שהתבסס על תכנון ושיתוף פעולה בכל רחבי ברית המועצות כיחידה אחת. עד היום לא התאוששו
שהשתייכו לברה"מ מהמכה הזו. רוב אוכלוסיית רוסיה סובל היום מעוני. בזמן שלטונו של הנשיא ילצין המתעשרים
הארצות
הסיסמה: כל אחד תופס וגונב מרכושו של העם לפי יכולתו. עליהם אמרו :"הם אמנם גונבים, אך גונבים במסגרת
התנהגו לפי
לאחר שבא הנשיא פוטין, נאמר: מה שנגנב, נגנב. אך עכשיו סוף. איך שלא יהיה, מרבית – יש שמעריכים ששמונים
החוק".
מהנכסים התעשייתיים ברוסיה נמצאים היום בידיים של קומץ ה"אוליגרכים" )"ניוזוויק", 3.5.2002, עמוד 19(,
אחוזים –
זאת אומרת לרוב של אנשים שלפני הקריסה ישבו בעמדות מפתח שאפשרו להם את הגניבות, והם ניצלו את האפשרויות
במלואן.

הכלכלי היתה התאוששות בתחומים מסוימים בתקופתו של ולדימיר פוטין. בזמן שארה"ב ואירופה עוברות משבר
במישור
רוסיה הגדילה את ייצורה ובשנת 2000 הצמיחה בייצור הגיעה ל-8%. אלה החדשות הטובות בשביל רוסיה, וקודם
כלכלי,
העשירים שלה. החדשות הרעות הן שחלק גדול של הייצור, וקודם כל הייצוא הרוסי, הוא לא של מגוון מוצרים
כל בשביל
מוגמרים, אלא של חומרי גלם וחומרים אנרגטיים המיועדים לארצות קפיטליסטיות מתועשות. רוסיה היא ארץ עשירה
מבחינת האוצרות הטבעיים שלה. היא השניה בעולם ברזרבות המוכחות של נפט וגז טבעי. בחודשים ראשונים של
ביותר
היא ייצאה נפט השווה לייצוא הנפט הסעודי. לרוסיה הרבה מתכות וביניהן מתכות יקרות, עצים ומערכת ייצור
השנה
הגדולה בעולם. מחיר חבית הנפט שעלתה בשנת 1988 – 10$ עולה היום $27. זה טוב למשק הרוסי, אך
הידרו-חשמלית
מה יקרה כאשר המחירים של הנפט יתחילו שוב לרדת וצמיחת המשק תלויה בזה? העובדות האלו מצביעות לא על ארץ
עם תעשיה מפותחת במגוון של ענפים, אלא על ארץ מתפתחת או מפגרת מבחינה תעשייתית. היא מייצרת חומרי
מתועשת
גלם ואת המוצרים המוגמרים מייצרים הקפיטליסטים בארצות המתועשות, הגורפים את הרווחים.

ההון הקפיטליסטי הזר חודר לרוסיה הסובייטית לשעבר. אך החדירה הכלכלית אינה מספיק מהירה בשביל
המעוניינים להפוך את רוסיה לקולוניה או חצי-קולוניה, זאת אומרת לרזרבואר חומרי הגלם שלהם.
האימפריאליסטים,
הדרך להחשת החדירה הכלכלית היא פוליטית וצבאית. הזכרתי כבר את החדירה האמריקאית לאזור אסיה התיכונה,
לרפובליקות הנמצאות בין אפגניסטאן לבין אזור הים הכספי העשיר בנפט ובגז טבעי. האמריקאים נכנסו לאותן
הרפובליקות במסווה של המלחמה נגד הטרור והבסיסים שלו באפגניסטן. האמריקאיים התיישבו בבסיסים האוויריים
באופן זמני, כל עוד תימשך המלחמה באפגניסטן. אולם כפי שהאמרה הצרפתית אומרת, "אין דבר יותר קבוע מאשר
כאילו
זמני'." האמריקאים אינם מתכוונים לעזוב בזמן הנראה לעין. הם מתבססים שם ומציידים את שדות התעופה
ה'באופן
צבאית אמריקאית. הם יושבים על גבולה הדרומי של רוסיה ויכולים לאיים משם עם מטוסיהם על אזורים נרחבים
בטכניקה
של סיביר ושל אוראל. וכל זה קורה בהסכמת ממשלת פוטין.

אומר שאין ברוסיה התנגדות למדיניות הכניעה של פוטין. אחד המבקרים החריפים של הנשיא הרוסי גם במישור זה
אין זה
המפלגה הקומוניסטית הרוסית. היא טוענת, שבזמן שארה"ב, תחת המסווה של מלחמה בטרור, מתחמשת וחודרת לכל
היא
בעולם, מדיניותו של הנשיא פוטין היא להסכים ולהחליש את כוח הטילי-הגרעיני הרוסי, שהוא היום כוח ההרתעה
האזורים
אם לא היחידי, של רוסיה. קיימת התנגדות, ולא רק של המפלגה הקומוניסטית הרוסית. רק לא מזמן ביקרו באופן
העיקרי,
מדיניות הנשיא 23 גנרלים ואדמירלים רוסיים ששיגרו מכתב גלוי לפוטין. זו היתה ביקורת חריפה גם על המצב
חריף את
אבל לא פחות על מצבו של העם )במובן החברתי – ש.ש.(. ויש כאלה המדברים על פוטין כעל האיש "הטוב ביותר
בצבא,
של נאט"ו".

הגרמני "דפים מרקסיסטיים" )גליון 5 – 2001( פרסם מאמר מאת ה.וו. דאים, גנרל בדימוס ומומחה צבאי,
הדו-ירחון
תחת הכותרת "כוחות הביטחון במערכת השלטונית של ארה"ב". במאמר יש כמה דברים הנוגעים לנושא של המאמר הזה.
כבר במקום אחר הזכרתי את שאלת הנשק הגרעיני ואשתדל לא לחזור על הדברים שכבר נכתבו. לפי המאמר, את
האי-פגיעות האמריקאית, שהיתה קיימת למעשה הודות למיקומה הגיאוגרפי של ארה"ב, ביטלו הטילים הסובייטיים
הכבדים עם ראשי-חץ גרעיניים )מימניים(. כל אחד משני הצדדים עמד חסר מגן מול השני והיה נאלץ
הבין-יבשתיים
על השכל הבריא של השני. היתה להם גם ערבות יותר קונקרטית, וזאת "כושר המכה השניה הגרעינית", שהבטיח
להסתמך
של סכסוך גרעיני, גם הצד התוקף יושמד ולא רק הצד הנתקף )ש.ש.(. שני הצדדים הגיעו למסקנה שכדאי להם
שבמקרה
לחתום הסכמים על הגבלת מירוץ החימוש הגרעיני. היו אלה הסכמי SALT והסכם שלפיו לא ינסו לבנות מערכת הגנה
נגד הטילים ) ABM -ANTI-BALLISTIC MISSILE TREATY – 1972(, דבר שהיה מכניס את שתיהן למעגל מחודש
מירוץ הזיון. כפי שכבר הזכרתי, האמריקאים לא החזיקו מעמד שלא לנסות להיות היותר חזקים וכבר בשנת 1983
של
הנשיא רייגן, הם ניסו לבנות מערכת נגד טילים הבין-יבשתיים. עכשיו, תחת נשיאותם של קלינטון, ועוד יותר
בזמנו של
ג'ורג' בוש, מנסים האמריקאים פעם שניה. גם לגבי התוכנית הנוכחית יש חילוקי דעות, אם יצליחו בכך בשנים
של
הקרובות ביותר. כך או כך, עכשיו יוצאו מאות מיליארדי דולרים ובעלי התעשיות הגדולות, שיקבלו את ההזמנות
השמנות ויספקו או שלא יספקו את הסחורה הדרושה, ירוויחו על זה יפה. כידוע, באופן רשמי מדובר שאת מערכת
נגד טילים" עומדים לבנות נגד מדינות שיש בבעלותן כמה טילים גרעיניים בודדים. זה יכול להיות אפילו
"טילים
נכון לגבי השלב הראשון, אך במציאות הכוונה היא להקימה נגד רוסיה ונגד סין העממית.

לפי כותב המאמר ב- "דפים מארקסיסטיים" התגובה הרוסית ליציאה של ארה"ב מהאמנה האנטי-בליסטית יכולה להיות
ביטול כמה אמנות, שקודם כל האמריקאים מעוניינים בהמשכן. התגובה הרוסית יכולה להיות גם א-סימטרית. זאת
אומרת, הרוסים אינם חייבים לבנות כנגד המערכת האמריקאית מערכת מקבילה שלהם ולהיכנס עם ארה"ב למירוץ
שהם אינם מסוגלים לעמוד בו מבחינה פיננסית. במקום זאת הם יכולים להגדיל את מספר ראשי החץ הגרעיניים
זיון,
טיל וטיל ולהכין מספר גדול של ראשי-חץ להטעיה. תגובה זו היא גם הרבה יותר זולה. גם ברה"מ הלכה בדרך זו.
בכל
יעילות מערכת "טילים נגד טילים" היא ביחס הפוך למספר הטילים הנכנסים. זאת אומרת, החזקת טילים עם 3500
כידוע,
4000 ראשי-חץ קרביים גרעיניים במצב-הכן, שאפשר להפעיל אותם בו זמנית אחרי התרעה קצרה, תמנע מהאמריקאים
–
להמר על כך שמערכת ה"טילים נגד טילים" שלהם תמנע "מכה שניה" יעילה של הרוסים.
עד עכשיו דובר על האימפריאליזם האמריקאי ועל המדינות המתחרות בו. אך יש גם כוח אחר הנאבק לא רק נגד
האימפריאליזם האמריקאי ותוכניות ההתפשטות שלו, אלא נגד האימפריאליזם ונגד המלחמות בכלל. אחרי החבלה
וההרס בניו-יורק ב-.11.9 של השנה שעברה, חשבו אנשי בוש שבעזרת הסיסמה "מלחמה נגד טרור" יחסלו את כל
ההתנגדות העממית נגד התוכניות שלהם ונגד הגלובליזציה. השבועון האמריקאי "ניוזוויק" )1.10.2001( תיאר את
האשליה הזו. הם חשבו, שאם הנשיא בוש יקרא ל"עולם החופשי" "להיאבק בטרור, שנאה, גזענות, עוני ומלחמות"
והארגונים הפיננסיים הבינלאומיים חסינים באופן יחסי להתנגדות התנועות נגד הגלובליזציה. בימים הראשונים
יהיו בוש
הרס מגדלי התאומים זה קצת השפיע. אך מהר מאוד התנועה נגד הגלובליזציה יצאה לפעול ועכשיו קמה במקביל
אחרי
ובאופן חלקי בשיתוף פעולה אתה גם תנועה מתרחבת נגד המלחמה החדשה המאיימת על האנושות. אך זה נושא אחר,
הראוי למאמר נפרד.

ש.שקד
28.6.2002

.