ג'יהאד נגד המובטלים

"לראות את ראש הממשלה העשיר ביותר לדורותינו, בעל האחוזה המדושן, מדבר על המובטלים – זה לתת ליהירות, אטימות והתנשאות קפיטליסטית – מובן חדש לגמרי.
הוא שולח אותם לעבוד בכבישים ומכריז כי אינו רואה מצב שצריכים לתת בלי לקבל. שיאמר זאת לחייל שאולי מחר יתן את חייו בשטחים הכבושים, שאביו מובטל.
שיפטר קודם את עַבדיו התאילנדים, וישכור במקומם עובדים ישראלים בשכר מינימום.
בדבריו פתח חזית שנייה, ג'יהאד, נגד המובטלים. הוא נתן לציבור להבין כי מחצית המובטלים הם מתחזים, אוכלים לחם חסד, עצלנים, נרפים ופרזיטים.
יש יותר מובטלים ממתנחלים. בהתנחלויות אין מוקדי אבטלה ועוני. ומהם לא מחסירים תקציבים."

"חץ"מסילבי קשת "ידיעות אחרונות" 5.7.2002

שר האוצר בממשלת ישראל התפאר, שהוא, סילבן שלום, "תפס מנהיגות" ועכשיו תורו של ראש הממשלה לתפוס גם כן מנהיגות כדי לבצע את התוכניות הכלכליות שלו (שהן לטובת העשירים). איזו מנהיגות הוא תפס? מנהיגות שבעקבותיה יצאו להפגנות מחאה ארגונים חברתיים ואנשי שמאל נגד הרס הזכויות המינימליות של שכבות העם הרחבות, שהשיגו אותן במאבקים ארוכים במשך עשרות בשנים. מטה המאבק של הארגונים החברתיים קיים כבר כמה פעמים משמרות מחאה מול ביתו של שר האוצר ברמת גן. עדיין לא הפגינו אלפים ורבבות, אולם גם זה יבוא.

אי אפשר לטעון, שכל ישראל מתנגדת למדיניותם של ראש הממשלה ושר האוצר שלו. ארגוני התעשיינים ובעלי הון אחרים תומכים בהתלהבות בתוכניות של הצמד-חמד הזה, והם יודעים היטב מדוע היא טובה בשבילם. לפי העיתונות (11.8.02), נשיא התאחדות התעשיינים, עודד טירה, טען שהשבתת המגזר הציבורי והמגזר הפרטי לכמה שעות על ידי הסתדרות העובדים, שבאה בתגובה לתוכנית הכלכלית של סילבן שלום, היא "הפקרות לאומית וכלכלית". לדבריו, "הציבור יבוא חשבון עם ראשי ההסתדרות והוועדים הפועלים במסגרתה, בשל הנזק שהם גורמים למשק עקב השביתה". כשהם, בעלי המפעלים , משליכים רבבות של עובדים לרחוב, וכשכתוצאה מזה הולכות לאיבוד מיליוני שעות עבודה, זה כשר. כשהם מפטרים ומפטרים למען הייעול, כביכול, ואחר כך מוציאים יותר עבודה מהנותרים תחת לחץ הפחד להיות המפוטרים הבאים, זה גם כן כשר. לזה הם קיבלו "או' קיי" מאלוהי הקפיטליסטים. הם אינם אשמים בכך. להם זה כואב "אפילו יותר" מאשר לעובדים המפוטרים (הם ממש מתפתלים מרוב כאבים!). אבל זה לא תלוי בטוב לבם. זה חוק כלכלי בכל העולם. זה לטובת המשק (והרווחים שלהם). ועוד דבר אחד: המשבר הכלכלי הקפיטליסטי העולמי, ובמשק הקפיטליסטי הישראלי כחלק של אותו עולם, ואצלנו בשילוב עם האינתיפאדה, נותן למעביד הישראלי הזדמנות פז להוריד את שכרו הריאלי של העובד. והוא מנצל את ההזדמנות הזו בכל הדרכים.

המעבידים והממשלה במתקפה על העובדים

המעבידים, זאת היא היד האחת המכה במלחמה האכזרית הזו נגד עובדי ישראל. והיד השניה באותה מלחמה שמתנהלת נגדנו, העובדים השכירים, היא מדיניות הממשלה. הממשלה הזו, במקום להיאבק בעוני נאבקת בעניים, ובמקום להיאבק באבטלה נאבקת במובטלים. בזמן האחרון יש ידיעות ספורדיות על כך, שכאילו יש סימנים להקטנה או לפחות לבלימת האבטלה. מסבירים זאת בין היתר בהגדלה ניכרת של מספר המאבטחים (מאבטח לפני כל בנק, לפני כל בית ספר וגן ילדים, לפני כל מסעדה וסופרמארקט וכו'), בהגברת ייצור הנשק והתחמושת, בגיוס מוגבר של חיילי מילואים, בבניית "חומות מגן" ובסיבות נוספות הקשורות למלחמה. אך אין ויכוח בנוגע לגידול איטי, אך מתמיד, בהיקף "הגרעין הקשה" של המובטלים. אלה הם עובדים שהם בלתי מועסקים כבר קרוב ל- 9 חודשים ויותר. רבים מהם כבר אינם הולכים ללשכות התעסוקה ולכן הם אינם נכללים בסטטיסטיקה הרשמית של ממדי האבטלה.

איך נאבקת הממשלה הזו באבטלה? האם יש לה מדיניות של יצירת מקומות עבודה, פרט להגברת הפעולות המלחמתיות? איפה! אך יש לה אינספור תוכניות איך לפגוע במובטלים: קיצוץ בתקופת הזכאות לדמי אבטלה, קיצוץ במספר האנשים הזכאים לקורסים להכשרה מקצועית ועוד. ושלא נשכח: ענף יצרני חדש – הקצאת אנשים לחיפוש אחר מתחזים. זאת כדי שאפשר יהיה לטעון שמחצית מהמובטלים הם בעצם מתחזים. אתמול פיטרו אותם מהמפעל והיום הם כבר מתחזים.

לשכות התעסוקה, שאין להן מה להציע לדורשי עבודה, מוציאות אנשים מרשימת המובטלים ומעבירות אותם לרשימת מקבלי הבטחת הכנסה. גם ככה מקטינים את מספר המובטלים. סכומי הכסף שמשלמים כהבטחת הכנסה אינם מספיקים כדי לחיות, אך הם מספיקים כדי לא לתת למות (ככה אומרים). רבים ממקבלי הבטחת הכנסה הם אנשים שהם מבוגרים מדי כדי שיהיה להם סיכוי לקבל עבודה, אך עדיין רחוקים מדי מגיל שבו יקבלו דמי ביטוח לאומי (שזה הכסף שלהם, שניכו להם מהשכר במשך כל השנים שעבדו) או פנסיה (לאלה מהם שיזכו לה בהגיעם לגיל הנדרש); אנשים, שהשכלתם אינה עונה על הדרישות של היום, שבריאותם אינה תקינה ודומיהם.

אלה הם ה"מיותרים" …

המצב בישראל מתפתח בכיוון "אנטי-פועלי" כבר שנים. אך בזמן האחרון, תחת שלטונם של אריאל שרון וסילבן שלום, הואץ התהליך, ובצורה ברוטאלית. העיתונאית חנה קים מאפיינת אותו כך: "אם עד היום התקיימה בישראל ההנחה שלכלל החברה יש סוג של אחראיות ודאגה כלפי החלשים בתוכה, הרי שמעתה כל אזרח ייבחן על פי מבחן כלכלי פשוט: האם הוא שייך לשליש הפרזיטים (פרזיטים? – א.ת.) או לשני-שלישים היצרניים. האם הוא "יעיל" או שהוא "נטל" (מבחינת החברה הבורגנית – א.ת.)… "הפרזיטים" שעד היום כונו "החלשים בחברה", הם מעתה הרעים, החזקים והבריונים, שמוצצים את לשד האומה וסוחטים את קופתה הציבורית. החלשים החדשים הם שכבות הביניים, וגם בעלי המפעלים והמעסיקים."(הדגשות שלי – א.ת.) ("הארץ" 30.7.02).

מאבק במובטלים ובעניים במקום מאבק באבטלה

שר האוצר, סילבן שלום, מתפאר במעשיו. אך לא הוא המציא אותם. הכיוון הזה הופך להיות הכיוון הראשי של הקפיטליזם הניאו-ליברלי הקניבָּלי של העשור האחרון, וסילבן שלום הוא נציגו הישראלי. מאז קריסתה של ברית המועצות קרס המעצור הראשי לחמדנות העולם הקפיטליסטי. וזה התרחש לא רק אצלנו, אלא גם במדינות אחרות ברחבי העולם. במקום להיאבק באבטלה, השלטון נלחם במובטלים ובמקבלי דמי האבטלה. השלטון מתעניין בעוני ובעניים כמו בשלג דאשתקד. במשבר הכלכלי מעניינת אותו הירידה ברווחי הקפיטליסטים ובמסים, ולא מצבם של אלה שהמשבר הקפיטליסטי דחף אותם לסף הרעב. גם הורדת רמת חייו של העובד אינה "מזיזה" לו במיוחד. התוצאה של הכיוון הזה היא, שבעשור האחרון ירדה ההכנסה העולמית של החמישית העניה ביותר מההכנסה הכוללת מ-2.3 אחוזים ל-1.3 אחוזים. שלום ושרון לא המציאו את השיטה. אך הם-הם נציגיה הראשיים ומבצעיה בארץ.

ניקח לדוגמה את גרמניה העשירה. תחת שלטונו של הקנצלר הסוציאל-דמוקרטי, ג. שרודר, יש בגרמניה ארבעה מיליוני מובטלים (באופן רשמי). איך מתכוונים לפעול להקטנת האבטלה? לפי אחת ההצעות של ועדה שהוקמה למטרה זו, נוסף ללשכות העבודה הקיימות ייפתחו לשכות ממשלתיות לטיפול באלה שהם מובטלים יותר משישה חודשים. שם ישכירו אותם למעבידים. מי שיסרב ללכת לאן שיישלח יאבד את זכותו לקבלת דמי אבטלה. ובמקומות העבודה החדשים שאליהם יישלחו שכרם יהיה בדרך כלל נמוך באופן ניכר מהשכר שקיבלו עד כה.

השנה פורסם בתרגום עברי הספר "קללת הכלכלה", מאת העיתונאית והסופרת הצרפתית ויוויאן פורסטר. למרות הסיכום המאכזב ביותר של הספר על השאלה איך לשנות את המצב, כדאי לקרוא אותו בגלל התמונה הריאלית על המצב הנוכחי של החברה הקפיטליסטית. אביא כמה מובאות מאותו הספר: "ההחרפה המהירה של בעיית האבטלה מקרבת אל המערב, כפי שכבר ראינו, את העוני של העולם השלישי. ניתן היה לקוות לתופעה הפוכה (כתוצאה מהתקדמות המהפכה הטכנולוגית – א.ת.) – התפשטותו של השפע לכל היבשות; אבל דווקא העוני הוא זה שמתפשט בהתמדה גם לארצות השפע. העוני הדוהר, החוצה גבולות, הוא לפיכך אחד מפירותיה המובהקים של הגלובליזציה. (עמוד 107)… ב- 1958 היו בצרפת 25,000 מובטלים. ב- 1996 3.5 מיליון מובטלים. זו לא מציאות צרפתית ייחודית, אלא תופעה כלל עולמית. יש כ- 120 מיליון מובטלים בעולם (ומיליונים רבים נוספים חסרי עבודה שאינם רשומים כמובטלים), כ- 35 מיליון מתוכם בארצות המפותחות: 18 מיליון באירופה (לפי סטטיסטיקה של שנת 1995)…כך יוצרים חברה של עבדים, אשר העבדות לבדה מעניקה להם את מעמדם. כאן, כהד לשאלה שעלתה קודם לכן, נולדת שאלה אחרת שאנו חוששים לשמוע: האם יש תועלת בחיים שאינם תורמים להפקת רווחים? (עמוד 15)…מהו, למשל, הקשר ההגיוני בין אובדן מקום עבודה לבין היות מושלך אל הרחוב? הענישה אינה עולה בקנה אחד עם מטרתה המוצהרת. הרי העובדה שחוסר יכולת לשלם נתפסת כסוג של פשע היא כשלעצמה מפתיעה. אבל להיענש, להיזרק לרחוב בגלל אי תשלום שכר דירה כתוצאה מאובדן מקום עבודה, זוהי כבר עדות לטירוף מערכות, לשיקול דעת מעוות ביותר. וכל זאת בעידן של פיטורים המוניים, במציאות של עבודה בתת-שכר ושל דיור יקר-מציאות במחירים משתוללים. נוסף לכך מעגל הקסמים האכזרי: יש צורך בבית, במען, כדי למצוא מקום עבודה, אולם רק העבודה לבדה היא שיכולה לאפשר דיור. המוצא הוא המדרכה. המדרכה, שהיא פחות נוקשה ופחות קהה מן השיטה שלנו (עמוד 48)".

וכדי להכניס את התמונה על המצב הקיים היום למסגרת התקופה ההיסטורית בה אנו חיים

אפשר רק לחזור בקוים כלליים לנאמר כבר לא פעם

הקפיטליזם אינו תופעה קבועה בהיסטוריה האנושית. הוא לא נולד עם בריאת העולם. יש לו התחלה ויהיה לו גם סוף. ובתנאים של שינויים מהירים בתשתית הכלכלית והחברתית, זה יקרה מהר יותר מאשר אנו חושבים. אלה שחושבים שהמצב הקיים יישאר לעדי-עד חיים באשליות. מבחינה היסטורית הקפיטליזם קיים עדיין תקופה קצרה. במערב אירופה הוא נמשך בערך מאמצע המאה ה-16. השלב הראשון שלו, תקופת המנופקטורות (MANUFACTURE), בו צורת הייצור היתה תעשייה ידנית, זאת אומרת, שהעבודה נעשתה בידי הפועל ובכלי העבודה שלו, נמשכה, בערך, עד השליש האחרון של המאה ה-18. אחרי זה באה התקופה הממוכנת, או הקפיטליזם המודרני כפי שאנו מכנים אותה. את התחלת תקופה זו מסמלת המצאת מכונת הקיטור (J. WATT 1782) . הייצור הקפיטליסטי מתפתח דרך מחזורים כלכליים, כאשר שני השלבים הבולטים של כל מחזור הם הגיאות הכלכלית והמשבר הכלכלי. המשבר הכלכלי המחזורי הכללי הראשון התרחש באנגליה, מולדת הקפיטליזם המודרני, בשנת 1825. ומאז מתפתח הייצור הקפיטליסטי דרך המחזורים, והמשבר הכלכלי והאבטלה ההמונית חוזרים במשק הקפיטליסטי כל כמה שנים כשלב האחרון בכל מחזור ומחזור. כל עוד הקפיטליזם היה בקו העליה, כל גיאות עלתה בדרך כלל על הגיאות הקודמת, וספגה בייצור המתחדש את המובטלים שנפלטו במשבר הכלכלי האחרון ואפילו יותר. היו שנים טובות יותר בגיאות ושנים רעות במשבר, אך היתה תקווה שאחרי המשבר יופיעו מחדש הפריחה והאפשרות לעבוד ולהתפרנס בכבוד. התקופה זו נמשכה עד אחרי מלחמת העולם השנייה.

החל משנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת נכנסה האנושות לשלב חדש בהתפתחותה. זה התרחש קודם כל בארצות המתועשות ואחר כך בהדרגה בשאר העולם. אנשים שונים נתנו לשלב זה שמות שונים. במינוח של הארצות הסוציאליסטיות והמפלגות הקומוניסטיות הוגדר שלב זה כ"תקופת המהפכה המדעית-הטכנית". התקופה מאופיינת באוטומציה (להבדיל מהאוטומטיזציה) בייצור, במיקרו-אלקטרוניקה, בשימוש באטום בהתרחבות מהפכנית של המידע האנושי וכו'.

מבחינה כלכלית יוצרת המהפכה המדעית-הטכנית אפשרויות כמעט בלתי מוגבלות לשפר את איכות חייה של האנושות. בכל ההיסטוריה של האדם, מעולם לא ניתנו לו אפשרויות כאלו להגדיל את פריון העבודה שלו, לפתח את יצירתיותו, להקטין את עומס העבודה הגופנית הקשה, לחסל את העוני; וביחד עם זה לשמור על המערכת האקולוגית של כדור הארץ ולמסור אותה במצב טוב לדורות הבאים.

כל זה נכון. אך מה שיכול היה להיות ברכה לאנושות מבחינת האפשרויות, הופך לקללה בשיטה הכלכלית-חברתית הקפיטליסטית. הצמיחה המסחררת של כוחות הייצור וגידול העושר החברתי מוליכים בתנאי הקפיטליזם לתוצאות הפוכות מאלו שהיו יכולות להיות. הודות למהפכה המדעית-הטכנית צומח מהר מאוד פריון העבודה של האדם העובד. אך בעטיו של הקפיטליזם אין גידול מקביל של הייצור הכללי. כתוצאה מזאת אנו עדים לכך שהאבטלה גדלה לא רק בשנות המשבר הכלכלי המחזורי, אלא גם במצב של גיאות, אם גם, כמובן, לא באותה המידה. כתוצאה מגידול מהיר בפריון העבודה של העובד, בניגוד לגידול איטי של כלל הייצור, יש צורך בפחות ופחות עובדים. גדלה האבטלה, שהיא נוסף לאבטלה העונתית-המחזורית של שנות המשבר, אבטלה ארוכה וקבועה הנובעת מהמשבר המבני. וכתוצאה מכך, מתווספים תמיד יותר ויותר אנשים לשכבה המתרחבת של ה"מיותרים".

להשתחרר מהקפיטליזם

המגמה של אבטלה ארוכה וקבועה גם בשנות הגיאות הכלכלית מוליכה ליצירת שכבה מתרחבת של אנשים שאיבדו את מקום עבודתם ואין להם יותר סיכויים ותקווה למצוא מקום עבודה מסודר. נוסף לכך, קמה שכבת אנשים, ובה צעירים לרוב, שאף פעם בחייהם לא עבדו במקום עבודה מסודר ואין להם גם סיכוי למצוא מקום עבודה כזה. אלה האנשים שמבחינת המשק הקפיטליסטי והחברה הבורגנית נחשבים ל"מיותרים", ושהשלטון רואה בהם רק מעמסה. ובהתאם לכך נקבעת גם התנהגותו כלפיהם.

הישגי המהפכה המדעית-טכנית, היכולים להביא לאנשים, לכל האנשים על כדור הארץ, חיים טובים יותר ומאושרים יותר, הופכים בתנאי הקפיטליזם הניאו-ליברלי לקללה.

לכן חשוב להדגיש שוב ושוב כי בסופו של דבר קיימות רק שתי אפשרויות:

או שהאנושות תשתחרר מהקפיטליזם או שהקפיטליזם יחנוק את האנושות!

א.תומן
ספטמבר 2002