התקנון הרומי של בית הדין הבין-לאומי לתביעות עונשין – לא כולם שווים

פטר קוך

ב-1 ביולי נכנס לתוקפו התקנון הרומי של בית-הדין הבין-לאומי לתביעות עונשין (השם הרשמי של התקנון המגדיר את סמכויותיו של המוסד המכונה ביה"ד הבי"ל לפשעי מלחמה, שהחל לפעול לאחרונה – המתרגם). למרבה ההפתעה, עניין זה נתקבל באהדה ע"י תנועת השלום העולמית. ואמנם, תנאי מוקדם לקיומו של ביה"ד הנ"ל היא מסגרת גלובאלית, המצריכה ומקיימת כוח פוליטי בעל יכולת – אותה מסגרת, אשר מאז מלחמת המפרץ ב-1991 בהנהגת נשיא ארה"ב דאז, ג'ורג' בוש האב, ידועה בשם "הסדר העולמי החדש". ביה"ד הנ"ל הוא הביטוי המוסדי של "הסדר העולמי החדש".

אשליית התפיסה הפוליטית של שלום עולמי ניזונה כנראה מהרעיון הפיקטיבי של צדק גלובאלי, אשר מתפתח מעבר לאינטרסים של מאבקי העצמה, דווקא במסגרת הפוסט-מודרנית – לכאורה מסגרת "פוסט-לאומית".

תנאי מוקדם לקיום תביעות העונשין מחייב לגליזציה של שימוש בכוח צבאי. אב-הטיפוס של מלחמות "הסדר העולמי החדש" היה מלחמת נאט"ו נגד יוגוסלביה. לכן, אין זה מקרה שהתקנון הרומי של ביה"ד הבי"ל לתביעות עונשין אינו מעמיד את התוקפנות המלחמתית במסגרת העונשין: בכך נמחק התוקף החוקי של המוסד הקודם, הטריבונל הבי"ל בהאג שדן במלחמות יוגוסלביה, שבפניו לא מנהיגי נאט"ו היו צריכים להתגונן בגלל התוקפנות הצבאית שלהם – אלא הקורבן של התוקפנות הזאת.

רבים בתנועות השלום מפרשים את חוסר הנכונות של ארה"ב לשתף פעולה עם התקנון הרומי של ביה"ד הבי"ל כאישור לתפיסה הפוליטית של השלום העולמי (אחרת, הם חושבים, מדוע שארה"ב תתנגד? – המתרגם). אולם הדבר נובע כנראה, מחוסר הערכה ראויה של היקף הסתירות בין מרכזי הכוח האירופיים – שכולם תומכים בתקנון הרומי – לבין וושינגטון.

התקנון הרומי מתכוון אומנם לתביעות עונשין גם של אישים פוליטיים, עד לראשי מדינות – שחסינותם מבוטלת ע"י התקנון – אולם, ע"פ עיקרון האחריות העצמית, אחריותו של ביה"ד הנ"ל חלה רק על מדינות אשר אינן מוכנות – או אינן יכולות – לקיים את תביעות העונשין הנדונות בעצמן. כך, ע"פ דעה כמעט אחידה בקרב המומחים, מוצאות כל ה"דמוקרטיות המערביות", כולל ארה"ב (וישראל – המתרגם), מחוץ למעגל תביעות העונשין. המדינות, אם כן, בעלות היכולת הצבאית המסוכנת ביותר – ופעילותן הצבאית מחוץ לגבולותיהן – נמצאות מחוץ לטווח הראייה של ביה"ד הנ"ל. בפניו יכולות לעמוד רק אותן המדינות המכונות "ציר הרשע".

מדינות אירופה כמעט מתחננות בפני ארה"ב, במאמץ לשכנעה בערכו של ביה"ד הבי"ל לתביעות עונשין כדי לאפשר פעולה נגד "פושעים בי"ל", כמו סדאם חוסיין. הדבר בא לביטוי בפנייתו של נשיא גרמניה, ו. ראו, לארה"ב, שדווקא "השימוש באמצעים צבאיים צריך לקבל לגיטימציה בעולם כדי שיוכל לשאת תוצאות לטווח הארוך" (21.2.02 – פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג).

על תביעות העונשין באמצעות התקנון הרומי להיות ההפך ממתן הזכות לשימוש באמצעים מלחמתיים בי"ל. על תנועת השלום העולמית לקחת בחשבון, שכאן יש למעשה התרחקות מזכויות העמים המודרניות – ניתן לומר אף הרס המסגרת המסורתית של זכויות העמים, שביסודה קודם לכל מניעת מלחמה ושמירה על שלום העולם. חובת תביעת העונשין ע"י התקנון הרומי, אשר נמצאת בידי המנדט של האו"ם, בשם המנדט הכוחני, באה להצדיק ולקשט את המלחמות הפוסט-מודרניסטיות של "הסדר העולמי החדש", אשר מבטל את מסגרות השלום העולמי ואת זכויות העמים, מוציא את עצמו מביקורת דמוקרטית, ומייסד מונופול על הכוח.