כמה ילדים בישראל הולכים לישון רעבים?

מאת: דוד אשכנזי

מדו"ח העוני שפרסם המוסד לביטוח לאומי לאחרונה, ואשר מתייחס לממדי העוני ואי-השוויון בהתחלקות ההכנסות במשק לשנת 2001, עולה תמונה קשה על מצבן של משפחות רבות בישראל. בשנת 2001 עלה שיעור המשפחות שהכנסתן הכלכלית נפלה מקו העוני (1,383.7 ש"ח לנפש) ל-33.7% מכלל המשפחות בישראל לעומת 32.2% ב-2000. לפי נתוני הדו"ח ב-2001 הגיע מספר המשפחות העניות לכ-319 אלף, כאשר מספר הנפשות במשפחות העניות היה מיליון ו-169 אלף, מתוכם כ-531 אלף ילדים. נתון חשוב נוסף הוא שהאוכלוסייה הערבית בישראל, שהיא 12.2% מאוכלוסיית ישראל, מהווה 28.4% מהעניים בישראל. הדבר מעיד על האפליה ארוכת השנים כלפי הציבור הערבי, שנמשכת ואף מתעצמת בשנים האחרונות. אחת הסיבות המרכזיות להתרחבות מעגל העוני היא התרחבות ממדי האבטלה (שיעור האבטלה עלה ל-9.3%). לפי נתוני הדו"ח, מספר המשפחות בגיל העבודה שנותרו ללא מפרנס עלה ב-20% , דבר שהביא לפגיעה בעיקר במשפחות עם ילדים. הדבר בא לידי ביטוי גם במדד פער העוני: לא רק ששיעור המשפחות שהכנסתן הכלכלית נמוכה מקו העוני גדל, אלא שהעניים נעשו עניים יותר. ב-2001 פחתה ההכנסה הממוצעת של העניים בשיעור של כ-10% . נתונים נוספים על ממדי העוני ניתן לראות בטבלה המצורפת.

מספר המשפחות העניות לפי הכנסה וחלקן באוכלוסייה הענייה 2000-2001
(לאחר תשלומי קצבאות ביטוח לאומי)

 

 

ראש משפחה

 

מספר משפחות

 

 

מספר משפחות

 

 

אחוז מקרב העניים
(2001)

 

סה"כ באוכלוסייה

 

305,400

 

318,900

קשיש

84,100

80,300

25.2

לא עובד
(בגיל עבודה)

107,300

123,800

38.8

עובד

115,000

115,600

36.3

ערבי

85,900

90,400

28.4

עולה

60,500

61,300

19.2

חד-הורי

23,500

26,200

8.2

עם ילדים:

155,600

173,100

54.3

1-3 ילדים

100,900

114,700

36.0

4 ילדים ויותר

54,700

58,400

18.3

בדו"ח יש התייחסות גם לממדי אי-השוויון בחלוקת ההכנסות. בשנת 2001 נמשכה מגמת התרחבות הפערים בהכנסה הכלכלית. חלקם של שלושת העשירונים הנמוכים בסך כל ההכנסה הכלכלית ירד מ-4.5% ב-2000 ל-3.5% ב-2001. לעומת זאת חלקם של שני העשירונים העליונים עלה מ-52.6% ל-53.9% . המשמעות הפשוטה של הדבר היא שהעשירונים התחתונים נהיו עניים יותר בעוד שהעשירונים העליונים נהיו עשירים יותר על חשבונם.

המצב החמור שתואר לעיל לא צפוי להשתנות לטובה בשנים הקרובות אלא אף להחמיר. הסיבות העיקריות לכך: העמקת האבטלה במשק והחלטות הממשלה האחרונות לפגוע פגיעה אנושה בקצבאות הביטוח הלאומי בסכום מצטבר של 6 מיליארד ש"ח. הקיצוצים מתרכזים בעיקר בקצבאות הילדים (שחיקה של כ-22% – 38%), במערכת הבטחת ההכנסה (הפחתה של כ-30% למשפחות עם ילדים) ובדמי האבטלה (25% מהמובטלים שיכלו לקבל דמי אבטלה אלמלא הקיצוצים לא יהיו זכאים להם). לפי נתוני המוסד לביטוח לאומי עצמו, בעקבות הקיצוצים הללו שיעור העוני בקרב הנפשות בשנת 2002-2003 צפוי לעלות מ-19.6% ל-21.7% ויעמוד על 1,292,000 נפש. שיעור העוני בקרב הילדים יעלה מ-26.9% ל-30.6% – ויעמוד על 605 אלף ילדים (כמעט כל ילד שלישי בישראל יחיה במשפחה ענייה). בנקודה זו חשוב לציין כי שלושת העשירונים הנמוכים נושאים ב-48% מסך כל הקיצוץ. חלקם של חמשת העשירונים הנמוכים נושא ב-70% מהקיצוץ ובאופן לא מפתיע שני העשירונים העליונים נושאים בכ-9% בלבד מהקיצוץ.

לאור כל הנתונים הללו המסקנה היא ברורה. ממשלת שרון עם שר האוצר סילבן שלום היא האחראית הישירה למצב הקשה ולהידרדרות הקשה של חלק נכבד מהציבור. המדיניות הכלכלית של הממשלה, שהיא תוצאה ישירה של עמדותיה המדיניות ובכללן המשך הכיבוש והמלחמה נגד העם הערבי הפלסטיני והמשך הזרמת המיליארדים להתנחלויות, גורמת באופן ישיר להעמקת המיתון במשק ולהגברת האבטלה. מנתוני הדו"ח עולה בבירור שהעשירונים העליונים לא נפגעים כלל והם רק מתעשרים יותר. כל אחיזות העניים של הממשלה כאילו התוכנית הכלכלית תביא לשינוי ולמפנה אין להן ולא כלום עם המציאות הקשה כפי שהדברים באים לידי ביטוי אפילו בנתוני המוסד לביטוח לאומי, שהוא גוף ממלכתי.

לאור המצב הקשה שתואר, חייב לקום כוח חברתי חזק שיאבק במדיניות הממשלה בכל התחומים: הן המדיני והן החברתי – שכן אחד משפיע על השני – ויביא לשינוי יסודי של סדר העדיפויות – פחות דאגה לעשירים ולבעלי ההון ויותר תקציבים לשכבות החלשות, וכן למפנה מדיני לעבר משא-ומתן שיביא לסיום הכיבוש ולהקמת מדינה פלסטינית עצמאית בקווי ה-4 ביוני 67' תוך פירוק כל ההתנחלויות והפניית המשאבים האדירים שמופנים היום לכיבוש ולמלחמה לעזרה לשכבות החלשות.

יש לציין בהקשר זה, שגם מדיניותו של ראש מפלגת העבודה החדש, עמרם מצנע, אינה מבשרת על כל שינוי מהותי בתחום החברתי (להבדיל מהתחום המדיני, שבו נקט מספר עמדות חיוביות יותר מאלו של קודמו בתפקיד). אחד הסימנים הברורים לכך הוא ההוראה שנתן לחדש את השיחות עם הליכוד על תמיכה בתקציב, שהיא תמיכה למעשה בכל הגזירות האנטי-חברתיות הנוראיות שהטילה הממשלה הנוכחית.

לכן, במצב הנוכחי חשוב להמשיך בהצבת אלטרנטיבה פוליטית וחברתית ברורה, שהיא חלק מתפיסת עולם כוללת הקושרת בין המצב הכלכלי והמצב המדיני. לכן אנו חוזרים ותובעים להפנות את המשאבים האדירים המופנים לכיבוש ולמלחמה בעם הערבי הפלסטיני לטובת תקציבי הרווחה והחינוך, בד בבד עם נקיטת צעדים משמעותיים להקטנת הפער העצום בין השכבות השונות בישראל והגדלת נטל המסים על השכבות העליונות. רק מדיניות כלכלית אחרת הכוללת בין הייתר הפסקת מדיניות ההפרטה והפסקת מדיניות השוק החופשי שפוגעת באופן אנוש בתעשייה המקומית וגורמת להעמקת האבטלה, יכולה להביא לשינוי יסודי במצב החברתי-כלכלי בישראל.