לאון מורוזובסקי הוא מזכ"ל הסתדרות הפקידים מאז 1995. לפני כן היה יו"ר חטיבת הרשויות המקומיות בהסתדרות הפקידים. הסתדרות הפקידים היא האיגוד המקצועי הגדול בארץ, ומאגדת כ- 250,000 עובדים ברשויות המקומיות, בתאגידים הציבוריים, ברשתות השיווק, בבנקים וב"מוסדות הלאומיים".
גופים ליד האיגוד: קרן מקפת, קרנות השתלמות והמכללה למינהל.

ש: איך אתה רואה את מדינת ישראל לאחר קבלת התוכנית הכלכלית האחרונה?

ת: זו מדינה שאיבדה את הצפון מכל בחינה חברתית כלשהי. ממדינה שדוגלת כך או אחרת ברווחה הפכנו למדינה הדוגלת ברווחת העשיר. זהו תהליך שאם לא ייעצר, הוא ייעצר רק בדרך מהפכנית, כפי שקרה בתחילת המאה ברוסיה וגם במקומות אחרים.
יש כרסום במדינת הרווחה והיה כרסום, אך הפעם נעשו דברים שלא נעשו באף מדינה מתקדמת:

בראש ובראשונה, הפגיעה בפנסיה. המאפיין המרכזי של תוכנית פנסיונית הוא, שאתה נכנס לתכנית ואתה יודע כמה תקבל. היום אין ביטחון כזה. דוברי האוצר הדגישו את הוצאת הטיפול בקרנות הפנסיה מידי ההסתדרות. אך בתוכנית יש סעיף אחד שהוצנע, והוא מעניק למפקח על הביטוח סמכות לשנות את התקנות כל שנה בשנה כדי לוודא שהפנסיה לא תהיה גירעונית, וזה כולל את גובה התמלוגים.

כיום, בשיקול דעת נכון, תעדיף תוכנית חיסכון על פנסיה. אבל בחיסכון אין אקט של ביטוח (במקרים של נכות, מחלה, מות שארים וכד') ואין ביטחון שהמסלול שבחרת הוא מסלול נכון.

אדם שחוסך כך וכך שנים ובסוף מוציא את הכסף, הכסף נגמר מהר מאוד, כי תמיד מתעורר צורך לעזור בו לילדים, לנכדים וכד'.

הנושא השני שאתייחס אליו הוא הסכמי העבודה. היה ניסיון שנכשל להעביר חקיקה שפוגעת בהסכמי עבודה שכבר נחתמו. עצם הניסיון הוא תקדים מסוכן, שייתכן שבהזדמנויות הבאות הוא יעלה שוב.

והייתה גם הצגת עובדי המגזר הציבורי כנטל על החברה. אני לא רוצה להשוות, אך אני נזכר בתקופה שקדמה לרצח רבין.

ש: האם ההסתדרות עשתה כל מה שיכלה כדי לבלום את התוכנית?

ת: היא ניסתה לעשות הכול. נתניהו הציג את התוכנית כמכוונת לצמצום המגזר הציבורי, אך מי שנפגע מהתוכנית היו בעיקר עובדי המגזר העסקי-פרטי. לרוב עובדי המגזר הציבורי יש פנסיה תקציבית, וההסדרים החדשים לא חלים עליהם. עובדי המגזר הציבורי קיבלו רק הפחתת שכר, לא הפחתת הנטו.

לכן מאבקה של ההסתדרות הצליח בנושא החקיקה בהסכמי העבודה, אך בינתיים לא הצליח בנושא הפנסיה. הממשלה השקיעה מאמצים אדירים כדי לשכנע את הציבור שהכול עניין של ניהול (מודעות ענק הכריזו: "עכשיו הפנסיה שלך מובטחת"). במשך שנים שומע הציבור על "גירעון של עשרות מיליוני דולרים" (שנובע מהעלייה בתוחלת החיים בישראל, ולא מ"ניהול כושל").

גם התעשיינים תמכו בממשלה. פעם ראשונה בארץ, ואולי גם בעולם, שתעשיינים מארגנים הפגנות נגד מאבק עובדים, ואף מגייסים עובדים לשם כך. בכל העולם התעשיינית הם דווקא תומכים בפנסיה.

מעורבות המעסיקים הפרה את המשולש המאזן – ממשלה-עובדים-מעסיקים.

ש: אם כך, מדוע פרצה מהומה בישיבה בה השהה עמיר פרץ את השביתה הכללית בליל ה- 1 במאי?

ת: כמו בכל מאבק, יש רדיקלים יותר ומתונים יותר. כהסתדרות אנחנו רואים בשביתה אמצעי ולא מטרה. נענינו לפנייה של נשיא המדינה ליצור הפסקה, גם מתוך אמונה שזה יקל להגיע להידברות.

קשה לקבוע אם צדקו הרדיקלים, אך האחריות היא על כתפיו של העומד בראש המערכת.

ש: איך כמזכ"ל הסתדרות הפקידים, המאגדת בין היתר את עובדי ההסתדרות, אתה רואה את הפיטורים בהסתדרות?

ת: מאז סוף שנת 1994, כשחוקק חוק הבריאות, נותקה ההסתדרות מאספקת החמצן שלה. אז היו להסתדרות למעלה מ- 3,000 עובדים. כיום יש 1,000. הגירעון הגיע כבר ל- 1.5 מיליארד שקל, וכיום עומד על 1.3 מיליארד. חייב להתבצע צמצום, ולכן נחתמו הסכמי הבראה. הדילמה הקשה שיש לנו כאן היא שאסור לחתום על הסכמים שיהוו דוגמה שלילית למעסיקים. רמת השכר גבוהה מהממוצע (השכר הממוצע – 19,000 שקל בחודש) ותנאי הפרישה הם מהמשופרים ביותר במשק: עד 250 אחוז פיצויים ועשרה חודשי הסתגלות. גם בנק הפועלים נותן 250 אחוז פיצויי פיטורים, אך בנק הפועלים מסוגל לתת.

לאחרונה חתמנו על הסכם לפרישת 200 עובדים וצמצום שכר, בהסכמה עם ועד העבדים. ביקורת יכולה להיות לגיטימית, אך כיום אין מקום עבודה אחד שאינו מבצע צמצום והסתגלות.

ש: האם אין דרך לאזן את תקציב ההסתדרות?

ת: חשבנו שיהיה נכון להטיל חובת תשלום דמי חבר לאיגוד המקצועי למי שנהנה מצווי הרחבה. צווי הרחבה מרחיבים את תוקף ההסכמים הקיבוציים גם למי שאינם חברי הסתדרות.

לא הצלחנו לשכנע אף שר עבודה (לרבות בממשלות מפלגת העבודה) להוציא צו שיחייב זאת, ולחקיקה בכנסת אין שום סיכוי.

ש: מה דעתך על הקולות הקוראים לפירוק ההסתדרות או להקמת איגודים מקצועיים עצמאיים?

ת: אני לא מסכים לכך. אני סבור שהמבנה שבו ארגון הגג הוא הדומיננטי והוא המאגד בתוכו את האיגודים המקצועיים הוא המבנה הנכון לישראל. בארצות אחרות זה הפוך: העובדים חברים באיגוד מקצועי שלהם, והאיגודים מרכיבים לעצמם גג. בישראל זה עלול לקרות, אך זה יהווה חלק מהמגמה הכללית של ביטול העבודה המאורגנת.

ש: האם נעשים ניסיונות לארגן מקומות עבודה בהסתדרות הפקידים?

ת: הפוטנציאל הוא עצום. עד לפני זמן מה גם עובדי "הארץ" ו"מעריב" היו מאורגנים, וכן עובדי חברות הביטוח, משרדי רואי חשבון, חברות תיירות ועוד. ההנהלות נקטו מהלכים כוחניים כדי לבטל את ההתארגנות, והמצב כיום הוא שמי שמנסה להתארגן נתקל בהתנגדות, גם בהתנגדות אלימה. חופש ההתארגנות אינו מעוגן בחוק בישראל, לכן אין הגנה מוחלטת על עובדים שינסו להוביל להתארגנות.

ש: מה דעתך על תהליך ה'אקדמיזציה' של המגזר הציבורי, כלומר שיותר ויותר תפקידים מותנים בתואר אקדמי?

ת: להסתדרות הפקידים אין בעיה עם זה. בכל מקום שניתן לעודד השכלה אנחנו תומכים בדבר. הסתדרות הפקידים יזמה את המסלול האקדמי של המכללה למינהל, שנועד בין השאר לאפשר לעובדי המגזר הציבורי להרחיב את השכלתם. בכל מקרה, תמיד יהיה מספר גדול של עובדים ללא תארים אקדמאים. אנחנו לא נמצאים בתחרות עם הסתדרות האקדמאים במדעי החברה והרוח (הסתדרות המח"ר) מי מייצג יותר עובדים. אך לדעתי, בעוד כמה שנים לא יהיה עוד טעם בהפרדה בין הסתדרות המח"ר להסתדרות הפקידים. כבר היום אתה רואה טשטוש: רוב עובדי הבנקים הם אקדמאים, אך כולם מאורגנים בהסתדרות הפקידים.

ש: לאחרונה אנו עדים לגל של מאבקים חברתיים. מדוע אין כמעט שיתוף פעולה ביו ההסתדרות לארגונים החברתיים?

ת: דווקא במאבק נגד התוכנית של נתניהו היו התייעצויות, תיאומים וכד'. אך מטרתה של תנועה חברתית היא להעלות נושא ולמחות נגדו כדי להביא לשינוי בדעת הקהל. מיו"ר הסתדרות מצפים שיוביל גם לפתרון. ארגון כמו ההסתדרות נושא באחריות שמחייבת אותו להסכים לעתים לפשרות כואבות, שארגון מחאה לא יוכל להסכים להן. אם נתייחס לתוכנית הכלכלית, כל ארגון חברתי התמקד במה שקרוב ללבו: פגיעה בנכים, בביטוח הלאומי ועוד. ההסתדרות ראתה בראש ובראשונה צורך למנוע את החקיקה שתבטל הסכמים קיבוציים. לכן היינו מתואמים עם הארגונים החברתיים, אך תוך ידיעה שאנחנו נצטרך להמשיך עד לשלב הפתרון.

ש: האם אתה רואה עצמך כיו"ר ההסתדרות הבא?

ת: לא. מי שיבוא אחרי עמיר חייב שיהיו לו מספיק כוח ויכולת לשנות דברים מהיסוד מבחינת תפיסת העולם החברתית. חייב להיות בתפקיד הזה מנהיג לאומי שייקח על עצמו לעשות את זה כמשימה לאומית. אני לא בא מתחום העשייה הלאומית ואינני מייחס לעצמי יכולות שאין לי. מי תהיה הדמות הזאת, קשה לי להצביע עליה, אך ייתכן שהיא תופיע.

ש: גיליון זה מוקדש לזכרו של המנהיג הקומוניסטי מאיר וילנר. תוכל לומר עליו מספר מילים?

מאיר וילנר ז"ל היה אצלי בבית כשהייתי ילד קטן. אמי אידה עבדה בגיהוץ ובתפירה במרתפים של מלון אכדיה בהרצליה. אבי ז"ל היה פועל במפעל הטקסטיל אדרת בהרצליה ופעיל מאוד בוועד העובדים. הוא היה קומוניסט כל ימיו. אמי שינתה את אופן הצבעתה בבחירות רק כשאני הצטרפתי למפלגת עם אחד.

אצלנו בבית התקיימו חוגי בית של המפלגה הקומוניסטית כמעט מדי חודש, ולא רק בזמן בחירות. הוריי נשארו עם וילנר גם לאחר הפילוג ב- 1965. סנה מבחינתם היה ימני קיצוני. אמי שמחה מאוד כשב- 1981 עזבתי את צבא הקבע ועברתי לעבוד בהסתדרות.

כבר כילד היו לי ויכוחים עם הוריי. אך זו הייתה מפלגה בעלת אידיאולוגיה, מה שכל כך חסר היום.

 ראיין: יובל הלפרין