העובדים הזרים – שעיר לעזאזל של כישלונות השלטון

שמואל ירושלמי

מזה שנים לא מעטות מנסה השלטון הישראלי בדרגיו השונים להטיל את מלוא כובד האחריות למצב הכלכלי הקשה ולאבטלה המתרחבת על העובדים הזרים מארצות השונות, שהם עצמם  קורבן של רמאות וניצול חמורים ביותר מצד המעסיקים. זאת במטרה להסיח את דעת הקהל מהסיבות האמיתיות למצב הכלכלי הקשה של החברה, וכדי להפכם לשעיר לעזאזל של כישלונותיו הוא.

עובדים זרים הובאו לארץ ונשלחו לעבוד בתנאי עבדות למחצה: ללא זכויות, ללא תנאי מגורים נאותים, ללא שכר הוגן השווה או המתקרב אפילו לזה של עמיתיהם הישראלים. אני, בתור אחד שמרבה לבקר בתל-אביב ולהסתובב באזורי ריכוז של מהגרי עבודה, יכול להעיד שמדובר באנשים שנפלו קורבן לקנוניה כלכלית ולניצול, שמאחוריהם בעלי הון וכנראה גם גורמים בתוך השלטון, המעדיפים עבודה זולה של עבדים על פני עבודתם של אנשים בעלי זכויות ושכר ראויים.

אשמתם היחידה של מהגרי עבודה, החיים והעובדים בארצנו, הנה שהם רוצים לעבוד ולפרנס בכבוד את משפחותיהם. והנה, לא די בכך שאחרי שהובאו לארץ הם מועסקים בתנאים בלתי אנושיים, אלא שהשלטון הישראלי מתנכל להם, כאמור, בנסותו להטיל עליהם את מלוא האשם בכישלונותיו הוא.

ועכשיו, כמה הערות סטטיסטיות. במהלך שנות ה – 90 וראשית שנות האלפיים הובאו לישראל מאות אלפי מהגרי עבודה, הן חוקיים והן בלתי חוקיים. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת – 2003 חיים בישראל כ – 300,000 עובדים זרים. לדוגמה, ב- 1990 עבדו בארץ 2,000 עובדים זרים בלבד. לפי אותם הנתונים, במסגרת מאמצי הממשלה, לצמצם את מספרם של העובדים הלא ישראליים במשק ישראלי, גורשו כבר עד סוף 2003 עשרות אלפי עובדים. הגירושים נמשכים גם השנה, כשמטרת השלטונות לגרש כ- 100,000 עובדים עד סוף 2004.

ממשלות ישראל, ובייחוד בשנים האחרונות, היו זקוקות כנראה לאיזה מין שעיר לעזאזל, שעליו אפשר יהיה להטיל את האחריות על המצב הכלכלי הקשה, שהממשלה עצמה אחראית לו. הרי קל ביותר להאשים בכך שאבדה לך קורת גג איזה רוח רפאים דמיונית, במקום לנסות ולגלות את הגורמים האמיתיים למצב.

הגורמים שבעטיים יש אבטלה בארץ, שמיום ליום ממשיכה לגאות, זאת המדיניות הכלכלית הכושלת של השלטון הישראלי, שמעדיף להשקיע בביטחון ובהתנחלויות, להעביר יותר כסף לעשירים ולבעלי הון גדולים, ולא לדאוג ליצירת מקומות עבודה חדשים עבור ישראלים, תוך מתן זכויות ותנאי העסקה נאותים. במקום זאת, אותו שלטון מעודד הבאת מהגרי עבודה מארצות עניות, מתוך ידיעה שאנשים אלה, שאינם אזרחי ישראל ושאין להם פה שום זכויות, יסכימו מחוסר ברירה לשמש ככוח עבודה זול ובתנאים מחפירים ביותר, שישראלים אינם מסכימים לעבוד בהם.

כתוצאה מכך הוצף שוק העבודה הישראלי בכוח עבודה זול, לא מאורגן מבחינה איגוד-מקצועית, וכתוצאה מאלה חסר כמעט כל אפשרות להילחם על זכויותיו. כתוצאה מכך, גם לעובד הישראלי נהיה יותר קשה להתמודד מול לחצם של מעסיקים ובעלי הון, ולהשיג זכויות ותנאי השתכרות ראויים. היום, בעל עסק ישראלי יעדיף לקבל לעבודה כלשהי פועל זר מרומניה או מפיליפינים, למשל, ולא עובד ישראלי. והכל, מפני שידוע לו, שהעובד הזר ידרוש הרבה פחות שכר מאשר מישהו בעל תעודת זהות ישראלית, שהוא חבר באחת ההסתדרויות ויודע את זכויותיו ואת מה שמגיע לו.

ולמרות ששרי הממשלה יודעים כל זאת, למרות שידוע להם על אשמתם הישירה למה שקורה, הממשלה, באמצעות משטרת ההגירה, מתנכלת למהגרי עבודה, שהם בעצמם קורבן; מגרשת אותם ואת בני משפחותיהם בחזרה לארצות מוצאם. לעומת זאת, אין לי ספק, שהמצב היה משתנה לטובה, באם מהגרי עבודה השוהים בארץ, הן באופן חוקי והן הלא חוקי, היו מתאגדים במסגרת הסתדרותית כלשהי והיו יוצאים למאבק מאורגן היטב על זכויותיהם בתחום העבודה והמגורים. אז אין לי שמץ של ספק, כי היחס הן של מעסיקים והן של שלטונות ההגירה בארץ, כלפי עובדים אלו, היה משתנה בתכלית.

הייתר אני משער שבמקרה זה היו מתרחשים הדברים הבאים:

א) היו מפסיקים להביא לפה עוד ועוד עובדים בתנאי עבדות למחצה, כפי שהדבר קורה היום.

ב) תנאי העסקתם של העובדים הנמצאים כבר בארץ היו משתפרים, דבר שהיה מקשה באופן משמעותי על בעלי עסקים לפגוע עוד יותר בזכויות העובדים בארץ, בתירוץ שיש להם אלטרנטיבה של כוח עבודה זול.

לדעתי, מאבק כזה צריך להיות משותף לעובדים הזרים ולישראלים, כי הרי העובדים הזרים הם קורבן לא פחות מאתנו – אזרחי ישראל, והפכו כבר מזמן לחלק בלתי נפרד מאתנו ומסביבתנו, דבר שאי-אפשר להכחישו. לכן על החברה הישראלית לעזור להם בהתמודדות עם מצבם הלא פשוט, ולהבין סוף-סוף, כי האשם האמיתי באבטלה אינו הם, אלא השלטון הישראלי שמנצל את כוח העבודה הזול שלהם, ואחר – כך מפקיר אותם בידי שוטרי ההגירה, שפורצים באכזריות לבתיהם ומגרשים אותם מהארץ כאילו מדובר בפושעים מסוכנים.

במקום לגרשם מהארץ, תוך השפלות והתאכזרות בהם, היה הרבה יותר חכם לדאוג לשפר את תנאי העסקתם.

בישראל יש מספיק מקום לכולם: הן לישראלים והן לעובדים שבאו מחוץ לארץ. ולא צריך לחפש תירוצים, כדי להלבין את אחריותו של השלטון למצב הכלכלי המדורדר והקשה. פשוט צריך לשנות לחלוטין את סדר העדיפויות הפוליטי, לארגן חלוקה אחרת לגמרי של המשאבים, כאשר יבוטל המצב שבו העשירים שולטים ברוב המשאבים והכסף המצוי במדינה, לחלקו בין התושבים באופן שוויוני, תוך שימת דגש על הקמת מקומות עבודה ציבוריים ופיתוח שירותים שונים לרווחת כלל הציבור.