מאת:  שמואל ירושלמי 

מאז שנת 2,000  שבה החל לכהן ולדימיר פוטין כנשיא רוסיה במקום  בוריס ילצין מתנהל ויכוח נרחב הן בכלל דעת הקהל בארץ ובעולם והן בחוגי השמאל בשאלת היחס למדיניותו של פוטין, הן בענייני פנים, אך גם ובעיקר בנושאים הבינלאומיים. מצד אחד, כולנו יודעים (ולאיש אין עוררין על כך) ששלטונו של ולדימיר פוטין ברוסיה מתבסס על חלק מהאוליגרכים הרוסים והאינטרסים שלהם, שסותרים את האינטרסים של רובו המכריע של העם הרוסי. ידוע לכל שרוסיה היא מדינה קפיטליסטית, שעברה הפרטות רבות, שמערכות הבריאות והחינוך שלה נהרסו במידה ניכרת אחרי פירוק ברית-המועצות. אנחנו גם יודעים שרוב המפעלים ברוסיה הם פרטיים ושתנאי ההעסקה בחלק גדול מהם קשים ביותר.

 יש לזכור שגל ההפרטות חסר התקדים שהתאפשר עקב החלשתה ופירוקה של המדינה הסובייטית בעידן גורבצ'וב (ולא אכנס במאמר זה למכלול הסיבות שהוליכו לכך) התרחש ברובו המכריע בתקופתו של הנשיא ילצין. כך שכשפוטין הגיע לשלטון ההעברה של מיטב נכסי המדינה הסובייטית האדירה לידיים של האוליגרכים הזרים והמקומיים כבר התרחשה, ונוסף לה גם משבר כלכלי אדיר שהביא את המדינה לסף פשיטת רגל, ושגרם לירידה חסרת תקדים בתנאי החיים של רובה המכריע של האוכלוסיה. הדבר התבטא, בין היתר, בירידת עצומה בתוחלת החיים ובהקטנה ניכרת של האוכלוסיה. באותה תקופה מדיניות החוץ הרוסית הפגינה התרפסות חסרת תקדים כלפי ארה"ב ונאט"ו, והיתה סכנה שרוסיה עצמה תתחיל להתפרק כפי שהתפרקה ברה"מ קודם לכן.

 במצב זה הראה ולדימיר פוטין סימנים של רצון להתנתק לפחות באופן חלקי ממורשתם של ילצין ויתר מהרסי ומחריבי ברית המועצות. כתוצאה מצעדים של שלטונו נבלם המשבר הכלכלי החריף, ובין היתר הובטח כי המשכורות והפנסיות (המקוצצות אמנם) ישולמו במועד מידי חודש, ובכך נמנע הסבל הרב שנגרם לאוכלוסיה כתוצאה מעיכובים ממושכים בתשלומן, לעתים של מספר חודשים, שהיו בעבר.

כמו-כן הוגבלה ההתערבות הפוליטית של אוליגרכים מסוימים, וננקטו צעדים נגד חלק מהם שעברו עבירות פליליות חמורות. עם זאת חלק אחר של האוליגרכים המקורב לפוטין, המשיך ליהנות מהפריבילגיות הרבות, גם אם מדי פעם הם נקראו לתת "תרומה" משמעותית מהונם לטובת פרויקטים ממלכתיים שונים.

 שינויים חלו גם במדיניות החוץ, ואלה התגברו גם נוכח העובדה שארה"ב ומדינות נאט"ו המשיכו לנהל מערכה צבאית, כלכלית ופוליטית נגד רוסיה, גם לאחר פירוק ברה"מ. הם המשיכו להרחיב את נאט"ו ולצרף לשורותיה אפילו חלק ממדינות ברית וארשה לשעבר במזרח אירופה, לפתוח בסיסים צבאיים בשטחן ואף לתכנן הצבת נשק חדיש בתחומן המכוון נגד רוסיה. ואפילו מתכננים לעשות זאת גם בחלק ממדינות ברית המועצות לשעבר כמו למשל במדינות הבלטיות.

 כמו-כן החל בתקופת פוטין שינוי הדרגתי ביחס אל התקופה הסובייטית, כאשר בניגוד לעמדה של השחרתה הטוטלית החד-צדדית בכלי התקשורת שאפיינה את מרבית תקופת גורבצ'וב וילצין הופיעו הערכות מאוזנות יותר על העבר. ביותר ויותר שידורים בכלי התקשורת הובלטו ההישגים האדירים של התקופה הסובייטית בתחומי הכלכלה, הרווחה, החינוך, התרבות והספורט ועוד רבים אחרים. סרטים ושירים מהתקופה הסובייטית חזרו להיות פופולריים. על רקע זה הוחזרה המנגינה של ההמנון הסובייטי, אם כי המילים שונו.

 שלב נוסף בכיוון זה התחולל בשנת 2005, לקראת ובמהלך האירועים לציון 60 שנה לניצחון על הפאשיזם. לקראת חגיגות 60 שנה לניצחון על גרמניה הנאצית הפתיע נשיא רוסיה פוטין את כל העולם בהודעתו שפירוק ברית-המועצות היה האסון הגיאו-פוליטי הגדול ביותר בתולדות המאה ה-20. הגדרה זו נכנסה גם לספרי הלימוד ברוסיה. זאת הייתה עוד נקודת מפנה שהייתה אמורה לאותת לכל אנשי השמאל האמיתיים בעולם שהיחס לפוטין חייב להיות שונה מיחסינו לכל מנהיג קפיטליסטי אחר. אירועי ה-60 שנה לניצחון היו המרשימים ביותר בהיסטוריה של ציון יום הניצחון על הנאציזם עד לאותה תקופה. במהלכם פורסם גם חומר רב על תולדות המלחמה והמהלכים שקדמו לה. חומר זה היווה מענה לאינספור סילופים שהתפרסמו אז ומתפרסמים עד היום במערב בעניין מלחמת העולם השניה, האחראים לפריצתה ואלה שתרמו את התרומה המכרעת להשגת הניצחון על הפאשיזם במסגרתה.

כאשר ב-2008 פוטין, שכיהן עד אז שתי קדנציות, נאלץ לפנות את מקומו לראש הממשלה דמיטרי מדבדב הוא בעצמו התמנה לראש ממשלת רוסיה. כמעט בראשית כהונתו כראש הממשלה הרוסי פרצה מלחמה בין גרוזיה תחת שלטונו של הנשיא מיכאיל סאקשווילי לבין דרום אוסטיה, כאשר הצבא הגרוזיני פתח בירי ארטילרי מאסיבי לעבר צחינוואלי – בירת דרום אוסטיה. לאחר שקריאתם לנשיא גרוזיה לחדול ממעשי התוקפנות לא נענתה החליטו הנשיא מדבדב וראש הממשלה פוטין  להתערב ושלחו צבא לעזרת האוסטים. הצבא הגרוזיני, שהיה מצויד בנשק ותחמושת מתקדמים ביותר מתוצרת אמריקאית ומדינות מערביות נוספות, הובס תוך כמה ימים. הצבא הרוסי נכנס לעיר הגרוזינית גורי, ולפי כמה כתבות ברוסית שקראתי אז באינטרנט חלק מהחיילים הרוסיים שהשתתפו במבצע ציירו בהרי גרוזיה את שמו של לנין.

 כאשר ב-2012 פוטין חזר להיות נשיא, הוא כבר ידע שרוסיה תצטרך לפעול כדי להשיב לעצמה את הכוח הצבאי והכלכלי שהיה לה בתקופה הסובייטית. אז גם התקבלו תוכניות ראשונות לחיזוק הצבא והתעשייה.
כל זאת בשעה שארה"ב ונאט"ו המשיכו במעשי תוקפנות ובמלחמות יזומות ברחבי העולם, וכן בהתערבות מסיבית בעניינים הפנימיים של מדינות השכנות לרוסיה, כשבלטה מכל התערבותן באוקראינה.

 ב- 2014, בהפגנות של מתנגדי הנשיא החוקי הנבחר, ינוקוביץ', בכיכר מיידן, הופיעו בגלוי נציגים של ארה"ב (מקיין ואחרים) ושל מדינות נאט"ו בולטות, נאמו בפני המפגינים והביעו תמיכה למעשה בהדחת הנשיא הנבחר. זו היתה ההכנה ל"מהפכה הכתומה" שהתרחשה כהמשך ישיר להפגנות אלו.

בפברואר 2014 בקייב – בירת אוקראינה – התחוללה הפיכה ימנית אוליגרכית שבין מוביליה הבולטים היו כוחות של תומכי הלאומנים האוקראיניים (בהנהגת סטפן בנדרה), שבזמן מלחמת העולם השנייה שיתפו פעולה עם הנאצים והיו מעורבים ברצח מאות אלפי יהודים, פולנים ואפילו אוקראינים שנחשדו באהדה כלשהי לברית המועצות. כמעט מיד אחרי ההפיכה, בחודש מרץ אותה שנה, נערך בקרים משאל-עם שבמהלכו הצביע רוב של למעלה מ- 95% מתושבי חצי האי בעד רצונם לחזור ולהיות חלק מרוסיה. בעקבות זאת חצי האי קרים הפך באופן רשמי לחלק מרוסיה. בתגובה, המערב (שבצביעותו קיבל מספר שנים קודם לכן ללא עוררין את משאל העם בקוסובו ואת עצמאות החבל שבאה לאחר מכן) שבעצם עמד מאחורי ההפיכה באוקראינה, הכריז על סנקציות נגד רוסיה. בעקבות הסנקציות, המערב חדל מלספק לרוסיה הרבה מאוד סוגים של מוצרים, ובהם מצרכי מזון וחלקי חילוף שאחרי הרס התעשייה הסובייטית בשנות ה-90 יובאו לרוסיה מחוץ לגבולות המדינה, ושהמשק הרוסי היה תלוי ביבואם.

בעקבות החרם ומתוך הבנה שעל רוסיה אסור לסמוך על ארצות אחרות אלא רק על עצמה, הממשלה הרוסית והנשיא פוטין באופן אישי קיבלו החלטה אסטרטגית על חידוש מואץ של ייצור המוצרים שעד אז יובאו מארצות המערב. זאת על-מנת ליצור לפחות חלופה חלקית ליבוא.

 אתייחס תחילה לכמה מהפיתוחים האחרונים בתחום הצבאי ובהמשך לפיתוחים בתחומי התעשיה, החקלאות וענפים נוספים.

 בשנתיים-שלוש האחרונות פותחו ברוסיה והוחל בייצורם של עשרות סוגים של כלי-נשק, מערכות-הגנה אווירית והגנת-סייבר, מטוסי-קרב ומפציצים וכלי-נשק ורכב צבאיים נוספים.

אחד הפיתוחים המבטיחים ביותר בתחום הצבאי שפותחו ברוסיה היה טנק ארמטה (T-14) כמו-כן, ממש בחודשים האחרונים הוחל בייצור תעשייתי של מפציץ מדגם SU-34 ובחודש ינואר השנה הושק באופן סופי מטוס קרב רב-תכליתי .MIG-35 יש לציין שכל המטוסים הללו מצויידים במערכות ניווט ומכשור אחר מן החדישים והמתקדמים ביותר, גם-כן מתוצרת מקומית של רוסיה.

נוסף לכך, בכל רחבי רוסיה, בעשרות רבות של מספנות נבנות באופן מואץ צוללות ואוניות מלחמה מתקדמות, וכמובן, אוניות, סירות-מנוע ואוניות שוברות-קרח לצרכים אזרחיים. יש לציין, שרוב-רובה של התעשייה הצבאית ברוסיה נמצא בבעלות ממשלתית.

ובאשר לתעשיה האזרחית, בשנים האחרונות נעשים מאמצים אדירים לחדש את התעשייה הכבדה של רוסיה. במסגרת זו מפעלים בכל רחבי המדינה (חלקם קיימים עוד מהתקופה הסובייטית, חלקם חדשים לגמרי) מייצרים כמויות גדולות (וכל הזמן שוקדים על פיתוחם של עוד ועוד דגמים חדשים) של משאיות, דחפורים (כולל דחפורים שמיועדים לעבודה באתרי הפקה של מחצבים ומתכות בתנאי אקלים קשים ביותר, רכבי שטח שמיועדים לנסיעה בשלג עמוק ובביצות. כמו-כן, רוסיה מגבירה כל העת ייצור כלי רכב מיוחדים לכיבוי שריפות ולפעולות-הצלה במצבי-חירום (כולל רכבות כיבוי-אש). נוסף לכך, יש עדנה ממשית בתעשיית קרונות הרכבת (הן קרונות משא והן קרונות נוסעים) מסוגים שונים וקטרים, כאשר כל הזמן מדווח על דגמים חדשים ומאמצים לשכלל ולהכניס כל מיני חידושים לדגמים הקיימים.

דבר נוסף, שעליו ברצוני לספר זה, שלאחרונה הוקמו ברוסיה מספר נמלי-נפט וכמו-כן כמה בתי-זיקוק לנפט חדשים.

אבל השגשוג המשמעותי ביותר היום פוקד דווקא את ענף החקלאות.  כאשר ממשלת ישראל עוסקת בהרס מכוון של ענף החקלאות בארץ, דווקא ברוסיה יש תחיית החקלאות אחרי שנים של הזנחה ועזובה בעקבות נפילתה של ברית-המועצות. בשנתיים-שלוש האחרונות ממשלת רוסיה משקיעה הון תועפות בהקמת משקים וחוות חקלאיים חדשים (חלקם בבעלות פרטית וחלקם קואופרטיבים). במקרים רבים הממשלה הפדרלית של רוסיה או שלטונות מחוז מסוים מסבסדים עד 90% מעלות הקמת משק חקלאי ספציפי, ובחלק אחר מהמקרים מדובר בהשקעות של הון עצמי של היזם. כמעט מדי יום מתפרסם באתרי אינטרנט ברוסית (וקודם-כל, אתר לענייני-פיתוח המשק הרוסי שנקרא (Sdelano u nas) על הקמת איזה פרוייקט חדש בתחום החקלאות או עיבוד תוצרת חקלאית. אפילו במחוזות מרוחקים שברוב חודשי השנה שורר בהם מזג אוויר קשה ביותר כמו רפובליקת סאחה-יאקוטיה מוקמות כל הזמן חממות לגידול פירות וירקות.

תחום נוסף שברצוני להתייחס אליו בקצרה זה פעולות מואצות להקמת מבנים חדשים לתחנות אוטובוס מרכזיות (הנה, לאחרונה הוקם מבנה כזה אפילו בעיר-נפה אחת בחצי האי סחלין שקרוב לגבול יפן), חידוש מבנים והקמת מבנים חדשים של בתי נתיבות, תחנות רכבת, וכן הקמת מבנים חדשים של נמלי תעופה ברחבי המדינה.

 בנוסף לכל אלה נעשים מאמצים של ממשלת רוסיה לחדש את תעשיית המזון כדי ליצור חלופה מקומית בעלת איכות טובה של מצרכי מזון (וקודם-כל גבינות) למצרכים שקודם לכן יובאו מארצות אחרות.

ולפני הסיום ברצוני לציין עוד נקודה חשובה בעניין מדיניות החוץ. רוסיה בעידן פוטין, ולמעשה גם לפניו, לא יזמה שום מלחמה תוקפנית הרחק מגבולותיה או לידה. זאת בניגוד מוחלט לארה"ב ובעלי בריתה בנאט"ו, שניהלו מלחמות ברבריות ביוגוסלביה, בעירק, בתימן ובמקומות נוספים, גרמו לריסוקן של מדינות, להחרבת תשתיתן הכלכלית, ולפריצתן של מלחמות אזרחים עקובות מדם שעלו בחייהם של מאות אלפי בני אדם והפכו מיליונים לפליטים הרחק ממדינתם. רוסיה היתה הכוח הבינלאומי המרכזי שבמידה זו או אחרת התנגד לתוקפנויות אלו, מנע את הרחבתן ואת פתיחתן של נוספות. הודות לסיוע של רוסיה  הוכשלה לפי שעה מזימתן של ארה"ב, נאט"ו ובעלות בריתן כגון סעודיה, קטר וכו' לפרק לחלוטין את סוריה ולהעניק את כולה לשלטון כנופיות הטרור של דאעש, ג'בהת א-נוסרה ודומיהן.

לצערנו, כוחות שמאל לא מעטים, אשר מבקרים באופן החריף ביותר את מדיניותה של ארה"ב בעניין הסכסוך הישראלי-ערבי ואת השקרים שמפיצים דובריה בנושא זה, כאשר מדובר בכל נושא אחר מחוץ לעניין הפלסטיני – תומכים באופן אוטומטי בכל השקרים והתעמולה של ארה"ב ודובריה, כשכל התקשורת מגויסת בעניין, בדיוק כפי שבעבר הפיצה כל כזב ותמכה אוטומטית בארה"ב בכל עניין בינלאומי שבו היה עימות בין ברה"מ לארה"ב ובעלות בריתה.

 יש לציין שרוסיה מקיימת קשרים הדוקים מיוחדים עם מדינות כמו וייטנאם, קובה וונצואלה, וכן חתמה בשנה האחרונה שורת הסכמים לשיתוף פעולה כלכלי בהיקפים עצומים יותר מאי פעם בעבר עם סין. כמו כן לרוסיה הסכמים מיוחדים עם חלק ממדינות ברה"מ לשעבר, ובהן בלארוס ומספר מדינות באסיה. וכן קיימת שותפות כלכלית ייחודית עם מדינות אחרות כמו דרום אפריקה, הודו, ברזיל ואחרות בניסיון ליצור משקל נגד לגופים הכלכליים שבהם יש דומיננטיות מוחלטת לארה"ב ובעלי בריתה. מוסדותיהם הבינלאומיים של גופים אלה מהווים את המכשיר הבינלאומי הריאקציוני ביותר בשירות האוליגרכים האמריקאיים והאירופיים ומשרתים את האינטרסים הכלכליים והפוליטיים שלהם תוך הגברת הניצול של רובה המכריע של אוכלוסיית העולם והחרפת הפערים הכלכליים יותר מאי פעם בעבר.

 ומה המסקנות מכל אלה?

לדעתי, על אף היותו של פוטין ראש מדינה קפיטליסטית שנשלטת בעיקר בידיהם של בעלי הון יחסינו כלפיו לא צריך להיות חד-משמעי. מחד, עלינו לבקר אותו על שלטון ההון, על חוסר החלטיות במאבק נגד כלל בעלי ההון ונגד אי השוויון החברתי ששלטונם יוצר. כמו-כן יש לבקר כמובן כל פגיעה שנעשית בזמן שלטונו בתנאים סוציאליים כלשהם או בשרותי רווחה בכל התחומים, וכן לגנות את כל ההפרטות החדשות שבוצעו בתקופת נשיאותו. אבל מאידך, עלינו להבין שרוסיה בהנהגת פוטין היא בעצם משקל-נגד משמעותי אמיתי בין הבודדים בעולם מול האימפריאליזם העולמי של ארצות-הברית ונאט"ו. לכן, עם כל ביקורתנו על פוטין ועל אופיו הקפיטליסטי של המשטר ששולט ברוסיה, לדעתי עלינו לזכור כי המשטר הרוסי הנוכחי זה משטר של הבורגנות הלאומית, ואם ניזכר בכתביו של ולדימיר איליץ' לנין אז נדע שלעתים עלינו לשתף-פעולה עם בורגנות לאומית של מדינה מסוימת אל מול הבורגנות העולמית, אל מול הבורגנות של תאגידים ומוסדות פיננסיים רב-לאומיים. לכן, המסקנה המתבקשת היא, שעלינו בזירה הבינלאומית לתת תמיכה טקטית לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין, לתמוך בצעדי פיתוח וייצוב חיוביים בתוך רוסיה, וזאת מבלי להפסיק כמובן מלבקר את שלטונו על המדיניות הקפיטליסטית והאנטי חברתית ביסודה בזירה הפנים רוסית.

מארס, 2017