מאת: שמואל ירושלמי

ב-19 בדצמבר 2010 נערכו בבלרוס בחירות חדשות לנשיאות. בפעם הרביעית ברציפות נבחר לתפקיד הכי גבוה במדינה אלכסנדר גריגורייביץ' לוקשנקו, שבפי העם הביילורוסי זכה לכינוי החיבה באטקה (שם חיבה לאבא ברוסית, בביילורוסית: באצקה). למרות שאפילו על-פי משקיפים מהאיחוד האירופי הבחירות נערכו כתקנן וללא כל זיופים, הממשל של ארצות הברית והאיחוד האירופי אינם מפסיקים להאשים את לוקשנקו בזיוף תוצאות הבחירות, ודורשים ממנו לקיים בחירות "דמוקרטיות" חדשות. התעמולה המערבית מכנה את לוקשנקו "הדיקטטור האחרון באירופה". לצערנו גם חלק מהשמאל, כולל השמאל הישראלי, נסחף אחר התעמולה האימפריאליסטית נגד לוקשנקו ונגד בלרוס בהנהגתו.

אין בכוונתי להפליג בשבחו של נשיא בלרוס ולהציגו כאן כאיזה מין חצי-אל נטול-שגיאות. גם לוקשנקו, בדומה לכל אדם אחר, מסוגל לטעות ולעשות שגיאות. עם זאת, הוא האדם האחרון בעולם שאפשר להאשימו במניעת בחירות דמוקרטיות. ראשית כל, אפילו בניגוד ל"דמוקרטיות" המערביות, ועדת הבחירות המרכזית של בלרוס לא פסלה מועמדות של אף אחד מאלה שביקשו להתמודד בבחירות (כולל כאלה שהיו שאלות לגבי עברם). כל תשעת המועמדים שביקשו להתמודד מול הנשיא המכהן הורשו להשתתף בבחירות. כמו-כן, כל המועמדים – מראשון עד אחרון – קיבלו זמן שידור שווה לגמרי במסגרת תשדירי הבחירות בערוצי הטלוויזיה והרדיו הביילורוסיים. כל המועמדים קיבלו אפשרות  להופיע בכלי התקשורת ולנהל תעמולה בעד המועמדות שלהם. ואחרי כל זאת מעיזים עדיין לדבר על חוסר דמוקרטיה וזיופים בבחירות לנשיאות בלרוס.

עניין אחר הוא שלאימפריאליזם העולמי היו תוכניות מגירה מוכנות מראש להחלפת השלטון בבלרוס. האימפריאליזם התכוון להיפטר מלוקשנקו בלי כל קשר לזיופים או לחוסר זיופים בבחירות. הסיפור על זיוף תוצאות הבחירות היה סתם תירוץ.

אירועי יום הבחירות

הוכחה לטענתי הנ"ל ניתן למצוא באירועים של יום הבחירות עצמו והימים שבאו אחריו. כבר ביום הבחירות עצמו, ב-19.12.10, ניסו נציגי האופוזיציה למנוע מהבוחרים להצביע עבור המועמד אלכסנדר לוקשנקו. בין היתר, היו הרבה מקרים כאשר תועמלנים מטעם האופוזיציה עמדו בכניסה למקומות ההצבעה וניסו לכפות ממש בכוח על האזרחים שבאו להצביע  עבור אחד ממועמדי האופוזיציה. כמו-כן, נרשמו מקרים לא מעטים של גניבת פתקי הצבעה עם שמו של לוקשנקו ישירות מהקלפי. כאשר כל הקלפיות נסגרו ולאופוזיציה היה ברור שהמוני הביילורוסים שוב נתנו את קולם לנשיא לוקשנקו, שכפי שציינתי בראשית הכתבה – נבחר בפעם הרביעית ברציפות – נציגיה סירבו להשלים עם תבוסתם, והחלו להסית למהומות ולהפרות סדר.

למחרת יום הבחירות, החלו להגיע לכיכר העצמאות – הכיכר המרכזית של בירת בלרוס מינסק – אנשים שנענו לקריאות האופוזיציה לצאת ולהפגין כנגד מה שהאופוזיציה כינתה "פגיעה בדמוקרטיה וזיופים בזמן הבחירות לנשיאות". יש לציין שהאופוזיציה, שטענה שרוב העם הביילורוסי תומך בה ושפשוט נמנע ממנה בכוח מלהגיע לשלטון, הצליחה בקושי לגייס כמה אלפי מפגינים בודדים. (חלק גדול מהם, לדברי הטלוויזיה הביילרוסית, היו עבריינים, אלכוהוליסטים ואף נרקומנים, אשר הסכימו להפגין בשביל האופוזיציה בתמורה לבקבוק וודקה,  מנת סמים או פשוט תשלום כספי כלשהו). חלק מהמפגינים היו אנשים שהגיעו מחוץ לבלרוס. מביניהם בלטו במיוחד  לאומנים אוקראיניים, רוסיים ופולניים שבאו ממדינות השכנות במיוחד בשביל לסייע ל"לוחמי-הדמוקרטיה" המקומיים.

"מגני החופש" הללו הצטיידו מבעוד מועד ברימוני הלם, מוטות-ברזל, סכינים ואולרים ובחפצים חדים אחרים. מזה אפשר ללמוד, שכבר מלכתחילה ל"אופוזיציה" הזאת היו כוונות ברורות לגרום לפרובוקציות ולאלימות. עם תחילת המחאות המפגינים התחילו לזרוק בקבוקים ומוטות ברזל על השוטרים. כמו-כן, הם ניסו לפגוע בבניין הממשלה. לזכותו של ה"דיקטטור" לוקשנקו ייאמר, כי למרות האלימות הקשה וחסרת הפרופורציות שהופעלה על-ידי הפורעים, המשטרה וכוחות הביטחון הביילורוסיים נהגו במפגינים איפוק הראוי לציון. במהלך פיזור הפרובוקציה האימפריאליסטית המכונה "מחאת-האופוזיציה" אף אדם לא נהרג, כמעט ולא היו פצועים, ומבין הפצועים המועטים אף אחד לא נפצע קשה.

ההפגנות והמחאות, שלא היה להן כל בסיס תמיכה משמעותי בקרב הציבור בבלרוס, פסקו בתוך ימים ספורים, למרות התמיכה העצומה שהעניקו להן כלי התקשורת המערביים.

בלרוס לפני לוקשנקו

היום, מספר חודשים אחרי האירועים המתוארים לעיל, עולה שאלה מוצדקת: מדוע, מאיזו סיבה המוני תושבי בבלרוס מביעים תמיכה כה רחבה וחזקה באלכסנדר לוקשנקו? מה גורם לתושבי הרפובליקה הסובייטית לשעבר לבחור בו בפעם רביעית ברציפות וברוב כה מוחץ לנשיא המדינה?

אלכסנדר גריגורייביץ' לוקשנקו – לשעבר יושב ראש הנהלת קולחוז, אחד המשגשגים בסוף התקופה הסובייטית, נבחר בפעם הראשונה לנשיאות ב-1994. זאת הייתה תקופה של פחות משלוש שנים אחרי התפרקות ברית המועצות בדצמבר 1991. לוקשנקו קיבל את בלרוס הרוסה ומפוררת, כתוצאה ממדיניותו של הנשיא הקודם שושקביץ'. רוב המפעלים היו על סף סגירה ופשיטת רגל או שעמדו להימכר לחברות מערביות. אנשים רבים הפכו לעניים ולחסרי אמצעי מחיה בסיסיים ביותר. האלימות הלכה והתרחבה ומעשי רצח ושוד היו לאירועים יום-יומיים. השחיתות הפכה למשולחת רסן.  מערכות החינוך והבריאות היו במצב הזנחה קשה ביותר. רבים הפכו ממש לרעבים ללחם. זה היה המחיר שתושבי בלרוס, בדומה לתושבי שאר הרפובליקות הסובייטיות לשעבר, שילמו על נפילת ברית המועצות והנהגת "כלכלת השוק החופשי" ברפובליקות שזה עתה נהפכו למדינות עצמאיות. אולם, בניגוד לאוקראינה, רוסיה, אזרבייג'אן ושאר הרפובליקות באותה תקופה, העם הבלרוסי החליט ב-1994, כי מספיק לסבול ושהגיע הזמן לבחור באלטרנטיבה למשטרו המושחת של הקומוניסט לשעבר שושקביץ', שפתאום נהפך לקפיטליסט ולחסיד קיצוני של הכלכלה הליברלית. למרבה המזל, בבלרוס הייתה קיימת אלטרנטיבה כזאת, בדמותו של אלכסנדר גריגורייביץ' לוקשנקו.

אלכסנדר לוקשנקו נולד ב-1954 במחוז ויטבסק של בלרוס. ב-1991, שנת נפילתה של ברית המועצות, לוקשנקו היה אדם צעיר בן 37. באותה שנה הוא זכה לפרסום רב, כאשר נסע למוסקבה ונפגש עם מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית הסובייטית דאז מיכאיל גורבצ'וב. באותה פגישה היסטורית איכר צעיר ופטריות סובייטי מבלרוס ניסה לשכנע את גורבצ'וב שיפסיק לפרק את המדינה. וב-1994, האיש הזה זכה לאמון העם הביילורוסי שבע הסבל, שבחרו לנשיא המדינה. וכפי שמוכיחות למעלה מ- 16 שנים של שלטון הנשיא הבלרוסי הנוכחי – הפעם עמה של בלרוס לא טעה.

עצירת ההפרטות ותחילת השיקום

מיד עם עלייתו לשלטון, עצר לוקשנקו את ההפרטה הפרועה וחסרת המעצורים בה פתח המשטר הקודם. הוא ניגש מייד לשיקום התעשייה, החקלאות, החינוך והבריאות. לצערנו, הוא המשיך בהפרטות נקודתיות, כולל הקמת כמה אזורי סחר חופשיים. אך עם זאת, הוא השאיר בידי המדינה את ענפי המשק והייצור העיקריים. כמו-כן, במדינה די נפוצה שיטת מפעלים משותפים לאנשי עסקים בלרוסיים וזרים. למרות שמדובר במיזמים פרטיים, יש לציין שפעילות המפעלים הללו נמצאת תחת פיקוח הממשלה הבלרוסית שדואגת לכך, שפעילותו של כל משקיע זר הפועל בבלרוס תהיה לטובת האינטרסים של העם הבלרוסי. ממשלת מינסק מחייבת את המשקיעים הבאים לעשות עסקים על אדמת בלרוס להביא איתם את הטכנולוגיות המתקדמות והמשוכללות ביותר שברשותם. שום איש עסקים – מקומי כזר – שרוצה להקים עסק למטרות ניצול ושוד ההמונים – אינו מורשה לפעול בבלרוס. כל העסקים נמצאים תחת פיקוח אדוק ביותר של השלטונות. בזכות זאת, תוצרת כל המפעלים – ממשלתיים כפרטיים – מצטיינת באיכות בעלת רמה גבוהה ביותר.

עיירות חקלאיות-תעשייתיות

אחד הפיתוחים החשובים והמצליחים ביותר של תקופת שלטונו של לוקשנקו מהווה שיטת עיירות חקלאיות-תעשייתיות. מדובר בגרסה משופרת ומשוכללת ביותר של הקולחוז הסובייטי, שמשלבת בתוכה גידול תוצרת חקלאית ועיבודה במקום. בכל עיירה כזאת יש שדות, מטעים ומשק חי, שלצדם במרחק כמה מאות מטרים בלבד פועלים מפעלים, שמעבדים את התוצרת החקלאית של המקום והופכים אותה למוצרים מוגמרים. בכל רחבי בלרוס מפוזרות כ- 600 עיירות כאלה. יש לציין, שהימצאותם של מפעלים לעיבוד תוצרת חקלאית בצמוד למקומות גידול התוצרת, יחד עם התמיכה הממשלתית המוגברת בענפי החקלאות – מאפשרים לחקלאים בבלרוס למכור את תוצרתם לתושבי המדינה במחירים זולים. בזכות עיירות חקלאיות-תעשייתיות כאלה מצליחה בלרוס לספק לעצמה את כל התצרוכת בתוצרת החקלאית. כמו-כן, התוצרת החקלאית הביילורוסית מיוצאת למדינות אחרות, וקודם-כל לאוקראינה ולרוסיה. בהקשר הזה כדאי להוסיף, כי בשנים האחרונות קיבלה כל תעשיית המזון בבלרוס פיתוח ניכר בבלרוס. אפילו בישראל ניתן לקנות ב"חנויות רוסיות" גלידה מתוצרת מפעל לדברי חלב בעיר-מחוז הביילורוסית ברסט וסוכריות של מפעלים ביילוריסיים שמתמחים בתחום זה. לאחרונה, גם גורמים מחוץ לגבולות בלרוס מתחילים לגלות עניין במודל החקלאי הביילורוסי. בין-היתר עוסקים מומחים מבלרוס בשנה האחרונה בבניית עיירה חקלאית-תעשייתית ראשונה מסוגה בוונצואלה. העיירה הזאת תכלול שדות ומטעים לגידולים חקלאיים, משק חי, מפעלים לעיבוד תוצרת חקלאית ומגורים ל-2,500 משפחות, שיתפעלו את המקום.

הנה מה שסיפר לי לאחרונה בקשר לאיכות המזון הביילורוסי,  הסופר האוקראיני תושב קייב – דמיטרי זרקאלוב: "לפני כמה זמן היה לי משפט במסגרת המשפטים שאני מנהל נגד שלטונות אוקראינה. כשבאתי לבית-המשפט, ראיתי שבחנות לדברי מזון שפועלת בתוך הבניין מוכרים כל מיני נקניקים. כשניגשתי לראות איזה נקניקים מוכרים במקום שמתי לב, שלצד נקניקים מתוצרת מקומית של מפעלים אוקראיניים מונחים על המדפים נקניקים מתוצרת בלרוס. ואז הבחנתי, שרוב האנשים שניגשו לחנות קנו רק נקניקים מתוצרת בלרוס.

לדברי זרקלוב, תמונה דומה ניתן לראות בכל החנויות ומרכזי המסחר של קייב: אנשים באים לחנות, שואלים האם יש במקום מצרכים מתוצרת בלרוס, ואם יש כאלה הם מעדיפים לקנות אותם, ולא מצרכים זהים מתוצרת אוקראינה, כיוון שאיכותם גבוהה יותר.

אחרי שהפלגתי בתיאור ענף המזון בבלרוס, ברצוני להדגיש שבזכות תוכניות ממשלתיות רחבות היקף לפיתוח הרפובליקה, משגשגים בבלרוס גם ענפי תעשיה נוספים, בעיקר תעשיות כבדות, וביניהן: מיכון חקלאי, משאיות וטרקטורים, מכונות ייצור וכדומה.

פיתוח מערכת החינוך

לוקשנקו הצליח גם לשקם את מערכת החינוך הביילורוסית. בבלרוס ממשיכים לפעול כל המוסדות האקדמיים שפעלו עוד בתקופה הסובייטית, וכמו-כן נוסדים כל הזמן גם מוסדות להשכלה גבוהה חדשים. למרות שלצערנו, קיימת בשנים האחרונות נסיגה מסוימת לכיוון הפרטת חלק ממערכת החינוך, לרבות קבלת החלטה המתירה להקים אוניברסיטאות ובתי-ספר פרטיים – בכל זאת, ברוב האוניברסיטאות הסטודנטים לומדים חינם. עם זאת, ללא ספק, ההחלטה להתיר הקמת מוסדות אקדמיים פרטיים בתשלום ראויה לביקורת. לדעתי, ההחלטה הנ"ל מעידה רק על דבר אחד, שבמסדרונות השלטון במינסק מתנהל מאבק בין אלה התומכים בשמירת חלק ניכר מהישגי תקופת הסוציאליזם לבין אלה המעוניינים בביטולם של חלק ניכר מהם, כאשר לוקשנקו נאלץ לוותר לעתים בנושאים מסוימים למתנגדיו מהאגף היותר פרו-קפיטליסטי בממשלה.

בסוקרי מדי פעם אתרי חדשות מבלרוס, עיניי נתקלות כל הזמן  בידיעות על תחילת הקמתם של פרוייקטים  חדשים בתחום הדיור, התעשיה, התרבות, הספורט ואחרים. מדי פעם אני קורא על הקמת איזה בית מגורים או מרכז תרבות חדש. בקיצור, בלרוס של לוקשנקו, בניגוד לשאר הרפובליקות הסובייטיות לשעבר, נמצאת בתנופת פיתוח מתמדת. ממשלת בלרוס משקיעה מדי שנה מיליארדי רובלים בהקמת מרכזי תרבות, בתי-ספר, חדרי-כושר משוכללים ביותר, מועדוני נוער ומתקני ספורט ופנאי חדשים.

הנה כמה דוגמאות מהתקופה האחרונה, שקראתי באתר האינטרנט של ערוץ הטלוויזיה העירוני של הבירה מינסק: עיריית מינסק החליטה להשקיע 20 מיליארד רובל בשיקום הפלנטריום העירוני בקרוב; בכל שכונה של מינסק יוקם בית-השירותים השכונתי, שבו יהיו מכבסה, שירות לגיהוץ, שירות לניקוי שטיחים ושאר השירותים הביתיים, שיוענקו לתושבי השכונות במינסק. ידיעה נוספת, שראויה לתשומת לב, זה שלאחרונה, בהחלטת השלטונות הביילורוסיים, יצוידו 13 בתי-ספר של עיר הבירה במתקני כושר משוכללים הבנויים על-פי המילה האחרונה של הטכניקה בתחום זה. גם בשאר יישובי המדינה הביילורוסית המצב אינו שונה ממינסק: אותה תנופת פיתוח והקמת מוסדות ציבור, שכונות חדשות ואיזורי תעשיה חדשים – הכל לטובת כלל התושבים, ולא לטובת קומץ קטן של אוליגרכים זרים ומקומיים ומקורבי השלטון, כפי שזה קורה בדרך כלל ברפובליקות האחרות של ברה"מ לשעבר.

היחס למורשת הסובייטית

נושא חשוב נוסף שמן הראוי שאתייחס אליו, זה היחס של העם והשלטון הביילורוסי למורשת העבר הסובייטי. לדעתי, כל העולם צריך ללמוד מהרשויות לשימור אתרים היסטוריים של רפובליקת בלרוס איך צריך לשמר את העבר ההיסטורי. בין היתר, כל מבני ציבור שנבנו בתקופת סטלין הוכרזו כאתרים בעלי חשיבות היסטורית וארכיטקטונית. בין האתרים מהתקופה הנידונה, שזוכים להגנת החוק הביילורוסי, גם מכלול מבני הממשלה במרכז מינסק. המבנים הללו, שנבנו במהלך שנות ה-30 וה-50 של המאה הקודמת, יחד עם מבנים נוספים מאותה תקופה, הוכרזו על-ידי השלטונות כאתרי מורשת לאומית.

כמו-כן, בניגוד לנעשה ברפובליקות אחרות, בבלרוס המדינה שומרת על פסלי המנהיגים הסובייטיים ועל אנדרטאות לחיילים הסובייטיים שלחמו בנאצים. בין היתר, במינסק לבדה ממשיכים עד עצם היום הזה לעמוד 20 פסלי לנין, כשהמרכזי מתוכם ניצב בכיכר העצמאות (לשעבר כיכר לנין). בתקופה הסובייטית, פסל זה היה נחשב לפסל הגבוה ביותר של לנין  בכל רחבי ברית המועצות. כמו-כן, נשמרו רוב שמות הרחובות מהתקופה הסובייטית. נוסף לכך, מן הראוי לציין שביילורוסיה תחת הנהגתו של לוקשנקו היא המדינה היחידה במרחב הפוסט-סובייטי, שממשיכה ברמה ממלכתית לחגוג את יום מהפכת אוקטובר ב-7 בנובמבר. יום מהפכת אוקטובר נחשב בבלרוס ליום חג לאומי, בו הנשיא עצמו מברך את העם הבלרוסי. כמו-כן, ארגוני נוער רשמיים של בלרוס המודרנית רואים את עצמם כממשיכי דרך של הקומסומול והפיונרים מהתקופה הסובייטית. דוגמה מובהקת לכך היתה בציון 90 שנה לקומסומול הסובייטי שחל בסוף אוקטובר 2008. בבלרוס תאריך זה צוין כחג רשמי לכל דבר – עם אסיפות חגיגיות, קונצרטים ואירועי תרבות מרשימים.

כיבוד זכויות המיעוטים

בסיום ברצוני להתייחס לפרסומים בתקשורת הישראלית, שמאשימים את לוקשנקו באנטישמיות. בין היתר כינה  "אנטישמי" את לוקשנקו בכתבות שלו הכתב הפוליטי של עיתון הארץ רביד ברק. בהקשר הזה, אני יכול רק להמליץ לעיתונאים ישראלים לבקר באתרי אינטרנט של הקהילה היהודית של בלרוס. במדינה הזאת פועלות כמה קהילות יהודיות משגשגות ביותר, אשר זוכות להגנה מלאה של השלטון (כך גם לגבי פעילותם של קהילות נוצריות, מוסלמיות וכו'). אפשר לומר, ללא שום כחל ושרק, כי בלרוסיה היום היא אחת המדינות הבודדות באירופה שנלחמות באופן ממשי באנטישמיות ובצורות גזענות אחרות.

בבלרוס מתנהלים, כאמור,  חיי קהילה יהודיים ערים ופוריים ביותר. פועלים בתי כנסת, ובעיר הבירה מינסק פועלת "הישיבה הגדולה", שנחשבת למקום לימוד מרכזי של הקהילה היהודית האורתודוקסית. במינסק פועלים מוסדות חינוך וקהילה גם של קהילה רפורמית, וכמו-כן של חב"ד.

 

בסיכומו של דבר ניתן לומר, כי בלרוס, תחת הנהגתו של אלכסנדר גריגורייביץ' לוקשנקו – זאת מדינה שמנסה לשמר ככל האפשר רבים מההישגים הסוציאליים שהיו לתושביה במסגרת המשטר הסוציאליסטי הסובייטי. עם זאת, יש בה כוחות פרו-קפיטליסטיים לא מבוטלים, ויש סכנה של  התרחבות מגמות קפיטליסטיות ושל הפרטות חדשות.

אין ספק, שאם ללוקשנקו היה כוח פוליטי רב יותר, והוא לא היה מוקף בכל כך הרבה משטרים עוינים – כבר מזמן משטרו היה פותח בבנייה סוציאליסטית רחבת היקף ומרחיק לכת במגמה זו עוד יותר.

אני זוכר, שבאחת משיחותיי עם שגרירות בלרוס בתל-אביב לפני כמה שנים, שאלתי את בן-שיחי: מה היחס של מינסק הרשמית לברית-המועצות ולתקופה הסובייטית? תשובתו הייתה: "היחס שלנו הוא אובייקטיבי. אנו מנסים לקחת לתקופה המודרנית את כל הטוב והחיובי מאותה תקופה, ומה שהיה שלילי אנו משאירים בצד, כדי לא לחזור על השגיאות שנעשו אז”. המילים הללו אומרות הכל על שלטונו של לוקשנקו ועל החיובי שטמון בפעילותם של הנשיא הבלרוסי ועמיתיו לניהול המדינה.