אוקראינה אחרי הבחירות 2010 וסכנת הפשיזם במדינה

בבחירות שנערכו באוקראינה ב-9 בפברואר ניצח בסיבוב שני, יו"ר "מפלגת האזורים", המפלגה הגדולה בפרלמנט, ראש האופוזיציה וראש ממשלת אוקראינה בשנים 2004-2002 ו 2007-2006, ויקטור יאנוקוביץ, שקיבל  % 48.95 מקולות הבוחרים. רוב גדול מבוחריו הם תושבי דרום ומזרח אוקראינה והוא נתמך על ידי רוב האוליגרכים, בעלי התעשייה והמכרות של המדינה. במקום השני בבחירות זכתה יו"ר  מפלגה השניה בגודלה בשם "מולדת", ראש הממשלה המכהנת יוליה טימושנקו, שהייתה בין מארגני המהפכה הכתומה עם הנשיא יושצ'נקו בשנת 2004, שקיבלה 45.47% מקולות הבוחרים, בעיקר תושבי מערב ומרכז המדינה. בסיבוב הראשון במקום השלישי זכה בנקאי מדנפרופטרובסק וראש המפלגה הניאו ליברלית בשם "אוקראינה העובדת" סרגי טיגיפקו שקיבל 13.06% מקולות הבוחרים. ארסני יאצניוק זכה במקום הרביעי כשקיבל  6.96% מהקולות.

 

נשיא אוקראינה המכהן, ויקטור יושצ'נקו, שאירגן בשנת 2004 את "המהפכה הכתומה" כאשר הוציא  רבבות האנשים לרחובות, כדי לשנות את תוצאות הבחירות לנשיאות שבהן הוביל ויקטור יאנוקוביץ' ומאוחר יותר הפך את משתפי פעולה עם הנאצים מ  OUN-UPA לגיבורים לאומיים של אוקראינה, נחל תבוסה גדולה. הוא זכה במקום החמישי קיבל בבחירות  % 5.45 מקולות הבוחרים. זה מספר הקולות הנמוך ביותר בהיסטוריה שמקבל ראש המעצמה המכהן שמשתתף בבחירות. הוא הבטיח בבחירות שהתקיימו בסוף 2004 להפריד בין הון לשלטון, עצמאות של השופטים, להקטין את הפערים בין העשירים והעניים ולספק יותר דמוקרטיה כלכלית ופוליטית. כמו כן הוא הבטיח לספק 5 מיליון מקומות עבודה חדשים לתושבי המדינה עוד בשנת כהונתו הראשונה. אנשים שראו בראש הממשלה המכהן ויקטור יאנוקוביץ' כממשיך במדיניותו הניאו ליברלית והאנטי חברתית של הנשיא הקודם, ליאוניד קוצ'מה, החליטו לתמוך ביושצ'נקו.  כך הוא קיבל תמיכה של תושבי קייב ומערב של המדינה. את ההבטחות הוא לא קיים ולכן הבוחרים נטשו אותו. כל  המועמדים לנשיאות שמשבחים את OUN-UPA כגיבורי אוקראינה, קיבלו ביחד פחות מ- 10% מן הקולות. שאר המועמדים קיבלו פחות מ- 4% מן הקולות הבוחרים.

 

המועמד של הלאומנים הקיצוניים, שרובם הגדול חיים במערב אוקראינה, מנהיג מפלגת "החרות" אולג טיאגניבוק, שמדבר על העליונות של הלאום האוקראיני ומשבח את כל הארגונים ששתפו פעולה עם הנאצים, כולל אוגדת  SS Waffen  "גאליצ'נה", שאפילו הנשיא יושצ'נקו לא משבח אותה, קיבל בבחירות 1.6% מקולות הבוחרים. במערב אוקראינה הוא קיבל עד 5% מן הקולות. אבל טיאגניבוק רואה בבחירות האלה מעין חזרה לבחירות שיתקיימו בעתיד. הוא טוען שמי ששולט באוקראינה, זה מאפיה רוסית – יהודית, מנהל תעמולה נגד היהודים והמהגרים מאסיה ואפריקה וזה מוסיף לו תמיכה מסויימת במחוזות של מזרח ומרכז אוקראינה, שבהם התושבים מתנגדים להפיכת משתפי הפעולה עם הנאצים לגיבורים. כמו כן קורא טיאגניבוק למיליטריזציה של אוקראינה, לגידול של ההשקעות בצבא ומבטיח להחזיר את אוקראינה למעמד של מדינה בעלת נשק האטומי, שעליו היא ויתרה לטובת רוסיה בשנות   ה-90.

 

יאנוקוביץ' הצליח להרכיב ממשלה. בהתחלה לא היה לו מספיק חברי פרלמנט כדי להרכיב קואליציה, כיוון שלשתי המפלגות "הכתומות" היה רוב מצומצם בפרלמנט 228 מתוך 450,  וזה יכול היה להביא לבחירות  מוקדמות לפרלמנט, אם הנשיא לא יצליח להרכיב קואליציה. יאנוקוביץ' הצליח לשכנע את רוב חברי הפרלמנט, כולל חלק מן ה"כתומים", לחוקק חוק שחברי פרלמנט בודדים יכולים לעבור מאופוזיציה לקואליציה ולא רק מפלגות. כך הוא שכנע חלק מאנשי המפלגה של טימושנקו לעבור אליו וכך הצליח להקים ממשלה. כנראה בעלי ההון במדינה רוצים יציבות ומאז מהפכה כתומה הבחירות נערכו ב- 2006 וב- 2007, לכן הם שכנעו את חלק מאנשי אופוזיציה לעבור לקואליציה. את תפקיד שר החינוך קיבל דמיטרי טאבאצ'ניק, שמתנגד להפיכת משתפי פעולה עם הנאצים לגיבורים ומבטיח שבספרי לימוד חדשים בהיסטוריה אנשי UPA-OUN יחשבו כמשתפי הפעולה עם הנאצים ולא כגיבורים לאומיים. אחד הצעדים הראשונים של הממשלה היה הערכת חוזה שכירות של הצי הצבאי הרוסי בים השחור ב- 25 שנה בתמורה להנחות במחירי הגז של רוסיה. כמו כן הנשיא הכריז שאוקראינה לא תכנס לנאט"ו ותשמור על נייטרליות, בניגוד לנשיא הקודם ניהל קמפיינים רבים ויקרים כדי לשכנע את בני עמו שאוקראינה צריכה להיכנס לנאט"ו, אך לשווא, עמו לא רוצה להסתכסך עם רוסיה. אך מצד שני יאנוקוביץ' לא רוצה לצרף את אוקראינה לברית רוסיה ובלורוסיה ושואף לצרף את אוקראינה לאיחוד האירופי.

 

מבחינה כלכלית ממשיכה ממשלת יאנוקוביץ' במדיניות הניאו ליברלית  של הממשלות הקודמות שהביאה נזק רב לאוקראינה. זה לא פלא, כיוון ששלושה סגני ראש הממשלה הם בעלי הון בעצמם. אחד מהם אחראי על ענייני כלכלה וזהו סרגי טיגיפקו שקיבל מקום שלישי בבחירות. בשנת 1991, לקראת נפילת ברה"מ, אוקראינה יצרה 5% מתוצרת עולמית למרות שאוכלוסייתה היוותה 0.8% מאוכלוסיית העולם. מכיוון שאוקראינה היא בעלת קרקע חקלאית פוריה היא ייצרה תוצרת חקלאית רבה. בעקבות המדיניות הניאו ליברלית ב-18 שנים האחרונות נגרם לחקלאות הרס רב. בחלק מהמקומות שבהם גידלו תפוחי אדמה בתקופת ברה"מ היום מוזנח וגדלים שם עצים ופטריות. היום קונה אוקראינה תפוחי אדמה ממצרים ומערב הסעדית, מדינות בעלות קרקע מדברית, שהם יקרים יותר מתפוחי האדמה האוקראיניים, וזאת כיוון שאוקראינה לא מייצרת אותם בכמות מספקת לכל תושבי המדינה. את סוכר היא קונה מברזיל, מפעלי סוכר רבים נהרסו או מייצרים סוכר בשביל וודקה, כדי להפוך את תושבי המדינה לשיכורים ולהעשיר את ברוני הוודקה. את החמאה אוקראינה קונה מבלורוסיה. אפילו את שומן חזירים, שזה היה מוצר אוקראיני מובהק ואוקראינה גאה בו, מיבאים היום מחו"ל. בכל רחבי המדינה אפשר לראות את ההריסות של דירי חזירים שנבנו בתקופת ברה"מ. כל זה גורם להתייקרות מוצרי מזון. גם לתעשיית אוקראינה נגרם הרס רב. מפעלים ומכרות רבים הופרטו. בעלי ההון ניצלו את המפעלים ואת הפועלים, שרמת החיים שלהם ירדה, כדי לקבל רווחים אך את הרווחים הם לא השקיעו בייצור, במודרניזציה ובפיתוח של התעשייה, אלא הפקידו את הכסף בבנקים בחו"ל, בווילות היוקראתיות שלהם, בחנויות יוקרה ובסופרמרקטים. כתוצאה מכך מפעלים רבים נסגרו ונהרסו שאת הריסותיהם אפשר לראות בכל רחבי המדינה, ואבטלה הלכה וגדלה. אוקראינים רבים יוצאים לעבוד לחו"ל בתור עובדי חקלאות, מטפלות, זונות ובעבודות לא מקצויעות אחרות. במכרות פחם, בעלי המכרות לא מחליפים את הציוד לחדש ולא דואגים לבטיחות העובדים וזה גורם לעתים קרובות לתעונות וכורים רבים נהרגים ונפצעים. מאז נפילת ברה"מ לא נבנה באוקראינה שום מפעל תעשייה גדול, למעט תחנות הכוח הגרעיניות בערים רובנו וחמלניצקי שבנייתם התחילה עוד בזמן ברה"מ, לא נבנה שום גשר חדש על הנהר דנייפר בקייב, בירת המדינה ולא הוחלפו תשתיות ישנות מתקופת ברה"מ.  הממשלה החדשה כבר העלתה את התעריפים על דיור, גז, חשמל ומים ומשקיע כסף שהיא קיבלה כהלוואה מקרן המטבע הבינלאומי להצלת הבנקים הפרטיים שעומדים בפני פשיטת רגל. כדי להסיט את תשומת לבו של הציבור מהבעיות האלה, הממשלות המתחלפות מאשימות את השלטון הסובייטי בכך שהוא היה הרוע המחלט, שיחשבו שהאלטרנטיבה גרוע יותר וזאת כדי שלא יעזו להאבק למען זכויותיהם.

 

 

בינתיים סכנת הפשיזם באוקראינה לא חלפה:  הניאו-נאצים האוקראינים הצעירים, שקיבלו חינוך  הלאומני, שמשבח את משתפי הפעולה המקומיים עם גרמניה הנאצית, בנדרה ושוחביץ', פועלים על פי מורשתם שמטיפה לשנאת זרים. לעתים קרובות הם מתקיפים את הפעילים האנטיפשיסטים, תוקפים את היהודים ומהגרים מאסיה ואפריקה. עשרות מקרי התקיפה הסתיימו ברצח ובפציעה. אחת התנועות הלאומניות שמשתתפת בתקיפת האנטיפשיסטים היא "פטריוט של אוקראיה" שהוקמה בעיר חרקוב שבמזרח אוקראינה על ידי הסטודנטים ממערב המדינה. הלאומנות האוקראינים תורמת לצמיחת הלאומנות הרוסית במחוז האוטונומי קרים, שבחצי האי קרים, שבו הרוסים מהווים רוב גדול באוכלוסיה. גם הלאומנים הרוסים תוקפים את המהגרים מאפריקה ואסיה, כלומר גם הם פשיסטים. כמו כן חיים בקרים בני העם הטאטארי ולעתים קרובות מתרחשים שם עימותים בין לאומנים אוקראינים, לאומנים רוסיים  לבין לאומנים טאטארים. כך מצליחים המשטר ובעלי ההון במדינה להסיט את תשומת הלב של האזרחים מבעיות כלכליות –  חברתיות היומיומיות לבעיות הלאומיות והאתניות.

 

המפלגה "חרות" מקבלת כסף מבעלי הון שונים כולל מאלה ששייכים ל"מפלגת האזורים", שכיום היא מפלגת השלטון. חלקם תורמים כסף למפלגה, חלקם נותנים לפעילי המפלגה להופיע באולמות שבעלותם וכד'. אחד מראשי המפלגה בעיר סבאסטופול, שבחצי האי קרים, בולטיאן, סיפר שאת השמות של התורמים למפלגה, המפלגה מפרסמת בבטאון שלה, וקיימים קפיטליסטים שלא רוצים שיפרסמו את שמותיהם, כיוון שזה פוגע בניהול עסקים שלהם. את שמותיהם כמובן לא מפרסמים. הקפיטליסטים מ"מפלגת האזורים" תורמים כסף למפלגה גם כדי למשוך חלק מהקולות של המועמדת טימושנקו, למועמד של מפלגה קטנה וכך לחזק את יאנוקוביץ' וגם כדי להסיט את תשומת ליבם של האנשים מבעיות הכלכליות – חברתיות לבעיות הלאומיות. אוקראינה נמצאת בפריפריה של הקפיטליזם העולמי, רוב תושביה הם עניים וקיים מיעוט קטן של אנשים ששולט בכלכלת המדינה ובמשאביה הטבעיים. לכן השלטון ובעלי ההון זקוקים בפשיסטים כדי למנוע את מאבקי העובדים למען זכויותיהם, אך הפשיסטים שקיבלו את המימון עלולים לצאת מכלל שליטה של התורמים שלהם, להשתלט על המדינה ולהקים משטר טרור שידכה את העובדים, פעילים חברתיים ובני מיעוטים לאומיים. גם היטלר, בשנת 1919, התחיל את פעילותו במפלגת הפועלים הגרמנית (הלאומנית והאנטישמית), שבהמשך הפכה למפלגה הנציונל – סוציאליסטית (נאצית) כסוכן של הצבא הגרמני ובסופו של דבר המשטר של רפובליקת ויימר ובעלי ההון איבדו שליטה עליו, והוא הקים משטר של טרור כלפי כל מתנגדיו הפוליטיים ובני מיעוטים, בעיקר כלפי היהודים וגרם לפרוץ של מלחמת העולם השנייה שהביאה למותם של כ- 50 מיליון בני אדם ובהם שישה מיליון יהודים. לכן, כדי למנוע את עליית הפשיזם באוקראינה ובארצות האחרות בעולם, צריך לחנך את האנשים ברוח של מאבק בכל סוג של לאומנות ולמען שלום וידידות בין בני כל העמים ומאבק למען זכויות העובדים וחלוקה שוויונית וצודקת של האושר של המדינה.