במסגרת הניסיונות לשכתוב ההיסטוריה בעידן שלאחר נפילת המשטרים הסוציאליסטיים בברה"מ ובאירופה, התעמולה האימפריאליסטית פועלת ללא הרף להשחרת עברם של משטרים מהפכניים ומתקדמים שהתקיימו בכל חלקי תבל. מסע הסתה מיוחד מתנהל נגד מנהיגה לשעבר של אתיופיה, מנגיסטו היילה מרים, ו"בית-דין" באתיופיה קיים נגדו במשך למעלה מ-10 שנים משפט ראווה, שבסופו הוא הורשע ב"פשעים נגד העם האתיופי". המשפט התנהל ללא ה"נאשם", המתגורר בזימבבווה מאז שהודח מהשלטון ב-1991. בכתבה להלן, ברצוני לנסות ולהציג תמונה שונה מזו שמציירת התקשורת המערבית  לגבי התקופה שבה כיהן מנגיסטו  כנשיא אתיופיה.

מנגיסטו היילה מרים, שנולד ב-1937 במחוז קֶאפָה באתיופיה, ושעד 1974 שימש בתור רמטכ"ל צבא אתיופיה, הגיע לשלטון ביולי 1974 בעקבות מהפכה שעמד בראשה. מנגיסטו, למרות היותו בן למשפחה אמידה מאוד, גילה כבר מצעירותו עניין רב בגורלם של עניי הארץ, בשורשי הסיבות למצבם ובדרך שבה ניתן לשנות את המציאות הקשה שבה הם חיים. מגיל צעיר הוא התעמק בנושאים רעיוניים ובמיוחד ביסודות המרקסיזים-לניניזם.

לפני עלייתו של מנגיסטו היילה מרים לשלטון, אתיופיה הייתה שרויה במצב כלכלי חמור ביותר ונחשבה לאחת הארצות העניות והנחשלות ביותר בעולם. ב-1973, בעקבות השפעות משבר הנפט העולמי, פרץ באתיופיה רעב שבו נספו למעלה מ-200 אלף איש. למעלה מ-90 אחוז מכלל האוכלוסיה המבוגרת היו אנאלפביתים. המצב הקשה ביותר שבו היו שרויים תושבי המדינה הביא את המוני עמה של אתיופיה למרוד נגד המלך  היילה סילאסי, שהחזיק בשלטון מאז 1930. המרד התבטא בין היתר בהפגנות  ובמהומות רעב, בעיקר באזורים כפריים. לכן, כאשר מנגיסטו התייצב בראש קציני הצבא שמרדו נגד משפחת המלוכה המושחתת וחסרת כל יכולת להתמודד עם המצוקה הכלכלית הקשה במדינה, המוני העם קיבלו את הידיעה הזו בשמחה ובהתלהבות.

מיד עם הדחת המלך ביולי 1974, מנגיסטו היילה מרים, בשיתוף עם שרי ממשלתו, פתח ברפורמה מקיפה ביותר לשיפור תנאי המחיה של תושבי אתיופיה. בין היתר, החליטה הממשלה החדשה על הלאמת כל הבנקים, חברות ביטוח סוציאלי, שירותי תחבורה, תעשיה וחינוך. הוכנה רפורמה אגררית ומייד הוחל בביצועה. במסגרתה של רפורמה זו הוחרמו אדמותיהם של בעלי קרקעות גדולים – שהיוו 10 אחוז מכלל האוכלוסיה, ושעד לפני המהפכה של 1974 היו בידיהם  כ-90 אחוז מהאדמות החקלאיות של אתיופיה – וחולקו בין איכרים ועובדי אדמה עניים. כמו-כן הוחל בהליך ביטול האריסות, שבתקופת המלוכה הייתה לתופעה נפוצה ביותר במדינה זאת. רמת החיים באזורים הכפריים התחילה לעלות בהדרגה. המדינה עודדה חינוך חובה, והתחילה להשקיע בהקמת מוסדות להשכלה גבוהה. הישג גדול נוסף של אותה התקופה היה מתן זכויות לאישה, שמשך מאות שנים הייתה נטולת כל זכויות ואפשרויות להתקדם.

כדי להראות לכם את השיפור של החברה האתיופית בזמן שלטונו של מנגיסטו, אציין את הנתון הבא: מאז 1974 ועד 1983, הודות להשקעות המרובות בחינוך מצידה של הממשלה האתיופית, רמת האנאלפביתיות באתיופיה ירדה באופן ניכר:  מ-90% ל-20% בלבד.

כמו כן, ב-1975 הוחל בביצועה של התוכנית בתחום הדיור העירוני, שבמסגרתה כל תושבי הערים אורגנו באגודות קואופרטיביות שכונתיות, במגמה למנוע שכר דירה גבוה, וכמו-כן, על מנת להבטיח יתר יעילות בהספקת השירותים החיוניים לדיירי הבתים.

בהגשמת כל התוכניות הללו ורבות אחרות סייעה לממשלתו של מנגיסטו  ברית-המועצות, ששלחה לאתיופיה רופאים, אנשי חינוך, אדריכלים, מומחים לחקלאות ולתשתיות, אשר עבדו בכל רחבי המדינה וביצעו פרוייקטים חברתיים וכלכליים, שנועדו לשפר את מצבה של אתיופיה.

למרבה הצער, גם אחרי ניצחון המהפכה באתיופיה המשיכו להתקיים בה ארגונים אנטי-מהפכניים, בעיקר כאלה שנתמכו על ידי האצולה המלוכנית הישנה. כשמנגיסטו עלה לשלטון, לקח לו שלוש שנים להשתלט על כל שטח המדינה ולדכא את התנגדות המלוכנים. גם בשנים הבאות כוחות אימפריאליסטיים בתמיכת הסי-אי-איי והאדמיניסטרציה האמריקאית, לא חדלו לרגע מניסיונותיהם למוטט את המשטר המהפכני באתיופיה. בשנות השמונים התחדשו ניסיונותיהם של הכוחות האנטי-מהפכניים לבצע הפיכת-נגד. כאשר ב-1987 הכריז מנגיסטו על נכונותו לערוך בחירות כלליות לנשיאות, האופוזיציה הפרו-אימפריאליסטית – כשראתה שמנגיסטו הצליח להישאר בשלטון גם אחרי הבחירות וכשהבינה כי אין בידה להפיל את משטרו על ידי שימוש בסיסמאות בורגניות טהורות – השתמשה בתרגיל סוציאל-דמוקרטי ידוע מכל העולם, של הקמת מפלגת אופוזיציה, כאילו מהפכנית-פועלית. המפלגה הזו, שקראה לעצמה: מפלגת העם הפועלית, פתחה במתקפה כוללת על השלטון המהפכני.

עקב המצב הבינלאומי החדש שנוצר במחצית השניה של שנות ה-80 – שבו השלטון בברה"מ, שסייע בעבר רבות לארצות כמו אתיופיה ואפשר להן לעמוד מול המתקפה של האימפריאליזם הבינלאומי ונציגיו המקומיים, הפך בהדרגה, בהנהגתם של גורבצ'וב ושוורדנדזה, לשותף אסטרטגי של האימפריאליזם האמריקאי – נותר שלטונו של מנגיסטו ללא כל תמיכה בינלאומית משמעותית. בתנאים הבינלאומיים שנוצרו הצליחה האופוזיציה הפרו-מערבית להגיע לשלטון. ב-1991, אחרי כמה שנים של קרבות עקובים מדם, כוחות האופוזיציה הצליחו להיכנס לאדיס-אבבה , בירת אתיופיה, ולחולל מהפכת-נגד.

מיד אחרי הדחת מנגיסטו בוטלו רוב ההישגים הסוציאליים שהושגו תחת שלטונו. ארה"ב ומדינות אימפריאליסטיות אחרות חזרו לנצל את אוצרות אתיופיה לטובת עצמן, תוך התעלמות מוחלטת מצרכי האוכלוסיה המקומית. הפלת משטרו של מנגיסטו לא רק שלא הפסיקה את מלחמת האזרחים במדינה, אלא רק החריפה אותה, ובסופו של דבר הביאה לחלוקת המדינה לשתי מדינות יותר קטנות ועוינות זו את זו – אתיופיה ואריתריאה.

היום, כאשר כל התקשורת העולמית מדווחת על סיום משפטו של מנגיסטו בהעדרו, ועל ההמלצה להטיל עליו עונש מוות בעוון רצח-עם ופשעים נגד העם האתיופי, עולה בזכרוני שיחה שהייתה לי לפני המון שנים, מיד אחרי הגעתי לארץ, עם חייל שהגיעה מאתיופיה כמה שנים קודם לכן. הבחור, שאז (בשנים 1989-1990) היה בסביבות גיל 19-20, ענה לשאלתי על התרשמותו מאתיופיה תחת שלטונו של מנגיסטו במילים אלה: אומנם היו המון קשיים, היה מחסור בכל מיני מצרכים, שבמערב מצויים בשפע. עם זאת, הממשלה האתיופית באותה תקופה דאגה לפיתוח של המדינה, הקימה בתי-ספר חדשים ומפוארים, בנתה מפעלים ובתי חרושת תעשייתיים, וגם סיפקה לאוכלוסיה סיוע סוציאלי בסיסי כדי למנוע ממנה מצוקה כלכלית.

והנה, היום ממשלת בובות פרו-אימפריאליסטית, מרשיעה בפשעים ובג'נוסייד את המנהיג שעשה למען עמה של אתיופיה יותר מכל מה שעשו המלכים ובני האצולה המושחתים ששלטו בה מאות שנים לפניו. יורשיהם – אחרי שלא הצליחו, לאחר חזרתם לשלטון, להתמודד עם בעיותיה החמורות ביותר של ארצם – מנסים במטרה להסיח את זעם ההמונים מכישלונם, ולהטיל את האשמה על מנגיסטו וחבריו להנהגת המדינה באותה התקופה. עם זאת, אין לי שמץ ספק, כי רוב בני עמה של אתיופיה מבינים את המטרות האמיתיות מאחורי משפט הראווה שנערך למנגיסטו – לחפות על כישלונות המשטר הנוכחי ולטשטש את ההישגים העצומים של תקופתו, שהיום חסרונם בולט יותר מתמיד.

שמואל ירושלמי