תגובות-ארכיון

הודעת הפורום הקומוניסטי הישראלי )14.7.2000(

עקב פניות והתקשרויות רבות אלינו מאז פרסום ה”ידיעה” בעיתון “זו-הדרך” )12.7( בעניין
החברים מיכה וילנר ודוד אשכנזי, החלטנו לפרסם תגובה זו, למרות שלשמחתנו כמעט כל
הפונים אלינו הודיעו לנו כי מלכתחילה לא נתנו כל אמון בפרסום זה, שהוא המשך לאין ספור
פרסומים כוזבים קודמים.

נראה שדווקא בימים אלה – כאשר הכרעות גורליות בעניין הסכסוך באיזור עומדות על הפרק,
כאשר האוכלוסייה הערבית עומדת בפני מתקפה קשה נוספת על זכויותיה וכאשר מתנהלים
מאבקים חברתיים חשובים ביותר – מצאו לעצמם אי-אלו ממנהיגי מק”י זמן כדי לעסוק בפרסום
ידיעות חסרות כל בסיס, במטרה לנסות לפגוע בפורום הקומוניסטי הישראלי ולהטעות חברים
ואוהדים בשורותיו, וכן רבים אחרים.

בגיליון הנ”ל של “זו-הדרך” פורסמה “ידיעה” בה נטען, בין הייתר, כי בישיבה שהתקיימה בשבוע
שעבר “נמסרה אינפורמציה, לפיה דוד אשכנזי ומיכה וילנר הודיעו לכמה חברים כי אין להם יותר
קשר עם הפורום הקומוניסטי”.

ב”ידיעה” לא נאמר מי מסר את האינפורמציה, מתי והיכן, וכן מי הם אותם “כמה חברים” שדוד
אשכנזי ומיכה וילנר הודיעו להם כביכול את מה שהודיעו.
בסיום ה”ידיעה” נכתב כי “הוחלט לבדוק מידע זה”, אך משום מה ה”בדיקה” לא כללה פנייה אל
האנשים שבהם מדובר, דוד אשכנזי ומיכה וילנר. וממתי מפרסמים דברים כאלה לפני שבודקים אותם,
וקודם כל עם אלה שמדובר בהם? ה”ידיעה” חתומה בשם י.ג., ונראה שמישהו התבייש לחתום בשמו
המלא על הכזבים שכתב.

כמעט מאז הקמת הפורום מפיצים מנהיגים במק”י ללא הרף שמועות דומות, שמידת נכונותן
בדיוק כמו זו של ה”ידיעה” הנ”ל. הם אינם יכולים להשלים עם השתרשותו והתחזקותו של
הפורום הקומוניסטי הישראלי, המרחיב בהתמדה את שורותיו.
מנהיגים במק”י, לרבות המזכ”ל, פנו פעמים רבות לחברים מהפורום ואף ביקרו בבתיהם של לא
מעטים מהם ביישובים שונים. אך הם נכשלו בכל פניותיהם, כיוון שלא היה להם כל מענה ענייני
לטיעונים האידיאולוגיים, הפוליטיים והארגוניים של חברי הפורום, כפי שבאו לביטוי בפרסומי
הפורום.

בניגוד מוחלט לשמועות המופצות על-ידם שוב ושוב – מאז הקמת הפורום אף חבר
מבין החברים שהצטרפו והתפקדו בחתימתם לשורותיו לא עזב אותו!

ובאשר לחבר דוד אשכנזי, אנו מזכירים בזאת כי חבר זה, אשר פוטר בצורה בלתי-אנושית חסרת
תקדים מעבודתו במפלגה לאחר למעלה מ- 30 שנות עבודה ופחות משנתיים לפני מועד יציאתו
לפנסיה, מנהל כיום משפט בבית דין לעבודה, לאחר שכל פניותיו להנהגת המפלגה, שלפחות תשלם
לו את הפיצויים הראויים ואת כל זכויותיו, לא נענו.
מנהיגיה הנוכחיים של המפלגה הקומוניסטית הישראלית, המתיימרים לשאת את דגל “הגנת
העובדים וזכויותיהם”, מתנהגים בצורה האכזרית והבלתי-אנושית ביותר – שקשה לראות כדוגמתה
אפילו אצל מעסיקים פרטיים – כלפי עובדיהם שלהם, ששרתו את המפלגה במשך עשרות שנים
בתנאים הקשים ביותר. ודוד אשכנזי הוא רק המקרה האחרון והזועק ביותר במעלליה של הנהגת
מק”י בתחום זה.

הפורום הקומוניסטי הישראלי קורא לחבריו ולאוהדיו בכל רחבי הארץ להמשיך
לחזק את סניפיו, להשתתף בפעולותיו ולהרחיב את שורותיו; להוסיף ליטול חלק פעיל
במאבקים החשובים, הפוליטיים והחברתיים, המתנהלים היום בארץ; ולהמשיך להפיץ
את האידיאולוגיה הקומוניסטית.

אנו מודים לכל המתעניינים והכותבים הרבים, שפנו אלינו בשיחות, במכתבים, וכן דרך
אתר האינטרנט, שמספר הגולשים בו – מהארץ ומרחבי העולם – עולה בהתמדה. ביחד
עמכם נמשיך כולנו בחיזוק הכוח הקומוניסטי האמיתי היחיד בישראל אשר אינו נושא
את שם הקומוניזם ועקרונותיו כקישוט מהפה ולחוץ, אלא פועל בנאמנות לאורם ולמען
הנחלתם לציבור רחב ככל האפשר.

 

אסיפה מרשימה בת”א
לציון 80 שנה למפלגה הקומוניסטית בארץ
ו – 82 שנה למהפכת אוקטובר

סיקורה ותגובות בתקשורת הכללית
ובקרב מנהיגים במק”י

ביום ב’, 8.11.99, התקיימה במועדון ברח’ הס 5 אסיפה חגיגית מטעם ועד מחוז ת”א-יפו
של מק”י, לציון 80 שנה להקמת המפלגה הקומוניסטית בארץ ו – 82 שנה למהפכת אוקטובר.
המועדון היה מקושט בדגלים אדומים ובדגל ישראל; בסיסמאות בזכות הסוציאליזם,
האידיאולוגיה המארקסיסטית-לנינית, למען שלום צודק ושוויון ולמען אחווה יהודית ערבית;
בתמונה של לנין, שהוצבה מאחורי במת הנואמים, וכן בתמונה של צ’ה גווארה ובתמונתו של
המנהיג הדגול המנוח, תופיק זיאד; וכן בסיסמאות ובפוסטרים של מק”י וחד”ש.

באסיפה השתתפו חברי מפלגה ואוהדים מתל-אביב ומערים נוספות במחוז, יהודים וערבים,
ותיקים וצעירים. את הנאום המרכזי נשא החבר מאיר וילנר, שכיהן כמזכ”ל המפלגה ובתפקידי
מפתח בהנהגתה במשך עשרות בשנים, החבר שחדה אבן-ברי, חבר הוועד המרכזי לשעבר,
והחבר אברהם מלמד, חבר לשכת המפלגה עד הוועידה האחרונה.

בדבריו סקר החבר מאיר וילנר פרקים חשובים בתולדות המפלגה, מאז ייסודה ועד היום, וציין
את תרומתה הייחודית במאבקים למען השלום הצודק, השוויון וזכויות העובדים בארץ. כמו כן
הוא התייחס לתקופות משבר שונות שהיו בתולדותיה, והתרכז בעיקר בשורשים האידיאולוגיים
של המשבר הנוכחי במק”י.

מארגני האסיפה שלחו הודעות על קיומה לכלי התקשורת, ובה צוין כי זו אסיפה מקומית
מטעם ועד מחוז תל-אביב-יפו של המפלגה. אסיפות דומות קוימו תמיד בעבר במועדון בהס
או במקומות אחרים בת”א, וכן בסניפים אחרים. ציון האירוע, והשתתפותו בו של החבר מאיר
וילנר – שאין צורך להכביר מילים על הקשר בינו ובין ההיסטוריה של מק”י – עוררו התעניינות
בקרב כמה מנציגי התקשורת: הערוץ הראשון של הטלוויזיה, רשת ב’ של קול ישראל,
והעיתונים “ידיעות אחרונות” ו”הארץ”.

בדיווח בערוץ הראשון תוארו הסיסמאות והכרזות שבמועדון, ובמרכזו עמד ראיון עם החבר
מאיר וילנר, שענה על שאלות בנושא מצב התנועה הקומוניסטית ברוסיה וברחבי העולם,
האינטרנציונל הסוציאליסטי והתפקיד החדש שהוענק בו לאהוד ברק, תולדות המפלגה בארץ,
ועניינים הקשורים לתהליך השלום. בכל הדיווח ובכל דבריו של מאיר וילנר בטלוויזיה לא היה
אזכור כלשהו של בעיות פנימיות במק”י. לכן קיבלו משתתפי האסיפה, וכן צופים רבים,
בתדהמה את ההודעה ההסתה הארסית שנשלחה בזמן האסיפה בשם “חד”ש” לטלוויזיה,
ושתקפה את האסיפה ואת משתתפיה – רבים מהם חברים ותיקים שהקדישו את כל חייהם
למפלגה בתקופות הקשות ביותר בתולדותיה ובתנאים הקשים ביותר – בלשון שרק אויבי המפלגה
ויריביה המושבעים ביותר השתמשו בה בתקופות מסוימות. בתגובה להודעה זו השמיע אחד
הצעירים ממשתפי האסיפה דברי ביקורת חריפים בשידור הטלוויזיה כלפי שולחיה. גם הנואמים
בה לא יכלו שלא להתייחס להודעה ולמניעים של שולחיה בהמשך האסיפה.

חלק מהעיתונאים וכלי התקשורת שנכחו באסיפה דיווחו באובייקטיביות – לפחות חלקית – על
מהלכה, ואילו עיתונאים מסוימים השמיצו בעיקר את האסיפה בתיאורים חד-צדדיים ובלתי
מדויקים. כך, למשל, בתיאור המשתתפים באסיפה. נכון שמרבית משתתפיה היו מהחברים
המבוגרים והוותיקים יותר, המסורים לה ולאידיאלים שלה עשרות שנים ברציפות. אך באסיפה
נכחו גם חברים צעירים, סטודנטים ואקדמאים, פועלים ובני נוער. דווקא עיתונאים ששוחחו עם
משתתפים אלה זמן רב במשך האסיפה כתבו ביודעין תיאור בלתי אמיתי כאילו כל משתתפי
האסיפה היו רק אנשים מבוגרים. אחד העיתונאים כתב על למעלה מ – 20 משתתפים, ובכך
הנמיך פי כמה את המספר האמיתי של המשתתפים. כתב הטלוויזיה שנכח במקום דיווח על
50 משתתפים, ומספר הנוכחים האמיתי היה רב אף יותר. כמו-כן יוחסו בכתבה ב “הארץ”
)12.11( למאיר וילנר דברים שלא נאמרו על-ידו באסיפה.

הנסיון להמעיט את מספר המשתתפים באירועים שמקיימים קומוניסטים, וכן לתארם
כתנועה של ותיקים בלבד, אינו חדש, והוא נעשה גם בארצות אחרות. טבעי שעלינו
להתמודד עם השמצות כאלו ואחרות מצד עיתונאים הרחוקים מהשקפותינו.

אך מה שמדהים הוא ההתקפה על האסיפה מצד מנהיגים של המפלגה הקומוניסטית, שבמקום
לברך על אירוע זה לציון 80 שנה לתולדות המפלגה ועל הפרסום שהושג באמצעותו למפלגה
ולהיסטוריה שלה מתחרים זה בזה בהשמצות נגד האסיפה ונגד מארגניה.

כך, למשל, מדהימה ההתקפה של החבר אחמד סעד )א”א, 12.11.99(, שכמעט בנה תיאוריית
קונספירציה סביב האסיפה וסביב סיקורה על-ידי חלק מכלי התקשורת.

אחמד סעד, אגב, הוזמן להופיע באסיפה זו. כשהוזמן הוא לא הביע כל התנגדות לאסיפה.
הוא אמר שישיב כעבור זמן מה על הפנייה, ולבסוף הודיע שלא יוכל להופיע באסיפה. כמו-כן
נשלחה מודעה על האסיפה לעיתון אל אתיחאד, שלא פורסמה.

סעד מונה שורת אסיפות אחרות שנעשו לציון 80 שנה למפלגה, אך כולן כשרות בעיניו משום
מה, פרט לזו שבתל-אביב. עצם סיקורה בתקשורת היא הוכחה לדבריו, כי יש טעם לפגם
באסיפה. בו-בזמן הוא מקבל ללא סייג את ההשמצות שנכתבו בחלק מכלי התקשורת האלה
על האסיפה, לרבות מה שקשור למספר משתתפיה והרכבם, ומתבסס עליהן בביקורת על
האסיפה ועל מארגניה.

אחמד סעד מעלה את השאלה מדוע סוקרה אסיפה זו ולא אסיפות אחרות, כאילו אינו יודע
שהתקשורת בשפה העברית מתעניינת במיוחד באירועים המתקיימים בת”א, העיר המרכזית
והגדולה בארץ, ואינם מסקרים בדרך כלל אירועים דומים ועם מספר משתפים מצומצם בהרבה
ביישובים )יהודיים( קטנים יותר. כמו-כן הוא יודע שאלה המכונים אצלו “קומץ” הם הנציגים
של הרוב המכריע של חברי ואוהדי מק”י בעיר ת”א ובמחוז ת”א, והמועדון בהס ידוע כמקום
המרכזי של פעילים אלה מזה שנים. לכן טבעי שאסיפה שמתקיימת בו על נושא 80 שנה למק”י
תזכה להתעניינות יותר מאשר במקומות אחרים באזור.

החבר אחמד סעד יוצר ניגוד, שאינו קיים במציאות, בין קיום האסיפה בת”א וסיקורה על-ידי
התקשורת לבין קיום האירוע הארצי של מק”י בנושא בעוד כחודש. על סמך מה הוא קובע
שסקירת האירוע המקומי בתקשורת באה כאילו במקום סיקור האירוע הארצי. ואולי להפך –
עריכת אסיפות מקומיות ופרסומן רק יסייעו למפלגה להביא לידיעת הציבור את קיום המפלגה
ואת ציון האירוע החשוב בתולדותיה כבר עכשיו.

דוגמה טובה לכך היא כתבתו של העיתונאי אריה כספי ב”הארץ” )12.11(, שבה כתב,
בעקבות האסיפה, דברי שבח רמים למפלגה הקומוניסטית הישראלית ולהיסטוריה שלה בארץ,
בעיקר בקשר למאבקיה למען השוויון לאוכלוסייה הערבית ולמען שלום צודק. וכך התקבלה
תמונה מוזרה, שיש עיתונאים זרים, אשר מציינים בעקבות האסיפה את זכויותיה ההיסטוריות
של מק”י בארץ; את ראשוניותה, עקביותה ואומץ הלב של מנהיגיה וחבריה בתקופות הקשות
ביותר – ובו בזמן מנהיגים של מק”י יוצאים במסע הסתה חסר תקדים נגד האסיפה ונגד
מארגניה.

מי שיקרא את מאמרו של אחמד סעד יוכל לחשוב כאילו פרט לאסיפה זו, כלי התקשורת בארץ
לא סיקרו מזה שנים שום אירוע של מק”י או חד”ש וכי אף מנהיג שלה אינו מופיע או מתראיין
בהם. ידוע לכל שהמציאות היא בדיוק הפוכה. נציגי מק”י וחד”ש, ובמיוחד חברי הכנסת שלה,
מופיעים אינספור פעמים בתכניות המרכזיות בטלוויזיה וברדיו, לעתים מספר פעמים בשבוע
)כולל השבוע, וכולל בערוץ הראשון.( לכן אין מקום לראות בסיקור עוד אירוע של מק”י, גם
אם מקומי, כתופעה נדירה ומדהימה, שהתרחשותה מצביעה על “קונספירציה” נגד מק”י.

אחמד סעד, שרק לפני זמן לא רב – לאחר שלא הצליח להיבחר כמועמד למקום ריאלי בכנסת
במועצת חד”ש – הודיע בכלי התקשורת כי הוא עוזב את כל מוסדות המפלגה, ותקף דרכם
אותה ואת מנהיגיה בחריפות, הופך פתאום להיות מגינה כביכול נגד “האויבים”: חברי מק”י
שארגנו והשתתפו באסיפה לציון 80 שנה למק”י בת”א. אחמד סעד, שהואשם על-ידי מזכ”ל מק”י
מעל דפי העיתונות הזרה כי לא פעל כראוי בבחירות האחרונות בכנסת, הוא זה שמטיל דופי
בחברי הסניף והמחוז שעבדו בכל כוחם בבחירות )והצליחו לשמור כמעט את כוח חד”ש במחוז
במצב של ירידה גדולה ביותר בממוצע הארצי.(
לקראת שתי מועצות חד”ש שבחרו את מועמדי חד”ש לכנסת בשתי מערכות הבחירות
האחרונות, פנה החבר אחמד סעד שוב ושוב – ישירות ובאמצעות שליחים – למנהיגים ולחברים
של מחוז ת”א-יפו של מק”י כדי שיתמכו במועמדותו לכנסת במועצה. הוא קיבל את התמיכה
שביקש, שהיתה מכרעת לבחירתו במקום ריאלי בבחירות הקודמות. וכעת, לצערנו, הוא
מצטרף, ובמילים בוטות ביותר, להשמצות נגד מי שהיו חבריו הנאמנים ביותר. איננו רוצים כי
ירגיש מחויבות כלשהי כלפינו, אך לפחות שיועיל לברר אתנו את העובדות כאשר במדובר
באירועים שהתרחשו אצלנו, ושלא יסתמך על מקורות בלתי מהימנים ועל נציגי התקשורת
הזרה.

אחמד סעד, כמו מספר מנהיגים אחרים של מק”י, חוזר על הטענה שמארגני האסיפה הם
“מיעוט קטן” ו”קומץ”. פרט לכך שהדבר חסר כל בסיס עובדתי, אנו רוצים להציג את השאלה
העקרונית: האם מי שנמצא ברוב, ואפילו רוב גדול, אוטומטית הוא בהכרח הצודק? ואם כך,
יש לזכור כי מק”י וחד”ש מהוות מיעוט קטן ביותר בארץ, 3 חברי כנסת מתוך 120. לפי
הקביעה שדעת מיעוט או מיעוט קטן היא אוטומטית אינה נכונה, כיצד יכולות מק”י או חד”ש
לטעון לצדקת עמדותיהן. ואנו משוכנעים שעמדותינו הפוליטיות והאחרות היו והן הנכונות,
והיום רבים מודים בכך.

ואם ניקח זווית אחרת של עניין המיעוט והרוב: אחמד סעד עצמו זכה למיעוט קטן של קולות
בקרב חברי מועצת חד”ש שבחרה במועמדיה לבחירות האחרונות לכנסת. האם בעובדה זו
כשלעצמה יש כדי לפסול אותו או את עמדותיו, מבלי להתייחס אליהן עניינית. האם הוא יקבל
טענה שכל אלה שזכו להרבה יותר קולות ממנו בבחירות במועצת חד”ש ייחשבו מראש – בתוקף
עובדה זו בלבד – לצודקים בכל ויכוח או נושא שעליו יחלקו עמו.

יש לזכור כי גם מזכ”ל מק”י, מוחמד נפאע, שהתמודד גם הוא במועצת חד”ש )שרובם המכריע
של חבריה הם חברי מק”י( שבחרה את מועמדי התנועה לכנסת, על המקומות הראשון, השני
והרביעי ברשימת חד”ש לכנסת, זכה לתמיכה של קומץ קטן בלבד מחברי המועצה. למרות זאת
ולמרות שמדובר בסדרת השפלות מחפירה שאף מנהיג של מפלגה קומוניסטית בארץ ובעולם
לא עבר מעולם, הוא מוסיף לכהן בתפקידו.

אחמד סעד מערבב במאמרו נושאים שאינם קשורים לאסיפה, שהתקיימה בשם מק”י ומטעם
ועד המחוז של מק”י. בהתנהגותו זו הוא נותן יד, לצערנו, לאותם הכוחות במק”י המעוניינים
להביא להוצאת חברים רבים, יהודים וערבים, משורותיה. זה המשך לאותו קו שהיה מהגורמים
העיקריים להידרדרות התלולה של מק”י וחד”ש בבחירות האחרונות לכנסת, ושאם לא ייפסק
מייד, יקרב אותן למקום שממנו כבר לא יהיה הרבה לאן להידרדר.

17.11.99
מזכירות מחוז ת”א-יפו של מק”י
החומר הנ”ל נלקח מאתר מחוז ת”א-יפו של מק”י באינטרנט